נושא המאמר: משלי שלמה חלק ה'
מאת: דר' אברהם גוטליב שמור מאמר למועדפים
"משלי שלמה" מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית" "בני, אל תלך בדרך איתם, מנע רגל מנתיבתם" (משלי א'/טו'). המורה, המחנך את תלמידו לדרכים ישרות מייעץ לתלמידו, המקורב אליו כבנו, שהוא מאוד רוצה בטובתו. כאן באה לידי ביטוי מיומנותו של המורה החכם: "בני", תלמידי, שאני חפץ רק בטובתך "אל תלך בדרך איתם" - אל תלך בדרכי התנהגות שאינן ראויות. "בדרך איתם" - בזלזול, בלשון נסתר - בדרך יחד איתם - עם אלה שמוטב כלל לא להתחבר אליהם אלא להתרחק מהם. דרך, הכוונה לדרך הנהגה קבועה. העצה הטובה של המחנך לתלמידו: "מנע רגלך מנתיבתם" - הקפד לא ללכת בשביל הליכתם השלילי. הפניה היא משתי זוויות חינוכיות: גשמית ורוחנית. לא להתחבר עם שאינם ראויים והגונים באופן מוסרי- ערכי נורמטיבי, דהיינו: לא להתחבר איתם מלכתחילה. אולם, בדיעבד, להימנע ממגע עימם באופן פיזי כאשר באופן רוחני, לא להתנהג כמותם בדרכם. אלא למצוא ולשאוף להתחבר אל הטוב, אל אנשי מידות טובות ודרך ארץ. מכאן שהדרך פתוחה לקירוב לבבות להנהגה נכונה וטובה. "עד מתי פתיים תאהבו פתי, ולצים לצון חמדו להם, וכסילים ישנאו דעת" (משלי א'/כב'). שלמה המלך, החכם מכל אדם, שואל כאן שאלה רטורית שתכליתה להבין מתי כבר אנשים מסוימים יתחילו סוף כל סוף להסתכל על החיים הסתכלות ריאלית מציאותית? כוונתו לאלה שמתנהגים שלא בחכמה, ללא חכמת חיים פשוטה ויעילה: עד מתי הפתאים, הנאיביים, המאמינים לכל דבר מבלי לבודקו לאישורו באופן מעשי ילכו שולל באהבה וברצון אחרי הבטחות שווא, ללא כל אחיזה במציאות? ובדרך החיוב ניתן לשאול מתי כבר הפתאים יזכו בחכמת חיים ולו מינימלית כדי להבין מה כדאי ומה לא? להקשיב צריך אבל גם להבין היטב מה שעומדים לעשות. החכם אם כן שואל מתי נזכה שהפתאים יפקחו עיניהם ויפסיקו לאהוב ולדבוק בפתיה שהיא בעצם בדיה ללא אמת. שאלת החכם "עד מתי" שבראש הפסוק לגבי הפתאים מכוונת גם להמשך ללצים ולכסילים. עד מתי ימשיכו הלצים, שהם אינם רציניים ולועגים ובזים לכל מידה טובה, לחמוד לצון - להתלוצץ ולנהוג במעשי ליצנות וזלזול כלפי הפתאים הנגררים בקלות מבלי לבדוק ולהבין זאת? השאלה חוזרת בכסילים חסרי התבונה המינימלית אשר אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע: עד מתי סוף כל סוף ימשיכו הכסילים חסרי ההבנה לשנוא את הדעת-חכמת החיים הבסיסית?! יש לראות את קריאת החכם בשאלתו על צד החיוב: מי יתן וחסרי ההבנה הנכונה המציאותית: פתאים, לצים וכסילים, ייפקחו מעיוורונם וירגישו את מציאות החיים כנדרש. יפנימו לעצמם את המציאות ויתפקדו בהבנה וביעילות. מטרת התוכחה, תוכחת המוסר כהפקת לקחים והסקת מסקנות לפנות אל הדרך הישרה החכמה והנכונה. ד"ר אברהם גוטליב המרכז ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת "בר-אילן"
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י דר' אברהם גוטליב שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
