12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: נסיבות חיינו
מאת: שי טובלי   שמור מאמר למועדפים

בכל אחד מאיתנו חבויה תחושה של קורבן. מדוע? מפני שלכל אחד מאיתנו חסרה - ברמה כזו או אחרת - החוויה או התחושה כי הוא האחד שבחר ועיצב את נסיבות חייו, מה שמוליד את תחושת הקורבנות, שבתורה מולידה רחמים עצמיים.

המחשבה "למה זה מגיע דווקא לי"? היא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של האישיות האנושית. "מה עשיתי רע לאלוהים? למה יש לי דווקא את הגוף הזה? דווקא את ההורים האלו? דווקא מערכת היחסים הזו? את רמת האינטליגנציה המסוימת?".

החשיבה בונה את התרחישים האלטרנטיביים המועדפים על האישיות - החיים המקבילים לחיים האמיתיים - דבר שניתן לפתור בצורה רוחנית, דרך התעלות מעבר למחשבה, אך צריך להבין שמסע הנשמה יכול להיות נתיב להארה בפני עצמו. דרך הגילוי ש"אני נשמה".

אחד התרגולים המשמעותיים ביותר בנתיב הזה הוא ביטול האני הנפרד, ביטול המחשבה שמייצרת כל העת חיים אלטרנטיביים לטובת ההבנה והחוויה הישירה שאני רוצה בחיים האלה יותר מבכל חיים אחרים, ואם זה היה תלוי בי לא הייתי משנה בהם דבר. להיות ולחיות כנשמה בתוך הגוף פירושו קודם כל ולפני הכל לרצות את החיים האלה בדיוק כפי שהם יותר מבכל דבר אחר, לדעת שאם נחסיר אפילו טראומה אחת שמאמללת אותנו, לא נהיה שלמים. שימו לב, לא מדובר על פרספקטיבה רוחנית שבה "הכל בסדר כמו שהוא", להפך, בחרתי בכל, "בלא בסדר" כפי שהוא, אני מכיר ב"כן בסדר" ו"בלא בסדר" של חיי, אבל חווה אותם כיחידה אחת שבאמצעותה אני מתקשר עם אינטליגנציה נשמתית, עם אלו שמנחים ומדריכים אותה, שהם כוחות מפותחים יותר ממני. המחשבה יכולה להגיד "כן, ודאי שאין שום דבר בחיים שלי שהוא טעות" ובאופן הזה תפברק מצב אותנטי של תאום עם החיים. היא יכולה לעשות זאת, אבל השאלה היא האם אנחנו חיים כך. הביטוי של צורת חיים שכזו תהיה בהכרח חופש ממחשבה, חופש מאותה אישיות הבוראת לעצמה מציאויות אלטרנטיביות - החיים האחרים, הגוף האחר, הבריאות האחרת, ההורים האחרים שהיו לי, הילדות האחרת שהייתה לי, העתיד האחר שיכול להיות לי, אם רק... לכן ניתן לדבר על מיקום כנשמה כעל חיסכון אנרגיה כביר. מפני שאז אנו אומרים "כן" לכל דבר בחיינו, ומפסיקים להדוף במודע או שלא במודע את האתגרים שלנו.

ניקח לדוגמא את מערכת היחסים עם ההורים - אנחנו צריכים להיות כנים ואמיצים עם ההורים שלנו ככל האפשר. לא משנה באיזו נקודה אנחנו נמצאים איתם, באיזה מצב נמצאת מערכת היחסים שלנו, עלינו להיות ישירים ולהשאיר את הקלפים שלנו גלויים. עלינו להיות ברורים אליהם ובהירים בפניהם. מלאי אדיר של אנרגיה מתבזבז בניסיון להיות איתם ומצד שני להימנע, כל הזמן לנסות ולברוח מהאתגר שטמון בכך שאלו הם ההורים שלנו, אנחנו מנסים להימנע מהם אפילו תוך כדי תקשורת איתם, יש בנו סוג של מירמור שלא מאפשר לנו להביא את מלאי האנרגיה שלנו אל תוך התקשורת עצמה - ברגע שנחווה שאלה ההורים שבהם רצינו, אנחנו לא ננסה יותר להתחמק מהם, כי איתם אנחנו אמורים ללמוד, עם ההורים האלה אנחנו אמורים להתפתח ולצמוח ולא עם הורים אחרים.

אין דבר כזה ללמוד בלי חיכוך, אבל יש דבר כזה ללמוד בלי התנגדות - פירושו הוא שאת כל מהלך הלימודים שלי אני רוצה, אני רוצה בדיוק את הלימודים האלה ולא אף לימוד אחר. העניין הוא שברמה לא מודעת אנחנו לא רוצים , גם אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים, גם אם אנחנו משכנעים את עצמנו בקונספטים רוחניים, ישנה התנגדות מתמדת, עמוקה, כיווץ. אנחנו חשים את עצמנו כקורבנות לחיים אכזריים ולסוג של כוח עליון שהחליט בשבילנו את הכל. הרי האישיות כולה בנויה על זה - המאבק בחיים שנבחרו לנו בכפיה - מנקודת המבט של האישיות החיים הם מאבק. אנחנו כל הזמן נאנסים, בעל כורחנו להיכנס אל תוך האתגר, ואז אנו עסוקים בויכוח פנימי עם המצב.

הביטו בחייכם ברגע זה, נסו לרגע להציץ בכנות ולבדוק כמה התנגדות יש לכם כלפי האתגרים המסוימים של חייכם, כמה התנגדות הופעלה מהרגע שנולדתם ועד היום כלפי נסיבות חייכם, התנגדות שאפשר לנסח במשפט הפשוט - עד כמה לא רציתם לחיות. החיים נתפסים כסוג של ברירת מחדל, המצב אותו אני נאלץ לחיות בהיעדר בחירה משלי. מהסיבה הזאת יש איזשהו חוסר נוחות בסיסי בתוך הגוף, אין התמקמות אמיתית, יש אומללות בסיסית שגורמת לנו לייצר המון תשוקות, המון דברים שאנחנו רוצים, כדי להפוך את החיים שלנו למפנקים ומספקים יותר. יש בנו סוג של כעס על החיים, על המיקום שלנו, על האתגרים הספציפיים שלנו, על הגופים הספציפיים שלנו - במובן הזה מתגלה בנו ממד לא מודע, חזק מאד, שבו יש דיסאסוציאציה, פיצול מתמיד שגורם לנו לא באמת לחיות ולכן גם לא באמת ללמוד. המצב שבו אנחנו לומדים משהו חדש בצורה מלאה ומשמעותית יתכן רק כאשר באמת נהיה מוכנים לוותר על בעיות ההתנגדות הכה חריפות כלפי החיים הנוכחיים שלנו. ושימו לב, כאן לא מדובר על "להעדיף את תהליך ההתפתחות והלמידה על פני מה שאני מרגיש", אלא לדעת שאני רוצה בדיוק את הלימוד הזה. הלימוד הספציפי הזה הוא האהבה הכי גדולה שלי. אני מת על זה. החיבור למקום של האתגר שבו אני לכאורה לכוד, הוא המצב שבו אנחנו מאחים את הקרע בין מסע הנשמה לבין החוויה האנושית שלנו - אותו קרע שאם הופעתו נוצרה האישיות, בו נוצר האני הנפרד.

שי טובלי