12459 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: המסלול הירוק להחרמה
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
כל מי שטס לחופשה בחו"ל וחוזר לישראל, מכיר או אמור להכיר, את המסלול האדום בנתב"ג ואת המסלול הירוק. רובינו עוברים במסלול הירוק, כשהמשמעות היא שאין לנו מוצרים החייבים במיסים (מכס, מע"מ וכו'), שאם היו לנו, היינו צריכים לעבור במסלול האדום, להצהיר ולשלם מיסים.
בשנה האחרונה התעוררו מקרים רבים של נוסעים שנכנסו לישראל במסלול הירוק, ומוצרים שלהם הוחרמו ע"י רשות המכס, מה שמאלץ אותם לנהל הליך משפטי בעניין. מדובר במקרים של מוצרים משומשים, או נוסעים שהגיעו לתקופה קצרה ותכננו לצאת, ועוד. בסקירה קצרה זו יתוארו המקרים כמו גם הדינים הרלוונטיים, כולל חריגים.

מה קובע הדין
סעיף 30א(א) לפקודת המכס, קובע: "שר האוצר רשאי לקבוע חובה על אדם ליתן הצהרה לענין דיני המכס בכתב, בעל פה, בהתנהגות או בכל דרך אחרת".
סעיפים 30א ואילך לתקנות המכס, תשכ"ו-1965, מגדירים מהו המסלול האדום והמסלול הירוק בנמל התעופה. סעיף 30ו לתקנות קובע את חובת המנהל לפרסם בנמלי תעופה את ההודעה על חובת מתן הצהרה במסלול האדום.
סעיף 30ד לתקנות המכס, קובע: "נכנס שאינו נושא עמו, ואין במטען הלוואי שלו, אלא טובין פטורים ממכס לפי פרט 7 לתוספת לפקודת תעריף המכס והפטורים, 1937, שפורטו בהודעה כאמור בתקנה 30ו, רשאי לעבור במסלול הירוק, ומשעשה כן יראוהו כמי שהצהיר שאין הוא נושא עמו, ושאין במטען הלוואי שלו, אלא טובין שהם בגדר הפטור וההודעה האמורים".
מי שנושא עמו מוצרים החייבים במסים, לא נכלל תחת תקנה זו ונדרש לעבור במסלול האדום.
המקרים ה"פטורים" ממכס מתוארים ב"פרט 7" לתוספת לתעריף המכס. הכלל הבסיסי הוא טובין שמחירם נמוך מ-200$, או כמויות קטנות של אלכוהול/סיגריות. אך מלבד זאת, קיימים גם פטורים נוספים לפי זהות הנוסע הנכנס, שאינם מוגבלים ברף של 200$:
תייר, תושב חוץ, עולה, תושב חוזר/סטודנט: בתנאים מסוימים, רשאים להיכנס עם חפצים אישיים (הלבשה, הנעלה, צרכי טואלט), כלי עבודה, ציוד אלקטרוני משומש, תכשיטים משומשים, ועוד, מבלי לשלם מיסים, גם אם אלה יקרים יותר מ-200$.
מקרים אלה נובעים גם מסעיף 6 לתוספת לחוק המכס, הבלו ומס קניה (ביטול פטור מיוחד), תשי"ז-1957, שם נשמר הפטור ל"מי שנכנס לישראל, לרבות תושב ישראל החוזר מחוץ לארץ".
במדריך שפרסמה רשות המכס (1), לנוסע השב מחו"ל, צוין כי לגבי כל נוסע (גם מי שאינו תייר וכו'), חל פטור על הלבשה, הנעלה וצרכי טואלט, מהסוגים ובכמויות שנהוג להביא כמטען יד של נוסע, וכן על כל מוצר שמחירו עד 200$.
בסיטואציה מיוחדת, בה אדם יוצא עם הפריט מישראל, ולאחר מכן שב לישראל עם אותו הפריט, נדרש הוא למלא מראש טרם יציאתו טופס מכס המכונה 86, והוא שמקנה לו את הזכות שלא לשלם מיסים עם שובו לישראל (2). לדעתי, לא קיימת מודעות בציבור לטופס זה וכמעט אף אחד לא ממלא זאת, מה שעלול ליצור בעיות כאשר שבים לישראל.
בנוסף, במישור הפלילי, נוהגת רשות המכס לחייב נוסעים בקנס מינהלי על פי חוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985, תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי-חיקוקי מסים), תשמ"ז-1987, שם נקבע קנס מינהלי בגובה של 100% מהמיסים שלא שולמו (כלומר תשלום מיסים פעם שנייה). בהיבט זה, ברור שגובה המיסים נגזר משווי הפריטים, וכמעט בכל תיק משפטי, קיימת מחלוקת מה שווי הפרטים, כאשר כל צד מביא שמאות מצדו להעריך את פריטי היוקרה, שרובם משומשים.

סמכויות התפיסה והחילוט של המכס- מתקופת המנדט הבריטי
רוב החוקים בספר החוקים במדינת ישראל הם חדשים (באופן יחסי), אך בתחומים מסוימים, פקודות מתקופת המנדט הבריטי שרדו איתנו עד היום. אחת מהן היא פקודת המכס. למרות שהפקודה עודכנה ותוקנה ברבות השנים, קיימים סעיפים שהיו בנוסח המקורי לפני כמעט 100 שנים ושרדו עד עצם היום הזה. בין היתר, סמכויות התפיסה והחילוט של רשות המכס, לגבי מוצרים שהוברחו או לא הוצהרו כראוי, מדובר בסעיפים 188 ואילך לפקודת המכס.
על פי סעיפים אלה, לכאורה, אין לרשות המכס שיקול דעת בעת הפעלת הסמכות, ומדובר בסוג של אחריות מוחלטת. כאשר נוסע עבר במסלול הירוק שכשהוא נושא בכליו מוצר יקר יותר מ-200$ שאינו נופל לאחד מן החריגים, עמדת רשות המכס היא כי מדובר בהברחה שמקנה סמכות לחלט. היות ופקודת המכס נחקקה שנים רבות לפני חוקי היסוד שבמדינת ישראל (חופש העיסוק, כבוד האדם וחירותו), לא ניתן לבטל את הפקודה בשל סתירה לחוקי היסוד, ובתי המשפט עושים ככל שביכולתם כדי לתת פרשנות ליברלית לסמכויות התפיסה.
בנוסף, לוח הזמנים בחקיקה זו יחסית קצר, כך, מרגע שרשות המכס מודיעה על תפיסה, יש לאדם 30 ימים לכתוב מכתב תביעה מנומק, אחרת- הטובין מחולטים. בהמשך, אם אותו אדם אכן הגיש מכתב והמכס דחה זאת, יש לו 60 ימים לפנות לבית המשפט אחרת הטובין מחולטים. נוסעים רבים לא מודעים ללוחות הזמנים ומפסידים את הפריטים רק מהסיבה הזו.

מקרים מעניינים שנדונו בפסיקת בתי המשפט
מבדיקה שנערכה, ברוב המקרים שהגיעו לפסק-דין ולא הסתיימו קודם לכן בפשרה, מצדד בית המשפט בעמדת רשות המכס ומאשר את החילוט. יחד עם זאת, קיימים בכל זה מקרים מעניינים בהם בתי המשפט החליטו לפסוק לטובת האזרח.
במקרה עדכני שהוכרע בנובמבר 2024, אזרחית ישראלית שבה מחו"ל, ועל ידו של נוסע שעבר לפניה במסלול הירוק, נתפס שעון יוקרה אחד, בעוד אצל הנוסעת נתפסו מסמכים. הנוסעת ניסתה להסביר כי נתנה את השעון לאותו אדם כדי שימדוד, בעוד רשות המכס טענה, באופן הגיוני, כי מדובר בתרמית ותכנון מוקדם לפצל כדי להערים על המכס. למרות זאת, בחר בית המשפט לפסוק לטובת האזרח וקבע כי הסנקציה של החרמה היא קיצונית מדי, ניתן להסתפק בסנקציה חמורה פחות (למשל: תשלום מיסים, קנס מינהלי) (3).
במקרה שהוכרע בשנת 2020, קיבל בית המשפט טענת נוסע כי הגיע לישראל עם שלושה שעוני יוקרה שהיו מיועדים לאחר מכן ליצוא, וביטל את החילוט של המכס (4).

מקרים שיוכרעו בעתיד
במסגרת עבודתי אני מטפל כעת במספר רב של מקרים, בכולם החליט המכס לחלט את המוצרים והאזרח נדרש לטיפול משפטי, ובית המשפט יכריע האם המוצרים יוחרמו או לא:
• אזרח ישראלי שב מאירופה עם שעון רולקס אחד אותו היה מעוניין לענוד אותו בחתונתו.
• אזרח ישראלי החי שנים רבות בארה"ב, הגיע לישראל עם 3 שעוני יוקרה אותם התכוון לענוד בחופשתו, ולאחר מכן לשוב לארה"ב.
• אזרחית ישראלית החיה שנים רבות באירופה, הגיעה לישראל עם כמות קטנה של תיקי יוקרה משומשים לשימוש פרטי בחופשה, והתכוונה לשוב לאירופה.
• אזרחית ישראלית טסה לחופשה קצרה באירופה עם 3 תיקים משומשים והתכוונה לחזור איתם לישראל.
בכל המקרים הללו אין עדות משכנעת כי המוצרים יובאו לצרכי מסחר (למכירה ללקוחות), ומדובר רק בחשד של רשות המכס. כמו כן, במקרים הרלוונטיים לא מילא הנוסע טופס מכס 86 שבו הצהיר על הוצאת פריטים מחו"ל, כנראה מחוסר מודעות, אך יש בידו הוכחות אחרות לכך שהפריטים היו איתו בישראל ויצאו ממנה ולאחר מכן חזרו.
בכל המקרים אין מדובר במכס (כי המכס בוטל על רוב המוצרים) אלא רק במע"מ יבוא.
ברוב המקרים מדובר בפריטים משומשים, בהם האזרח עושה שימוש שנים רבות.
בחלק מן המקרים יידרש בית המשפט להכריע האם שעון נחשב כ"תכשיט", משום של"תכשיטים משומשים" קיים פטור מסוים.
בחלק מן המקרים, יידרש בית המשפט להכריע האם תיק לאישה נחשב בפרשנות מרחיבה כ"הלבשה", משום של"הלבשה" קיים פטור אם מיובאת בכמות סבירה, וללא קשר לערך.

סיכום
נראה כי סמכויות המכס ברורות: כל מוצר מיובא ששוויו עולה על 200$ שנכנס עם אדם במסלול הירוק ולא נכנס לאחד ה"פטורים" (הלבשה, הנעלה, וכו'), חייב לכאורה בהצהרה ותשלום מיסים.
יחד עם זאת, ניתן לקבל את הרושם כי המכס נוקט בפרשנות מחמירה וסבור שהרבה אנשים נורמטיביים הם בגדר "מבריחים".
• האם אישה או גבר נשואים נדרשים להסיר את טבעת הנישואין ולעבור במסלול האדום בכניסתם לישראל?
• האם אישה שנושאת תיק אחד לשימוש אישי, שהוא תיק יוקרה, חייבת בתשלום מיסים?
• האם אדם שעונד על ידו שעון אחד לשימוש אישי, שהוא שעון יוקרה, חייב לשלם מיסים?
• האם מי שיצא עם מוצר מישראל וחזר אליה (ויכול להוכיח זאת), אבל שכח/לא ידע שצריך להצהיר על המוצר בעת היציאה, נחשב כמבריח?
• האם כל פריט משומש חייב בתשלום מיסים, גם אם מדובר בפריט בן 15 שנה?
כנראה שנצטרך להמתין עד שבית המשפט יאמר את דברו.

הפניות:
(1) https://www.gov.il/BlobFolder/guide/customs-guide-for-returning-traveler/he/Guides_customs_Guides_customsreturningpassanger_new.pdf
(2) https://www.gov.il/BlobFolder/service/customs-passenger-declaration-of-temporary-export/he/Service_Pages_Purchase_and_Excise_tax_meches86.pdf
https://www.gov.il/he/service/customs-passenger-declaration-of-interim-export
(3) ת.א. (שלום חיפה) 48454-11-21 דינא סקר נ' מדינת ישראל (25.11.24). יש לציין כי רשות המכס הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, והוא תלוי ועומד.
(4) ת.א. (שלום רמלה) 46864-03-18 וולף מאייר השקעות וסחר בע"מ נ' מדינת ישראל (31.8.20).