12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: פמיניזם
מאת: שירית בן- ישראל    שמור מאמר למועדפים

פמיניזם

בחודשים האחרונים נוכח מקבץ תופעות, שלכאורה במבט ראשון אין קשר ביניהן, אני מוצאת עצמי מתחבטת בשאלה, האם אנו צועדות לקראת התקופה הפוסט פמיניסטית בישראל?. במילים פשוטות, האם הגענו לסוף עידן ה 'כאילו' שוויון בישראל?, אם כן המצב גרוע, שכן טרם מיצינו את החוויה.

מרבית הנשים בישראל אינן פמיניסטיות, כמעט כול הגברים מתנגדים לפמיניזם, דור המחנכות והמחנכים שבוי רובו ככולו בקסמי הסטריאוטיפים, למרות אלפי שעות העשרה בתחום, הפערים בתנאי ההעסקה של נשים וגברים בשוק העבודה נותרו כשהיו, ובנוסף נשים לא נמצאות בייצוג הולם במוקדי כוח, קבלת החלטות ושליטה על משאבים חיוניים (דרגים בכירים בניהול, עסקים, פוליטיקה). המשותף להם הוא שאינן יודעים את פירושו האמיתי של המונח 'פמיניזם' ומנגד הם שבויים בפחדיהם מפניו.

למרות שהחברה הישראלית נמצאת רק בשלב הילדות של התהליך ליצירת שוויון בחברה, לאחרונה החלו רוחות רעות לנשב באופק, ואלו מאיימות לבשר על סיומה של תקופה חשובה מבחינה חברתית; סוף עידן השוויון וחזרה לתקופת האבן ולגבר המערות הכול- יכול של קושניר וחבריו.


תופעה מדאיגה מספר 1:

החזרה לעידן האמהות, פריחת תוכניות הכשרה לאמהות, הטירוף סביב ההנקה, המחול האובססיבי סביב הצמדת הילדה או הילד לגוף האם, משל הייתה שפחה אפריקאית קוטפת כותנה בשדות באפריקה. הדילמה הנצחית בין אמהות (גידול ילדות וילדים, כמובן תוך השקעה מסיבית באל כול- יכול שאפשר את כול זה...) ונשיות בהגדרה הפמיניסטית (מימוש עצמי, הגשמה עצמית, פיתוח קריירה, החיוניים לנשים והרבה פחות לגברים).


תופעה מדאיגה מספר 2:

עיוורון ואטימות שכלית- רגשית- מנטאלית של מערכות חשובות במדינה. קחנה לדוגמא את ועדת ההחלטה של משרד הרווחה (עצם השם מעורר צמרמורת) שקבעה שיש לקחת את תינוקה של האישה שנרצחה באכזריות על ידי בעלה לשעבר, לפני מספר חודשים ולהעבירו לידי הורי הרוצח. אותי מעניין מי יושב/ת בוועדה? עובדים ועובדות סוציאליות עמוסי אמפתיה למגדלי רוצחים, למקרבנים? נשמות מסוגפות שחושבות שיש להעניש קורבנות פעם נוספת לאחר אונס או רצח? מהי טובת הילד עבורם? הנצחה הרואית של הגבר הרוצח? תגמול אנושי בדמות תינוק חף מפשע, שלא ידע את אביו, וטוב שכך, להורים שיצרו את הרוצח והיו מודל החיקוי שלו? ומה בנוגע לפרס לאימו של יגאל אמיר? במה היא שונה מהוריו של רוצח האישה, שלא הספיקה להיות ראש ממשלה שנוי במחלוקת (כמו מרבית ראשי הממשלה בישראל)? אז ליגאל אמיר אסור להתחתן אבל להוריו של מרצח מגיע הזדמנות שנייה להוכיח שיש להם מתכון מנצח למחזור רוצחים?.


תופעה מדאיגה מספר 3:

האנטגוניזם נגד האמהות החד- הוריות. 'פרויקט ויסקונסין' אמור להכשיר נשים חד הוריות עולות וותיקות, כמו גם מובטלים כרוניים גברים לחזרה לשוק העבודה. הפרויקט נעניק 200 שעות הכשרה לנשים, מבטיח להן עבודה ובסופו שולח את מרביתן לעבודות ניקיון, בניגוד להבטחה המקורית. הפרויקט נולד על רקע מדיניות הקיצוצים של הממשלה הנוכחית, המתמחה בקיצוץ בכול מי שאינו ואינה מצוידים בלשון חדה כתער ובלובינג או מערך קשרים ויחסי ציבור. שכחנו, שמדינת ישראל יצרה יש מאין את פלח החד- הוריות. לפני כעשור נחשבה חד הורות לתופעה ייחודית. דרוש היה אומץ או טמטום להיות אם חד הורית. גם ההגדרה של חד- הורית עוצבה מחדש בהתאם לרצון המדינה. חד- הורית הפכה לאחת מארבע- גרושה, פרודה, אלמנה או הקטגוריה הרביעית שהינה פרי יצירתה של מדינת ישראל וארגוני הנשים. בעיקרון חד- הוריות הן מותג שיצרה המדינה יש מאין. הקרדיט מגיע ליוצרת; ההילה, המעמד שהשתנה, הניחוחות החיוביים שנוספו למוצר בעת הפיכתו למותג. למדינת ישראל הגברית- שוביניסטית, שערכיה המובילים הם כוח, כוחנות, כיסוי תחת, קשר שתיקה, טיוח, סחר- מכר ועיקרון השחיתות היה נוח להסכים עם דרישת ארגוני הנשים לייצר מעמד חדש, מגובה בתמיכה כספית מסרסת צמיחה ומקצצת כנפיים (ולא , אינה מושתתת על 'רדבול', ולא הופכת נשים לטייסות). למה? כי זה התאים לתפישת עולמה השוביניסטית, מנציחת פערי המעמדות בין גברים ונשים. המדינה הגברית עשתה לכאורה חסד לקליקה הנשית, ובעצם הובילה מניפולציה מתוחכמת בחסות החוק, שהבטיחה ייצור דור חדש של נשים עניות, לא משכילות, תלותיות, לא עצמאיות ו העיקר - א מ ה ו ת, שהן מפעל ייצור לאומי תוצר של חיילות ורצוי חיילים למערכת. מה ההבדל בין השימוש הציני של ממשלות ישראל בעידוד לכאורה של נשים חסרות אמצעים לייצור חיילים וחיילות למערכת, לבין שימושים שעשו מדינות נלוזות בתקופות קודמות בנשים כאמצעי לייצור גזע טוב ומשובח? אצלנו הדבר נעשה באצטלא של קדושה ותגמול כספי, ולא כאילו מתוך אילוץ, זה הכול.
פרפורי ההתעוררות, כמו גם פרפורי הגסיסה של תופעת החד- הוריות, במיוחד ניסיון כושל של האחת- ויקי כנפו יצרו תחושה של תחילת מרי אזרחי של החד- הוריות; הן נשים, פרזיטיות, חיות על חשבון הגברים העמלים ויש לחסל תופעה זו במהירות...הבעיה היא שהמרי האזרחי שינה כיוון, החד- הוריות התעייפו, קולם של ארגוני הנשים לא נדם, הוא פשוט לא היה שם מההתחלה, והמרי האזרחי היחידי המתעורר לחיים הינו של אזרחי ואזרחיות המדינה נגד החד- הוריות, והוא מלובה בחסות המדינה, שבראה אותן מלכתחילה.



תופעה מדאיגה מספר 4:

גל היציאה מהארון של גברים מסוגים שונים, המתהדרים בייצוג קיפוח הגבר בכלל, והגבר האשכנזי הלבן בישראל (כרגיל, העתקה מארה"ב) אותי מפחיד יותר מכול. כאשר גבר מתלהם מקבל במה להשמיע דעות שוביניסטיות פרימיטיביות, ממעמדי פחדיו והטראומות האישיות שלו ? המצב נעשה מסוכן. גיל רונן, יו"ר השדולה של עצמו למען המשפחה בישראל, ('המשפחה'- כפי שהוא ה יה רוצה לראותה) הינו תופעה מסוכנת לכשלעצמה. האיש, ככל הנראה, וגם לדבריו חווה טראומות נפשיות על ידי אימו ובנות זוגו, וכיום מציג עצמו כמנהיג המשפחה החדשה. בכתבתה של קרן צור ממוסף סופשבוע של ידיעות אחרונות מצטייר גבר רדוף, מסורס על ידי אימו ובנות זוגו (מעניין מי חיה איתו היום?). רונן מתקיף נשים "על שהן מעודדות גירושין" (מטומטמות... היה עדיף כמובן לדעתו, שתשארנה נשואות, אז מה אם הגבר פרזיט, אלים, לא משתתף בפרנסה, בוגדני ...) "יוזמות חקיקה נגד גברים" (בלתי מובן בעליל, 50 שנה יכלו הגברים בחסות המדינה להטריד מינית ולא פציתן פה, הכיצד התעוררתן פתאום? הטרדה על פי רונן ככל הנראה, אמורה להתקבל כמחמאה, ביטוי לרגשות...) "מורידות את מורל העם" (כנראה התכוון לויקי כנפו, לחד הוריות בכלל, למדווחות על אונס, לנרצחות שהכתימו את בעליהן בתיקים פלילים ועוד) "ומורידות את מוראל הצבא" (כן, בודאי, סכך שהן מתגייסות לשירות קרבי, הופכות טייסות, נווטות ומאיימות על השליטים...)

הבמה שמקבל רונן מדאיגה במיוחד, שכן הפמיניזם בעצם ניסיונו לייצר שוויון בין המינים אכן מצמצם את הטריטוריה הגברית לטובת הקצאת טריטוריה לנשים, שנדחקו עד כה מזירות רבות של החיים. הגברים אינם מקופחים, אלא אם כן אנו מחליטות לראות המרת יחסי אדון- עבד ליחסים שוויוניים כקיפוח.

לדעת רונן הפמיניזם מחבל בתא המשפחתי. ובכן, אם ללכת על תפישתו החד צדדית של רונן את התא המשפחתי כמבצרו של אדון הממלכה- הגבר וספקית הצרכים שלו- האישה, הרי שהתא המשפחתי אכן משתנה ועובר להיות שוויוני יותר. מרגע שאישה מחזיקה בכסף מספיק, בכדי להסתדר בכוחות עצמה, תא אדון- שפחה אינו מספק אותה והיא מחליטה להגדירו מחדש, ואם לא ניתן תעדיף לפרקו. פה בהחלט הפמיניזם "מחבל" במנדט הסטטוטורי בו אחז הפלח הגברי עד בוא "האויב הפמיניסטי". ובכל זאת, רונן הגבר המקופח ומסורס הנשמה על ידי הנשים בחייו, שבעיני הינו לא יותר מגבר צעצוע שביום הראשון לשנת הלימודים החדשה הגיע ילד חדש לגן ותפש לו את עמדת המנהיג, מפחיד מאד.

גבר נוסף, מודל גברי רב השפעה נוסף שהחליט לעשות מעשה ויצא מהארון הוא האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שהחליט לתקוף את הפמיניסטיות ואת האג'נדה הפמיניסטית, כיוון שלטענו זו מחבלת בשליחותה האימהית של האישה. יוחנן כמו רונן עושה שימוש ציני, מניפולטיבי ופרימיטיבי בהבדלים בין המינים ומשתמש בהם בכדי להחזיר עטרת הגברים ליושנה; גברים- IN נשים- OUT , אלא שבפירוש המילולי הכוונה היא תוחזרנה הנשים לאלתר הביתה למטבח וגברים יוחזרו למקום הראוי להם, למוקדי הכוח והשליטה במרחב הציבורי. עליונות האישה על הגבר, שאחד מביטוייה הינו יכולתה להרות וללדת הופכת למכשיר נגד נשים כשהיא בידי גברים חלשלושים מסוגם של יוחנן ורונן. ומנגד, נשים לא השכילו עד היום, להפנים את עוצמת הכלי האדיר של יכולת שליטה בלעדית על תיהלוך התפתחות האבולוציה בעולמנו, וממשיכות לתלות את כוחן זה בילדים מסוגם של רונן ויוחנן.


תופעה מדאיגה מספר 5:

שינוי מגמתי של גורמים בתקשורת לגבי נשים. אתר 'ואלה' הוריד לפני כחודש את מדור הנשים למקום צנוע. כישראלית אמיתית ידעתי שמשהו מסתתר מאחורי המגמה. ואכן, מאי שם הופיע דמותו של חלשלוש עמוס חרדות (ופרובוקציה) בשם טרבלוס (צרה אמיתית או פיקטיבית?), המצויד באג'נדה יומית שעקרונותיה: ש "הדבות הגדולות תפסקנה להסתובב בביקיני בים ולהפחיד את כלבי האמסטף" ( יד על הלב, ומה בנוגע לבבון הישראלי הממוצע, עתיר השיער בגב, באוזניים, קרח בראשו, המצויד בכרס אימתנית מבלי שחווה לידה, ומסתובב חופשי בחוף הים ובכול מקום אפשרי? ומפחיד אפילו את אמא שלי שמזמן הפסיקה להתעניין בגברים?) וזונות- "מתכון לשיפור הזוגיות" ע"פ טרבלוס, כי "כשאין אוכל בבית אוכלים בחוץ"... עצם העובדה שכך רואה הנהלת אתר 'ואלה' את מעמד הנשים ואת הנושאים האמורים לעניין נשים בפרט מעוררת דאגה.

פתחתי את המאמר בטענה שבחודשים האחרונים נוכח מקבץ תופעות, שלכאורה במבט ראשון אין קשר ביניהן, אני מוצאת עצמי מתחבטת בשאלה, האם אנו צועדות לקראת התקופה הפוסט פמיניסטית בישראל?. יד על הלב, אחרי קריאת המאמר, נכון שגם אתן חושבות או מרגישות שמשהו רע קורה לשוויון שכאילו היה כאן לרגע?


ואגב, מכירות את טייסי הריסוס?
אני קוראת להם "טייסי ההזרעה"- האם ראיתן אישה בתפקיד ?

אודות הכותב:
שירית בן- ישראל

מרצה, יועצת, חוקרת ומאמנת
נשים בעסקים ובקריירה
מומחית להעצמה מעשית של נשים

מנכ"לית STS החברה המובילה,
בתחום העצמה מעשית של נשים

מנהלת פורומים בפורטל תפוז:
'נשים בעסקים ובקריירה'
'הדרכה'

אימייל: [email protected]