12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סמכויות עיכוב ומעצר
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]

לפי סעיף 1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: " החוק"), אין כל סמכות מובנת מאליה למעצר, אלא המעצר והעיכוב יעשו לפי חוק ו המעצר והעיכוב יעשו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו. לכך ניתן להוסיף את הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: " חוק היסוד"), הקובעת כי " כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו" את הוראת סעיף 5 לחוק היסוד, הקובעת כי " אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת" ואת הוראת סעיף 8, הקובעת, כאמור לעיל, כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק - יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". נדון עתה בסמכויות העיכוב והמעצר, אחת לאחת.

עיכוב:

סעיף 66 לחוק קובע כי עיכוב הינו "הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה, כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה". מטרת העיכוב, בשונה ממעצר, היא בירור זהות המעוכב וחקירתו, כאשר כל עבירה מגבשת סמכות עיכוב ואין מגבלת זמן בין ביצוע העבירה להפעלת העיכוב. ישנם מספר סוגי עיכוב המוכרים בדין: עיכוב חשוד, עיכוב עד, עיכוב לחיפוש ובדיקת מסמכים, עיכוב לביצוע צו מעצר או מאסר, עיכוב רכב לשם חיפוש ועיכוב בידי אדם פרטי.

העילות לעיכוב חשוד בביצוע עבירה מצויות בסעיף 67 לחוק, כאשר המחוקק הבחין בין עיכוב החשוד במקום לבין זימונו לתחנת המשטרה: באם "היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו" (ס"ק (א)) כן רשאי שוטר לדרוש מאדם להתלוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם קיים יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה, או ויש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א) ואם הזיהוי היה בלתי מספיק, או שלא ניתן היה לחקור אותו במקום הימצאו.

בג"צ 465/75, דגני נ' שר המשטרה ו-3 אח', פ"ד ל (1) 337, קבע באשר ל-" יסוד סביר לחשד" כי אין מדובר דווקא בראיות בגינן מאמין השוטר באופן החלטי כי החשוד, הוא אכן מי שביצע את הפשע, אלא די בכך ש יש ראיות המצביעות לכיוון זה אין צורך בכמות הראיות הדרושות לצורך הגשת אישום אלא צריכה להיות ראיה כלשהי, המבססת סבירותו של החשד, היינו, תחושה או ניחוש גרידא, אשר איננה מתלווה אליהם ראיה אחרת כלשהי, אינם כשלעצמם בגדר יסודות מספיקים ליצירתו של החשד הסביר .

בבש"פ 8362/00, מדינת ישראל נ' חוטר ישי, תק-על 99 (3) 39, נקבע כי ראוי שכל אדם המתבקש לבוא להיחקר בתחנה- יעשה כך. כן נקבע כי לאור סעיף 67(ב)(2), הרי ש אם מורכבות החקירה הנה כזו שלא ניתן לבצה מחוץ לתחנה, ניתן לחייב את המעוכב להתייצב בתחנה לחקירה, ואם יסרב- ניתן לעוצרו, לפי סעיף 23ב(ב) (ראה בהמשך). מכל מקום, המעוכב אינו יכול להכתיב למשטרה את מקום החקירה ואת מועדה.

כיום, קובע סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב- 2002, כי חקירת חשוד תתנהל בתחנת משטרה, אלא אם סבר השוטר כי לא ניתן לנהלה בתחנה או שיש צורך ענייני לנהלה בדחיפות מחוץ לתחנה. היינו, החוק מחייב, ככלל, את המשטרה לחקור חשודים רק בתחנה. אם נתייחס לעניין חוטר ישי שלעיל, הרי שניתן לומר כי חובה זו מוטלת על המשטרה ואינה יוצרת חובה על החשוד עצמו לבוא להיחקר בתחנה. זו חלה מכח פסק הדין האמור.

העילות לעיכוב עד מצויות בסעיף 68 לחוק, ולפיהן באם היה לשוטר יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה, רשאי הוא לעכב אדם שיכול למסור לו מידע הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו וכדי לחקור אותו במקום הימצאו כן רשאי הוא לזמן אותו לתחנת משטרה קרובה למועד סביר אחר שיקבע לצורך ביצוע אותן פעולות. באם היה הזיהוי בלתי מספיק, או שהיה חשש כי האדם לא יתייצב לחקירה במועד, רשאי השוטר לבקש מאותו אדם להילוות עמו לתחנת המשטרה לשם גביית העדות.

ניתן לראות כי בסעיף 68 אין כל סייג לעניין זימון מאוחר של העד לתחנת המשטרה, וזאת בניגוד לסייגים המתקיימים לגבי החשוד בסעיף 67 (למשל: שלא ניתן לחוקרו במקום הימצאו).

סעיף 69 לחוק קובע כי ניתן לעכב אדם בכדי לאפשר חיפוש במקום, בכליו או על גופו של אדם, או הצגת מסמכים או חיפוש או עיון במסמכים, וכי ניתן, לצורך חיפוש ובדיקת המסמכים, לדרוש הימנו מסירת שמו ומענו.

סעיף 73 לחוק קובע כי, לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב, ובכל מקרה, לא יעוכב אדם או כלי רכב לפרק זמן העולה על שלוש שעות. החריג לכך חל במקרה בו קשור העיכוב למספר רב של מעורבים, אזי רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.

סעיף 3(4)(ג) להוראה 14.01.34 לפקודות המטה הארצי, קובעת כי חקירתו של עד או של חשוד, בתחנת המשטרה, אינה חלק מהעיכוב המוסדר בחוק, וכי על כן, משך חקירה זו אינו נלקח בחשבון לצורך חישוב משך העיכוב. לעניות דעתנו, הוראה זו הנה שגויה מיסודה, שכן עיכוב הוא כל משך הזמן בו הוגבלה חירותו של אדם. סמכות העיכוב היא סמכות מפורשת מכוח חוק.

מעצר:

סעיף 4 לחוק קובע כי מעצר יהא בצו של שופט, אלא אם כן הוענקה בחוק הסמכות לעצור ללא צו. היינו, מעצר בצו עדיף על מעצר ללא צו !!!

ככלל, בכל מעצר צריך להיות בסיס עובדתי ברמת ודאות מספקת לביצוע עבירה בת מעצר, קיומה של עילת מעצר והעדרו של אמצעי מידתי יותר שיכול לשמש חלופה למעצר.

עילות המעצר בצו מוגדרות בסעיף 13(א) לחוק, ולפיהן, שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:

v קיים יסוד סביר לחשש ש שחרור החשוד או אי - מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

v קיים יסוד סביר לחשש ש החשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.

v בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר. בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים. שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.
לפי סעיף 13(ב), לא יצווה שופט על מעצר לפי ס"ק (א), האמור לעיל, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה. משכך, חלופת המעצר של קביעת ערובה עדיפה על פני מעצר בצו, העדיף על מעצר ללא צו.

הסמכות לעצור ללא צו מצויה בסעיף 23 לחוק, והיא מתקיימת כאשר יש לשוטר יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר (עבירה למעט חטא, היינו שנקבע לה עונש מאסר העולה על 3 חודשים) והתקיים אחד מאלה:

v האדם עובר בפני השוטר או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והשוטר סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

v יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה;

v יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי - מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת;

v יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

v האדם חשוד שעבר אחד מאלה;

I. עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

II. עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

III. עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

IV. עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;

V. עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א- 1991;

v החשוד שוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או

כי הוא עומד להימלט מהדין, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית;

סעיף 27 קובע כי אדם שנעצר ללא צו יובא ללא דיחוי אל תחנת המשטרה, והקצין הממונה יבדוק האם קמה בעבורו אחת מעילות המעצר שלעיל: לא נתקיימה עילה שכזו- ישוחרר אותו אדם לאלתר (תחת הסייג של התקיימות מי מעילות סעיף 13 לחוק; נתקיימה עילה לפי סעיף 13- ייעצר אותו אדם או ישוחרר בערובה . באם הוחלט על מעצר החשוד- יובא הוא, בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ- 24 שעות בפני שופט (סעיף 29).

סעיף 30 קובע כי על אף האמור לעיל, באם מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, ולא ניתן לדחות ה עד לאחר הבאת העצור בפני שופט, או שיש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה בעבירת ביטחון, רשאי הוא להשהות את הבאת העצור בפני שופט, לצורך ביצוע אותה פעולה לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר.

על פי סעיף 19 לפקודת סדר הדין הפלילי "מי שמוסמך לעצור אדם חב מעצר רשאי להשתמש בכל אמצעי סביר הדרוש לביצוע המעצר, אם האדם מתנגד למעצר או מנסה להתחמק ממנו", והכל בהתאם לנסיבות. אלא מאי ? באם המעצר אינו חוקי, הרי שביצועו חורג מתפקידו של השוטר. במקרה כזה החשוד אינו חייב לציית להוראת השוטר לעצור, ואם השוטר מפעיל כוח, עסקינן ב-"תקיפה". באם החשוד הפעיל כוח סביר כדי לחלץ עצמו, הוא עשוי ליהנות מהגנת ה"צורך" ו/או "הגנה עצמית" באם יועמד לדין על התנגדותו למעצר.

בין עיכוב למעצר :

סעיף 23(ב) לחוק קובע כי " שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב". היינו, ניתנת כאן עדיפות לעיכוב האדם על פני מעצרו ללא צו, וזאת בהתאם לעיקרון המידתיות והפגיעה הפחותה בזכויות האדם בנקיטת אמצעי זה.

אחד ההבדלים בין סמכות העיכוב למעצר היא הסמכות להפעיל כוח. ככלל, אין סמכות כזו בכל הנוגע לביצוע עיכוב (למעט עיכוב פרטי), ולעומת זו, היא קיימת בכל הנוגע לביצוע מעצר. עם זאת, סעיף 23(ב) מקנה לשוטר את הסמכות לעצור כל מי שמתנגד לעיכוב, ובכך להפעיל כוח כנגדו. יובהר, כי בהמ' 44/72, שימשי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (1) 654, נקבע כי המשטרה אינה יכולה לדלג על שלב העיכוב. על שוטר המעכב אדם לומר לו בלשון ברורה כי הוא רק מעכבו ולא עוצרו. כאשר השוטר מוסמך רק לעכב, המעבר מעיכוב למעצר יכול להיעשות רק לאחר שהמעוכב התנגד לביצוע העיכוב. אם השוטר הפעיל את סמכות המעצר היכן שהיה מוסמך רק לעכב, המעצר אינו חוקי ומותר לחשוד להתנגד לו. בהתאם, קובע ס"ק (ג), כי "לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב".

אחריות המדינה:

תחילה, כאמור לעיל, באם המעצר אינו חוקי, הרי שכל הפעלת כוח לביצוע המעצר (הלא חוקי) על ידי השוטר הינה "תקיפה", והחשוד, באם הפעיל כוח סביר לחלץ עצמו מהמעצר, עשוי ליהנות מהגנת ה"צורך" / "הגנה עצמית" באם יועמד לדין על התנגדותו למעצר.

עם זאת, יובהר, כי לפי סעיף 44 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט- 1969, שוטר לא ישא באחריות אזרחית או פלילית בשל מעצר או עיכוב שלדעת בית המשפט ביצע אותו בתום לב ולמען שלום הציבור, אולם האמור בסעיף זה לא יגרע מכוחם של הממונים עליו לנקוט אמצעים משמעתיים כפי שיראו לנחוץ.

סעיף 38(א) לחוק קובע כי באם נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ובית המשפט מצא שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי בית המשפט לצוות כי אוצר המדינה ישלם לאותו אדם פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו, כפי שייקבע הוא.


רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]