12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מה היא מחלת האיידס? מחלת האיידס, "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", (AIDS), תוארה לראשונה ב- 1981, ומאז הפכה למגיפה עולמית. ב- 1984 זוהה הנגיף הגורם למחלה, וכן דרכי ההידבקות בה.
מאת: שרגא וקסלר   שמור מאמר למועדפים

מחלת האיידס AIDS

מה היא מחלת האיידס?
מחלת האיידס, "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", (AIDS), תוארה לראשונה ב- 1981, ומאז הפכה למגיפה עולמית. ב- 1984 זוהה הנגיף הגורם למחלה, וכן דרכי ההידבקות בה.

כיצד פועל נגיף ה HIV?
מרגע שחדר לגוף, אל תוך מחזור הדם, נגיף האיידס מתרבה במהירות רבה בתוך תאי מערכת החיסון שלו, המכילים קולטן (רצפטור) לנגיף, הנקרא CD4. הנגיף הורס את תאי מערכת החיסון לתוכם פלש, ומוציא אותם מכלל תפקוד. התרבות הנגיף מביאה להרס מאגרי התאים החיסוניים בדם. כאשר ההרס מגיע לרמה בה נותרו רק כ- 20% מהתאים, מתפרצת המחלה, הכוללת, למעשה, מספר רב של מחלות שונות הנגרמות בעקבות הפסקת תפקודה של המערכת החיסונית של נשא האיידס.
HIV אינו נגיף רגיל, נגיפים הגורמים לשפעת למשל, נשארים בגוף לזמן קצר בלבד. נגיף ה- HIV נשאר בגוף באופן תמידי והמערכת החיסונית של האדם אינה מצליחה להתגבר עליו לחלוטין. בחלוף הזמן הנגיף מחליש את המנגנון החיסוני הטבעי של הגוף כנגד מחלות.

מה ההבדל בין HIV לבין איידס?
HIV הוא הנגיף הגורם לזיהום תמידי, שעל גוף האדם להתמודד עמו לאורך זמן רב. נגיף זה, כפי שהוסבר לעיל, פוגע בתאים של המערכת החיסונית. עם חלוף הזמן עלול הזיהום להחריף ולהתפתח לכדי חולשה חיסונית הידועה בשם AIDS:
ACQUIRED IMMUNO-DEFICIENCY SYNDROME
איידס הוא מצב שבו המערכת החיסונית חלשה מכדי להתמודד מול זיהומים, אשר בני אדם בעלי מערכת חיסונית תקינה, נלחמים בהם בנקל.
מבחינה רשמית, מוגדר חולה איידס כנשא של נגיפי HIV, העונה על מספר קריטריונים רפואים נוספים, הנקבעים על ידי משרד הבריאות ומתעדכנים מעת לעת והכוללים בין השאר:
מחלות נלוות כמו דלקת ריאות מסוג PCP
ספירת CD4 נמוכה מ-200 תאים לממ"ק (מילילטר מעוקב) דם.
יש לדעת שניתן להידבק בנגיף הן באמצעות מגע עם נשא HIV והן עם חולה AIDS.

כיצד נדבקים במחלה?
נדבקים באיידס על ידי העברת נוזלי ותוצרי דם (לא רוק) הנושאים את הנגיף. ההעברה מתבצעת בעיקר באמצעות יחסי מין- לרוב לא מוגנים, עירויי דם או שימוש במחטי הזרקה שהשתמש בהן קודם נשא של הנגיף.
אם כן ידוע כיום שנגיף ה HIV נישא בחמישה נוזלי גוף: דם, זרע, נוזל הזרע (זהו הנוזל השקוף הנפלט מאיבר המין הזכרי לפני פליטת הזרע), הפרשות הנרתיק וחלב אם.
שימו לב שהרוק לא הוזכר כי נגיף ה HIV מתפרק בשל אנזים המצוי ברוק. הנגיף גם לא עובר בזיעה, בדמעות ובשתן.
אחת המסקנות היא שנשיקה ללא נשיכות, גם היא אינה מעבירה איידס.
נשים רגישות יותר מגברים, כנראה משום שהזרע שוהה בגופם זמן רב אחרי הפסקת המגע המגע המיני. הוא הדבר לגבי זכרים הנחדרים במגע מיני אנאלי.

עוד על כיצד נדבקים במחלה?
קודם כל שוב להרגיע: הנגיף נמצא רק בחמשת נוזלי הגוף הנ"ל ואינו נמצא למשל על העור ולכן לא נדבקים כאשר מתעטשים עליך, כאשר יושבים בשרותים, כאשר מלקקים את העור, כאשר אוכלים או שותים בכלים שלפני כן השתמשו בהם נשאים או חולים באיידס ולאחר עקיצת יתושים או שאר חרקים.
בנוכחות מחלה אחרת המועברת במגע מיני כמו עגבת, זיבה וכלמידיה הסיכון להדבק בנגיף ה HIV עולה, בין השאר משום שאחד הממצאים במחלות אלו הוא כיבים וסדקים באברי המין, דרכם קלה הדרך של הנגיף לחדור אל מחזור הדם. סיבה נוספת היא כנראה המנגנון החיסוני של אותו אדם שכבר הוכיח שהוא אינו עמיד דיו.

מה הקטע של מין אוראלי?
הזכרנו את הנשיכות בעת הנשיקה המעלות את הסיכון אולם לא רק הן. נוכחות של דלקת חניכיים, כיבים, שריטות או סדקים בחלל הפה או בשפתיים, או באבר המין מעלה כמובן את הסיכון להדבקות בנגיף.
בהומור נוסיף שאולי רצוי לרחוץ את השיניים אחרי ולא לפני ואם לפני – אז לא באגרסיביות.
שהיה של נוזל זרע בחלל הפה גם היא מעלה את הסיכון להדבקות בנגיף.

האם במקרים כאלה נדבקים בוודאות?
גם אז ההדבקות היא נדירה. כדאי לדעת שחשיפה לנגיף אין בה די כדי להידבק במחלה. על מנת שהנגיף יחדור לתאי הגוף יש צורך בחסר של קולטן נוסף (מלבד ה- CD4), ששמו CKR5. לחוקרים ידוע על אנשים שנחשפו בוודאות לנגיף, אולם לא נדבקו משום שהקולטן הנוסף לא היה חסר להם. במחקר שנערך בישראל התברר כי ל- 1.4% מהאוכלוסייה הבריאה בישראל אין את הקולטן הזה.

כיצד מטפלים באיידס?
כיום אין עדיין מרפא לאיידס, אלא רק תרופות המטפלות בחולה ומעכבות את התפתחות המחלה. התרופה המתקדמת ביותר כיום היא "קוקטייל התרופות", המכיל שלושה סוגים של תרופות: AZT, TC ועוד המעכבים את פעולתו של אנזים ייחודי לנגיף (רוורס טרנסקריפטז) וכן תרופה מעכבת פרוטאז – אנזים נוסף הדרוש להתפתחות הנגיף.
שילוב התרופות מאפשר לתקוף את הנגיפים בכמה דרכים:
א] הדרך האחת היא עיכוב האנזים ׂREVERSE TRANSCRIPTASE (RT). עיכוב פעילותו של האנזים, פוגע בהפיכת ה-RNA של הנגיף ל-DNA וכך מופרעת חדירת הנגיף לתוך תא המכיל את ה-CD4. תרופות מקבוצה זאת חוסמות את יכולתו של הנגיף לשכפל את עצמו. התרופות המעכבות אנזים זה מתחלקות לשתי קבוצות:
1. NRTI החוסמות את אבני הבניין של החומר הגנטי (RNA) מלהיקשר יחדיו וכך מונעות את שיכפול הנגיף.
2. ה-NNRTI מעכבות באופן ישיר את האנזים RT, המזרז את שיכפול הנגיף.
התרופות כמו AZT, TC3 ו-D4T שייכות לקבוצה הראשונה
התרופות כמו EFAVIRENZ (סטוקרין) שייכות לקבוצה השניה.
ב] קבוצה נוספת של תרופות מכונה מעכבי פרוטאז (PI). אלו הן תרופות המעכבות את האנזים פרוטאז המסייע לנגיף לבנות את מרכיביו השונים לאחר שאלו נוצרו בתא המאחסן.
כשהתרופות ניתנות יחד, יש להן השפעה ניכרת על דיכוי הנגיף.
לעיתים קרובות, לאחר נטילת התרופה צונח ריכוז הנגיף בדם לרמות נמוכות כל כך, עד שלא ניתן למדוד אותן. עם זאת מדובר בתרופה המצריכה נטילת כמות רבה של כדורים מדי יום, ובמקרים רבים היא מעוררת תופעות לוואי קשות.

מתי מתחילים בטיפול ובאיזה תרופה מתחילים?
כפי שנאמר השלב הראשון למחלה הוא להיות נשא של נגיפי HIV והשאלה היא אם לטפל כבר בשלב זה.
למעלה הזכרנו את התרופות שמיועדות להילחם בנגיף על ידי מניעת התרבותו ועל ידי חיזוק המערכת החיסונית.
קיים סוג נוסף של תרופות המיועדות למניעת זיהומים קשים או לטיפול בזיהומים שכבר קיימים.
רוב החוקרים והרופאים מצדדים בטיפול רק כאשר ספירת תאי CD4 יורדת אל מתחת ל- 350 תאים לממ"ק, ללא קשר לתסמינים.
בכל אופן, לשם קביעת מועד ואופי הטיפול הרופא המטפל עושה הערכת מצב המשקללת את מצבך הבריאותי, את היכולת ליטול תרופות מסויימות, את רמת המחוייבות של האדם להקפיד על הוראות הטיפול, את הרגישות ועוד.
קיימות גישות נוספות כמו התחלת טיפול כאשר מספר הנגיפים לממ"ק דם [עומס נגיפי] גבוה מעל 75,000 למניעת נזק עתידי למערכת החיסון או התחלת הטיפול כאשר כבר הופיעה מחלה קלינית ללא קשר לספירת CD4 או העומס הנגיפי.

האם יש גישה וטיפול למנעית הדבקה ב HIV?
השימוש בקונדום הוא אמצעי המניעה החשוב ביותר, קונדום רגיל ובמיוחד קונדום לאישה, שהוא עמיד יותר בהיותו עשוי מפוליאוריטן ולא מלטקס.
עם זאת, אם הקונדום נקרע או שזרע דלף או חס וחלילה ארע מקרה אונס ישד לגשת מיידית לחדר מיון ושם ניתן לקבל טיפול תרופתי מונע הדבקה ב HIV.
ככל שמקדימים לקבל את הטיפול המונע, הטיפול יעיל יותר. יעילותו המירבית של הטיפול היא בתוך 72 שעות מרגע החשיפה לנגיף.
יש לדעת שלטיפול המונע תופעות לואי וסיכונים ולכן אין ודאות שהטיפול המונע ינתן. החלטת הרופא תלויה ברמת הסיכון של הנפגע או הנפגעת.
כל מגע מיני מוערך על פי שני קריטריונים: הסיכון של המגע עצמו וקבוצת הסיכון אליה שייך נשא הנגיף, המדביק בפוטנציה.
למשל זכר שנחשף לנגיף במגע מיני אנאלי לא מוגן נמצא ברמת סיכון גבוהה יותר מאישה שנחשפה במגע מיני וגינאלי לא מוגן.
עוד יש לדעת שהטיפול המונע התרופתי אינו יעיל לגמרי

מהו הטיפול התרופתי המונע?
הטיפול המונע כולל קוקטיל של מספר תרופות המיועד לעכב את שכפול נגיף ה HIV. הטיפול נלקח למשך חודש ימים.
תופעות הלואי של הטיפול המונע כוללות: חולשה, בחילה, פריחה, כאבי בטן, עצבנות וסחרחורת.
יתכנו גם צרבת, הקאה והתפתחות של סוכרת.

נתונים כלליים נכון לשנת 2000
סוג האוכלוסיה מספר
ילדים מתחת לגיל 15 שחיים עם איידס 1.5 מיליון
מיתות ילדים ומבוגרים 3 מיליון
מבוגרים וילדים החיים עם איידס 38 מיליון
מיתות ילדים מאיידס 500,000
נדבקים חדשים מאיידס במהלך שנת 2000 5.3 מיליון
ילדים שנדבקו מאיידס במהלך שנת 2000 600,000

ההיסטוריה של האיידס
קשה למצוא הסכמה כלשהי בקרב חוקרי האיידס, ויש כמה תאוריות לגבי האופן בו החלו בני אדם להידבק ע"י נגיף האייידס:
 ככל הנראה עבר הנגיף משימפנזים לבני אדם בסביבות שנות ה- 30.
 חוקרים ממכון לוס-אלאמוס לחקר האיידס בארה"ב טוענים שהאיידס התפתח ממוטציה של נגיף אחר, קטלני פחות, שגם הוא הועבר לבני אדם משימפנזים אך כמה שנים קודם לכן. עם זאת, עברו יותר מ- 50 שנה עד לגילוי מיקרי האיידס הראשונים במערב.
 דליפת הנגיף ממעבדות מחקר

בשנת 1981 נרשמו במכון המעקב המרכזי אחר מחלות בארה"ב, ה-CDC, מקרים רבים של שתי מחלות, שעד אז היו נדירות יחסית – דלקת ריאות טפילית וסרטן עור מסוג KS (סרטן קפושי) המופיע בצורת כתמים כהים על העור. שתי המחלות מאפיינות בדרך כלל בעלי מערכת חיסונית חלשה. אנשי המרכז הבחינו בהתפרצות המחלות בקרב צעירים הומוסקסואלים בניו יורק, לוס אנג'לס וסן-פרנסיסקו. שכיחות המחלות בקרב הומוסקסואלים והקשר האפשרי לחולשת המערכת החיסונית עוררו את חשד אנשי המרכז כי מדובר במגפה חדשה.
בעקבות מחקר נוסף של אנשי CDC, התברר כי מחלות נוספות הקשורות בכשל המערכת החיסונית הופיעו בקרב הומוסקסואלים, אבל גם אצל קבוצות נוספות: חולי המופיליה (שמקבלים תרופות מתוצרי דם), אנשים שקיבלו עירויי דם וכן מזריקי סמים.
מעקב אחר דפוס המחלה הוביל למסקנה שהתופעה מאפיינת אוכלוסיות שהיו במגע עם הפרשות גופניות – דם ונוזלי מין. כיוון שאחת מדרכי ההידבקות במחלה היא באמצעות יחסי מין, החלו בארה"ב בקמפיינים לעידוד השימוש בקונדומים כאמצעי מניעה.
עד 1984, השנה בה פותחה ערכת בדיקת האיידס הראשונה, איש לא ידע מה מקורה של המחלה, כיצד למנוע אותה, האם מדובר בנגיף, חיידק או פטרייה, וכיצד המחלה מועברת.
פריצת הדרך הראשונה בחקר המחלה הייתה באביב 1983, כאשר החוקר הצרפתי לוק מונטנייה ממכון פסטר, הודיע שהצליח לבודד נגיף שקשור במחלת האיידס. מונטנייה כינה את הנגיף בשם LAV (נגיף שקשור בתפיחת בלוטות הלימפה), אבל הוא עדיין לא ידע בוודאות כי זהו אכן הגורם למחלה.
במקביל נמשך מחקר המחלה בארה"ב וב- 1984 נרשמה פריצת דרך נוספת, הפעם במעבדתו של החוקר רוברט גאלו ממכון הבריאות האמריקאי. גם גאלו הצליח לבודד נגיף, שלפי השערתו היה הגורם למחלה, אך עשה זאת בשיטה שונה. הוא נתן לנגיף את השם HTLV3, וניגש לניסוי המכריע, שבעקבותיו פותחה הערכה לבדיקת איידס – בדיקת נוכחות נוגדנים בדם לוירוס HTLV3 בדגימות דם שנלקחו מחולי איידס ומאנשים בריאים.
גאלו הצליח להוכיח בפעם הראשונה שנוכחות נוגדנים לנגיף שבודד הם אינדיקציה דיאגנוסטית לגילוי איידס.
בעקבות כך החלו בנקים לדם בעולם המערבי לבדוק את כל מנות הדם שברשותם ולפסול לשימוש דם שנמצא בו הנגיף. בעקבות סדרת גילויים אלה, הוכר נגיף האיידס כגורם המחלה, ותופעת כשל המערכת החיסונית שאובחנה אצל חולי המחלות הנדירות קיבלה סוף סוף הכרה כמחלת האיידס.
עם זאת, שמו המקובל של נגיף האיידס, HIV, ניתן רק בשנת 1987, לאחר חתימת הסכם בין ארה"ב וצרפת על השותפות בתגלית המהפכנית, וחלוקה שווה של הזכויות עליה בין שתי המדינות.
במהלך שנות ה- 80 נרשמו עוד כמה פריצות דרך מדעיות בחקר האיידס, בזכותן פותחו תרופות לטיפול חלקי במחלה ונלמדו כיוונים לפיתוח ריפוי מלא וחיסון. בין השאר התגלה ב- 1985 חלבון ה-CD4, שמשמש כקולטן על מעטפת הוירוס, ומאפשר לו להיצמד לתאים ולחדור אליהם. אחד מכיווני המחקר הופנה לפיתוח תרופה שתחבל ביצירת החלבון בוירוס ובכך תשבש את התרבותו בגוף. טיפול אחר באיידס היה באמצעות התרופה AZT, שהייתה כבר קודם לכן בשימוש בטיפולים כימותראפיים. התרופה נועדה לשבש את שיכפול הוירוס לאחר חדירתו לתא בריא. על בסיס ה- AZT ותרופות דומות, המעכבות את יצירת חלבוני מעטפת הוירוס, פיתח ב- 1994 ד"ר דיויד הו ממרכז ארון דיימונד לחקר האיידס בארה"ב, קוקטייל תרופות נגד איידס שהוכח כיעיל במידה מסוימת.
הקוקטייל מורכב בדרך כלל משלוש תרופות. הוא מעכב את התרבות הנגיפים בגוף ודוחה בכמה שנים את הופעת המחלה אצל הנשאים. הקוקטייל נכנס לשימוש רחב רק באמצע שנות ה- 90, והביא לשיפור ניכר באיכות חייהם של אלפי חולים ונשאים, שיכלו להרשות לעצמם לקנות את התרופה היקרה. הקוקטייל הפך את האיידס למחלה שבעיקרה ניתנת לטיפול.
קצב הגילויים המדעיים לא פחת בשנים האחרונות, אולם החוקרים מקפידים לומר שהדרך להשגת תרופה לריפוי מלא מאיידס עדיים ארוכה. דו"ח של האו"ם שפורסם ביולי 2000 קובע כי עד אז מתו בעולם 19 מיליון בני אדם ממחלת האיידס וקרוב ל- 34 מיליון איש נושאים את הנגיף.

נתונים כלליים נכון לשנת 2004
נכון לסוף 2004: 40-50 מיליון חולים ונשאים, כמחציתם נשים וכ 2 מיליון ילדים מתחת לגיל 15.
מדי יום נדבקים 15,000-18,000 אנשים נוספים.
במהלך 2004 נפטרו מהמחלה כ- 3.1 מיליון מבוגרים וכחצי מיליון ילדים (מתחת לגיל 15).
במהלך 2004 נדבקו כ- 4.9 מיליון מבוגרים וכ 650,000 ילדים מתחת לגיל 15).
אם שיעורי ההידבקות בנגיף יישארו גבוהים, יותר משני שלישים מבני ה- 15 במדינות כמו דרום אפריקה, צפויים למות מהמחלה.
בעולם יש כיום 16 מדינות, כולן באפריקה שמדרום לסהרה, ש- 15% מאוכלוסייתן בגיל 15-49 כבר נושאים את הנגיף.
ובארץ? נכון ל 2004 ישנם 948 חולים ו 3193 נשאים.

מיתוסים הקשורים באיידס
• איידס היא מחלה של הומואים ובמיוחד הומואים מבוגרים. צעירים הומואים מוגנים גם ללא שימוש באמצעי הגנה.
האיידס פוגע באופן שווה בהומואים ובסטרייטים. דווקא אחוז הסטרייטים, הנשאים והחולים הולך ועולה ובעיקר הנשים.
• לסביות מוגנות מפני איידס.
לסביות נפגעות פחות אך עצם המצאות הנגיף בהפרשות הנרתיק או נשיקות המלוות בנשכיות מסכנות גם אותן.
• מגע מיני חד פעמי אינו מדבק באיידס.
לא נכון. גם מגע בודד עלול להדביק, אגב זה נכון לא רק לגבי אייידס אלא גם לגבי קונדילומה, עגבת, זיבה ועוד.
• לא חובה להיזהר – הקוקטיל מונע את המחלה לגמרי.
לא נכון. ראו לעיל.
• לא חובה להשתמש בכל מגע מיני בקונדום כי אפשר לזהות נשאי וחולי איידס ואז להיזהר מהם.
לא נכון.

איך נזהרים מראש מאיידס?
• משתמשים בקונדום
• נזהרים במגע אוראלי
• עושים בדיקות לאיידס ולשאר המחלות המועברות במגע מיני לפני שמתחילים במגע מיני.

מה לגבי בדיקת הדם לגלוי נוגדנים ל נגיפי ה HIV?
הבדיקה השגרתית לשני הזנים HIV1 וHIV2 הופכת להיות חיובית רק שלשה חודשים לאחר החשיפה לנגיף (ההדבקה) ולכן עם בן או בת זוג חדשים יש להקפיד להיות מוגן או מוגנת במשך 3 חודשים לפני ביצוע בדיקת הדם לגלוי נוגדנים ל HIV.