13187 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הגיבור בעל אלף הפרצופים - משנתו של ג'וזף קמפבל
מאת:    שמור מאמר למועדפים

הגיבור בעל אלף הפרצופים – משנתו של ג'וזף קמפבל

„הגיבור בעל אלף הפרצופים”, ספרו של חוקר המיתולוגיה ג'וזף קמפבל, ראה אור לראשונה ב־1949 והפך לאחד הספרים המשפיעים ביותר על האופן שבו אנו מבינים סיפורי גיבורים. אבל מי שמכיר את הספר רק דרך התרשים המפורסם של „מסע הגיבור”, עלול להחמיץ את עיקר הרעיון.

קמפבל לא ניסה לכתוב נוסחה לתסריט. הוא ניסה למצוא תבנית החוזרת במיתוסים מתרבויות שונות, ולשאול מדוע סיפורים שנוצרו במקומות ובתקופות שונות כל כך דומים זה לזה. לצורך כך הוא מחבר בין מיתולוגיה השוואתית, פסיכולוגיה יונגיאנית ותיאוריות של טקסי מעבר. המסקנה שלו היא שהמיתוס מתאר לא רק הרפתקה חיצונית, אלא תהליך פנימי של מוות, שינוי ולידה מחדש.

המונומיתוס: סיפור אחד מאחורי אלף סיפורים

המושג המרכזי בספר הוא Monomyth – מונומיתוס: דפוס יסודי אחד המופיע בגרסאות שונות באינספור מיתוסים.

קמפבל מצמצם את הגרעין של הדפוס לשלושה שלבים:

Separation – פרידה: הגיבור עוזב את העולם המוכר.

Initiation – התקדשות או חניכה: הוא נכנס לעולם זר, עובר סדרת מבחנים ומשתנה.

Return – שיבה: הוא חוזר לעולם שממנו יצא, כשהוא נושא עמו דבר־מה שרכש במסע.

זהו למעשה מבנה של טקס מעבר: האדם נפרד ממעמדו הישן, עובר תקופה שבה זהותו הקודמת אינה מספיקה עוד, ולבסוף חוזר כשהוא בעל מעמד או ידע חדש.

לכן „הגיבור” אצל קמפבל אינו בהכרח לוחם או אדם אמיץ. הוא אדם שנאלץ לעבור שינוי עמוק. המפלצות, האלים, הממלכות הקסומות והמבוכים הם הצורה המיתולוגית שבה מתבטא תהליך פסיכולוגי.

הפרולוג: מדוע מיתוסים דומים לחלומות?

קמפבל פותח את הספר בקשר שבין מיתוס לחלום.

מבחינתו, המיתוסים הם מעין חלומות קולקטיביים. כמו חלום, גם המיתוס משתמש בדמויות ובאירועים חיצוניים כדי לבטא תהליכים נפשיים עמוקים. לכן אפשר למצוא במיתוסים דמויות של אם, אב, מפלצת, מלך, מכשף, אל או אלילה, שאינן רק דמויות בעלילה. הן מייצגות כוחות נפשיים גדולים יותר.

כאן נכנסת ההשפעה של קרל יונג: ארכיטיפ הוא תבנית נפשית בסיסית החוזרת בתרבויות שונות. הגיבור, האם הגדולה, האב, הצל והמפלצת אינם בהכרח אדם מסוים; הם צורות שבאמצעותן התודעה האנושית מספרת לעצמה משהו על עצמה.

קמפבל מנסה אפוא להסביר מדוע סיפור על גיבור היוצא לממלכה אפלה, נלחם בכוח מפלצתי וחוזר עם אוצר יכול להופיע במיתולוגיות שונות לחלוטין.

היציאה: הקריאה להרפתקה

השלב הראשון במסע הוא The Call to Adventure – הקריאה להרפתקה.

הגיבור חי בעולם הרגיל, ואז משהו קורא לו החוצה. הוא מקבל משימה, פוגש אדם מסתורי, מגלה סוד, מאבד משהו או נקלע לאירוע שמאלץ אותו לצאת מהמוכר.

הנקודה החשובה היא שהקריאה אינה רק „אירוע מעניין”. היא פותחת דלת לעולם שהגיבור עדיין אינו יודע כיצד להתמודד איתו.

מיד אחריה עשויה להגיע Refusal of the Call – סירוב לקריאה. הגיבור מפחד, מהסס או מנסה להישאר בעולם הישן.

מבחינה דרמטית זהו רגע חשוב: הגיבור עדיין קשור לזהותו הקודמת. הוא רוצה שהעולם יישאר כפי שהיה.

העזרה העל־טבעית והסף הראשון

בשלב הבא מופיע Supernatural Aid – סיוע על־טבעי. הגיבור מקבל כלי, ידע, דמות מסייעת או הגנה המאפשרים לו להתמודד עם מה שמחכה מעבר לסף.

אחר כך מגיע Crossing of the First Threshold – חציית הסף הראשון.

זהו המעבר האמיתי מהעולם המוכר אל העולם הזר. מרגע זה ואילך החוקים הישנים כבר אינם מספיקים.

קמפבל מוסיף כאן את הדימוי המפורסם של The Belly of the Whale – בטן הלוויתן: הגיבור נבלע, כביכול, בתוך עולם אחר. הדימוי מבטא מצב שבו הזהות הישנה שלו כבר אינה יכולה להגן עליו. מבחינה סמלית, הוא נכנס למעין קבר או רחם שממנו עתיד לצאת אדם אחר.

החניכה: הדרך של המבחנים

כעת מתחיל החלק המרכזי של המונומיתוס: The Road of Trials – דרך המבחנים.

הגיבור נתקל בשורה של מכשולים, אויבים, בעלי ברית ופיתויים. כל מבחן חושף משהו נוסף על העולם ועל הגיבור עצמו.

זה אינו רק רצף של מכשולים חיצוניים. המבחנים הם הדרך שבאמצעותה הגיבור רוכש את היכולת להתמודד עם העולם החדש.

קמפבל מתאר כאן גם מפגש עם The Goddess – האלה. האישה המיתולוגית יכולה לייצג את השלמות, השפע, האהבה או העולם כולו במצבו המאוחד. מולה מופיע גם Woman as Temptress – האישה כמפתה, המייצגת כוח שעלול להחזיר את הגיבור אל ההיצמדות לעולם הישן או להסיט אותו מן המסע.

חשוב להבין שהמונחים האלה שייכים לעולם המיתולוגי והסמלי של קמפבל. הם אינם טענות פשוטות על נשים או על יחסי גברים ונשים, אלא תפקידים סמליים בתוך מערכת המיתוס.

העימות עם האב

אחד הרעיונות העמוקים בספר הוא Atonement with the Father – התפייסות עם האב.

ה„אב” כאן יכול להיות אב ממשי, מלך, אל, שליט או כוח סמכותי. ברמה הסמלית הוא מייצג את החוק והכוח שמולם הגיבור עדיין מגדיר את עצמו.

הגיבור חייב לעבור דרך העימות הזה כדי להשתחרר מהיחס הילדותי שלו לסמכות.

מכאן מגיע שלב נוסף, Apotheosis – האלהה או התעלות. זהו רגע שבו הגיבור זוכה להבנה חדשה. הוא אינו בהכרח הופך לאל ממש; הוא מגיע למצב תודעתי שבו הוא רואה את העולם מנקודת מבט רחבה יותר.

הגמול האולטימטיבי

בסופו של מסע החניכה מגיע The Ultimate Boon – הגמול האולטימטיבי.

זהו האוצר שהגיבור יצא לחפש: תרופה, אש, ידע, כוח, אדם אהוב, סוד או יכולת.

אבל חשיבותו של האוצר אינה רק בכך שהגיבור השיג אותו. השאלה היא מה הוא עשה לגיבור.

הגיבור נכנס לעולם האחר כשהוא חסר את היכולת הדרושה לו. הוא יוצא ממנו לאחר שרכש אותה.

השיבה – החלק שקל לשכוח

אחת התרומות החשובות של קמפבל היא שהסיפור אינו מסתיים ברגע שבו הגיבור מנצח.

הוא עדיין צריך לחזור.

Refusal of the Return – סירוב לשיבה מתרחש כאשר הגיבור אינו רוצה לוותר על העולם החדש שרכש.

אחריו יכולים להגיע The Magic Flight – המנוסה הקסומה, או Rescue from Without – הצלה מבחוץ. כלומר, גם אחרי שהגיבור השיג את מבוקשו, החזרה לעולם הרגיל אינה בהכרח פשוטה.

לבסוף מגיע Crossing of the Return Threshold – חציית סף השיבה.

כאן ניצבת אחת הבעיות העמוקות של המיתוס: כיצד מביאים את החוכמה שנרכשה בעולם האחר אל העולם הישן?

אדון שני העולמות

הגיבור מגיע ל־Master of the Two Worlds – אדון שני העולמות.

הכוונה היא לאדם שמסוגל לחיות בין שני מצבי קיום: העולם הרגיל והעולם המופלא, המציאות היומיומית והידע שנרכש במסע.

השלב האחרון הוא Freedom to Live – חירות לחיות.

הגיבור אינו צריך עוד לברוח מן המוות, מן העתיד או מן הלא־נודע. הוא למד לחיות בתוך המציאות החדשה.

וזה אולי הרעיון העמוק ביותר של הספר: המסע אינו נועד רק להביא את הגיבור אל יעד. הוא נועד להפוך אותו לאדם שיכול לחזור ולחיות בעולם לאחר שראה משהו שהעולם הישן שלו לא היה מסוגל להכיל.

המחזור הגדול: מן הגיבור אל בריאת העולם

בחלק השני של הספר קמפבל מרחיב את הדיון מעבר למסע הגיבור אל Cosmogonic Cycle – המחזור הקוסמוגוני, כלומר הסיפורים המיתולוגיים על בריאת העולם, התפרקותו והתחדשותו.

כאן מתברר שהמסע האישי של הגיבור הוא גרסה מוקטנת של תהליך גדול יותר: יציאה מן האחדות, התפצלות, מאבק, מוות, לידה מחדש וחזרה אל אחדות חדשה.

לכן הספר אינו באמת „ספר על תסריטים”. הוא ספר על האופן שבו המיתולוגיה מתארת שינוי.

מה באמת נשאר מהספר?

הטעות הנפוצה היא להפוך את קמפבל לרשימת הוראות: קריאה להרפתקה, מנטור, סף, מבחנים, משבר, גמול וחזרה.

אבל קמפבל עצמו מתאר דפוס גמיש בהרבה. לא כל מיתוס מכיל את כל השלבים, ולא כולם מופיעים באותו סדר. שלושת המרכיבים הבסיסיים – פרידה, חניכה ושיבה – הם הגרעין; שאר השלבים הם צורות שונות שבהן הגרעין הזה יכול להתממש.

לכן התרומה הגדולה של „הגיבור בעל אלף הפרצופים” אינה בכך שקמפבל גילה נוסחה להצלחה מסחרית של סרטים. התרומה שלו עמוקה יותר: הוא הציע לראות את העלילה כמנגנון של טרנספורמציה.

הגיבור עוזב זהות מוכרת, נכנס אל הלא־נודע, מאבד בהדרגה את ההגנות הישנות שלו, נתקל בכוחות גדולים ממנו, משיג דבר־מה שלא היה מסוגל להשיג בתחילת הדרך, ואז נדרש לחזור אל העולם ולחיות באמצעות הידע החדש.

זו הסיבה שהספר ממשיך להיות רלוונטי לכתיבה דרמטית: הוא אינו מסביר רק מה קורה לגיבור. הוא מנסה להסביר למה בני אדם מספרים שוב ושוב סיפורים שבהם אדם נאלץ לעזוב את עצמו הישן כדי שיוכל לחזור כמשהו אחר.