12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: כספים שנמשכו על ידי בעלי השליטה בתאגיד כהכנסת עבודה
מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) - אלי דורון, עו"ד / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

בערעור מס הכנסה 171/97, אביגדור שמואל נ' פקיד שומה תל אביב , מתעוררת סוגיה מעניינת, אשר קביעות בית המשפט בה "נוחות" לרשויות המס ובמידה רבה יש בהן פגיעה בנישום, כמבואר להלן.

המערער היה מנהל שכיר בחברה, הנמצאת בבעלות רעייתו, אשר החזיקה ב- 99.9% מהון המניות של החברה ואשר הועסקה בה גם היא, כשכירה. עיסוקה של החברה היה במתן שירותי ניהול לשלוש חברות קשורות, המוחזקות במישרין ובעקיפין על ידי המערער.

הדו"חות הכספיים של החברה לשנים 1989-1995 הראו כי המערער נהג למשוך מן החברה למן הקמתה סכומי כסף מן החברה, כך שיתרות החובה שנרשמו אצלה לחובתו, הלכו ותפחו משנה לשנה. נכון לסוף שנת המס 1995 עמדה יתרת החובה של המערער בכרטיסו שבספרי החברה על הסך של 5,010,980 ₪.

משכך, החליט המשיב לערוך למערער שומה לשנת המס 1995 ולהוסיף להכנסתו ממשכורת לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה בשנה זו כ- 75% מהסכום הנ"ל וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 147 לפקודה.

טענתו הראשונה של המערער היתה כי הכספים שמשכו הוא ורעייתו מן החברה בשנים הנ"ל, נועדו בעיקרם להלוואות שהחליטו הם להעניק לחברות הקשורות, אשר נזקקו למימון. לאחר מכן שינה גרסתו וטען כי חשבונו הפרטי שימש, למעשה, "צינור" להעברת כספים מהחברה לחברות הקשורות.

בית המשפט דחה טענה זו: תחילה ציין בית המשפט כי בדו"חות הכספיים השונים יוחסה יתרת החוב לבעלי המניות בחברה, במובחן מן החברות הקשורות, וכי באה בהם לידי ביטוי מפורש מידת אי הוודאות באשר לגביית החוב, בהעדר ביטחונות שהם מצד המושכים. אז בא בית המשפט וקבע, ראשית כל, כי המערער כשל להוכיח השקעה כלשהי בחברות הקשורות אשר מקורה בכספים שנמשכו, לא כל שכן איזה חלק מהם הושקע בחברות הקשורות ואיזה חלק שימש לכל צורך אחר.

כעולה מפסק הדין, נראה כי גם אם היה המערער מוכיח זאת, הוא היה נדרש להראות בפני בית המשפט מידה מסוימת של הקבלה בין משיכת הכספים מן החברה להשקעות שבוצעו בחברות הקשורות, הן מבחינת הסכומים והן מבחינת המועדים. מהי המידה הראויה? שאלה זו נותרה פתוחה.

בשלב השני קבע בית המשפט כי עסקינן ב-"הכנסה" בידי המערער. המערער כשל להוכיח כי נוצר לו ולאשתו חוב אמיתי כלפי החברה להשבת הסכומים שמשכו וכמו כן, לא הוכיח כל כוונה להחזרת החוב (אם באמצעות מסמך בכתב, המעגן זכויות וחובות הצדדים להלוואה ומועדי פירעונה; אם על ידי הצגת בטוחות או מנגנון הצמדה וריבית, כפי שנקבעו בידי הצדדים; ואם על ידי הצבעה על תשלומים שבוצעו על חשבון החוב). משכך, לפנינו משיכת בעלים, אשר דינה כדין "הכנסה" בידי המערער.


כאן המקום לציין כי בערעור מס הכנסה 1108/00, כרובי משה נ' פקיד שומה תל אביב, נקבע כי יתרת חוב כאמור לא תיקבע כהכנסה חייבת, כל עוד "לא חלפו שנים מספר מיום צמיחתה, ועד שלא הובהר חד משמעית כי על אף חלון הזמן, לא נפרעה".

במקרה דנן, לא הוכיח המערער את טענתו כי החברה המחתה והסבה את כל חובותיו, בגין ההשקעות הנטענות, לחברות הקשורות ולטענה זו לא הובאו ראיות שבית המשפט סבר כי יש בהן די. בית המשפט הכיר בפעולה זו של המחאת החוב, לה טען המערער, כפעולה הנדרשת להוכחה של ממש, בהיותה פעולה שאיננה בבחינת מעשה יום- יום בחברה או אצל נישום, ואשר אינה מצויה בשגרת הפרקטיקה העסקית; על אחת כמה וכמה כאשר המערער ואשתו שלטו, בפועל, גם בממחה, גם בנמחה וגם בנושה.

תוצאת פסק הדין היא כי הכספים, אותם משך בעל השליטה (המערער) הוכרו, כהכנסה חייבת לפי סעיף 2(2) לפקודה. לעומת זאת, אך מובן כי כספים אותם השקיע בעל השליטה בתאגיד שבשליטתו לא ייחשבו אצלו כהוצאה פירותית אשר תובא בחשבון בניכוי מהכנסתו החייבת.

לכל היותר יהא המערער, בשלב כלשהו ובמידה שהשקעתו זו תרד לטמיון, לדווח על הפסד הוני.

המדובר איפוא בא-סימטריה הפוגעת במידה מסויימת בבעל השליטה, אשר עליה, דומה כי בית המשפט לא נתן את הדעת, ככל הנראה מחמת שלא נטענה כדבעי בפני בית המשפט ובשל כך שהמערער לא השכיל להעמיד בפני בית המשפט תשתית ראייתית מספקת לטענותיו.


דורון טיקוצקי עמיר מזרחי עורכי דין ונוטריון הינו משרד העוסק במשפט מסחרי-מיסויי.

לשאלות לגבי המאמר: [email protected]