12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: על פערי השכר הריאלי בין גברים ונשים
מאת: דר` מירה חניק   שמור מאמר למועדפים

מערכת הדרך למעלה

פערי השכר הריאלי בין גברים ונשים מצטמצמים, אך הצמצום שולי - בכל המקצועות. רוב העוסקים בנושא מסכימים, כי הנשים עצמן אשמות בכך שלא במעט, בגלל שאינן עומדות על זכותן לקבל שכר הולם, טוענת ג`ודי מלץ במאמר שהתפרסם לאחרונה.

לאור החדשות הטובות שפורסמו ע"י הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, על הצמצום בפערי השכר בין נשים וגברים בישראל, מתייחסת הכותבת לעובדה המצערת, שהצמצום שולי למדי - בעצם לא משמעותי כלל.

לפי סקר הכנסות, שפירסמה השבוע הלמ"ס, השכר הממוצע של גבר בישראל הגיע בשנת 2000 ל- 8,150 שקל בחודש, בעוד שהשכר הממוצע של אשה הגיע ל- 5,010 שקל בחודש בלבד. כלומר, האשה הרוויחה 61 אגורות על כל שקל שהרוויח הגבר. הפערים קיימים לרוחב משלוחי היד.

גם לפי חישובי השכר הממוצע לשעה, ההשוואה בין גברים לנשים מצביעה על פער: גברים השתכרו בממוצע 41.7 שקל לשעת עבודה, בהשוואה ל- 34.5 שקל לאשה לשעת עבודה (אשה הרוויחה 83 אגורות על כל שקל שהרוויח הגבר). זאת, לעומת יחס של 80.5 אגורות לשקל, שהיה בשנה לפני כן.

במגמה הרב-שנתית, מצביעה מלץ על תמונה "די מעודדת": בשנת 75`, הרוויחה האשה בישראל 66 אגורות על כל שקל, שהרוויח הגבר. בשנת 85` עלה הסכום ל- 73 אגורות, ומאז, זה ממשיך לעלות, פחות או יותר, בצורה מתמדת. את ההסבר על הפערים המצטמצמים, ועל המצב בכללותו, הלכה מלץ לבקש אצל מומחים מתחומים שונים, וחילצה מהם תשובה אחת נחרצת: "הנשים אשמות!"

פרופ` איילה מלאך-פיינס, מאוניברסיטת בן-גוריון, סבורה שהאחריות, לפחות בחלקה, מוטלת על הנשים, וגורסת ש"..נשים פחות מתקוממות על הפערים בשכר - אפילו כשמראים להם את זה".

גם מרונית שקליאר, מנהלת בכירה ויו"ר פורום מנהלות בתעשייה של התאחדות התעשיינים, חילצה העיתונאית תגובה דומה: ..."הבעיה מתחילה בתפקידי הניהול הלא כל כך מוגדרים. נשים רבות מוצאות את עצמן בלי תקן ובלי תואר. הן עושות בדיוק אותה עבודה כמו גבר, אבל מקבלות פחות, כי התפקיד לא מוגדר..."

ליאורה מרידור, יו"ר בזק בינלאומי ובעבר מנהלת מחלקת המחקר של בנק ישראל, מוצאת תירוץ אחר להאשים בו את הנשים: "הסיבה העיקרית לפערים הגדולים היא, שנשים עובדות פחות שעות. אם משווים שכר לשעה, אז מסתבר שהפער הוא רק 20%, שזה לא מי יודע מה", היא טוענת, ומעדיפה לא לתת לעובדות לבלבל אותה: "את הפער הזה אפשר לייחס לעובדה, שנשים מעדיפות סוג אחר של עיסוק. אין תופעה כזאת של גבר ואשה, שעובדים בדיוק באותה משרה, והאשה מרוויחה פחות"....

מי אמר שהכחשה איננה הדרך הטובה ביותר לפתרון בעיה?

אולם, לא אלמן ישראל, ויש כנראה כמה צדיקים בסדום.
יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה באוצר, איננו עומד לפתוח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הבשורה על צמצום הפערים. הוא אומר למלץ כי יש הרבה הסברים והרבה תירוצים, אך אי אפשר להתכחש לעובדה הפשוטה, שגם היום, בשנת 2001, קיימת אפליה נגד נשים בישראל. "בהחלט יש מקדם אפליה מסויים", הוא אומר. "יש מקרים רבים של נשים וגברים באותה דרגה ואותו מעמד, אך לגבר נותנים שעות נוספות ורכב, ולאשה - לא. זה בהחלט קיים, וזה על השולחן".

גורם חשוב, המונע קידום נשים, הוא נטייתן לצאת ממעגל העבודה לתקופות מוגבלות במהלך הקריירה, בין היתר, כדי לגדל ילדים. "זה מוציא אותן מההיררכיה ומהתחרות. במדינת ישראל יש חשיבות רבה לרציפות בהיררכיה. כאשר משרה בכירה מתפנה, ויש שני מועמדים - גבר עם 12 שנות ותק ואשה עם תשע שנות ותק, לוקחים את הגבר עם הוותק הרב יותר". לדעת גבאי, הפערים מונצחים גם בגלל נטייתן של נשים לבחור דווקא במקצועות, שבהם משלמים שכר נמוך יחסית, כמו הוראה.

גם ד"ר רות הלפרין- קדרי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וראש המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רקמן, מסכימה עם טענתו של גבאי. לדעתה, אין ספק ששורש הבעיה הוא באפליה נגד נשים. "הכי קל לבדוק את נתוני השכר בשירות המדינה. שם רואים בבירור, שלמרות שמדובר במעסיק ציבורי, המחוייב לכל הנורמות, נשים באותן דרגות ובאותם עיסוקים מרוויחות בממוצע 28.2% פחות מהגברים".
"גם עם אותו ותק?" שואלת אותה מלץ. "ייתכן, שפה טמונה תחילת ההסבר. העבודה אצל נשים אינה רצופה, כי הן עושות הפסקות לגדל ילדים. לפעמים הם גם נכנסות מאוחר יותר לשוק העבודה. אבל חלק נוסף נובע פשוט מאפליה - לאו דווקא מכוונת, ולאו דווקא מרוע. יש הרבה מרכיבים יותר אינדיווידואליים בשכר, הנתונים למשא ומתן, אפילו בסקטור הציבורי - כמו שעות נוספות ורכב. הגברים יודעים יותר מה לבקש, והממונים גם נותנים להם,כי רואים בהם מפרנס ראשי".

ואנחנו שואלים: ומה עם חוק "שכר שווה לעבודה שווה"?

מאז שנת 1996, קיים בישראל חוק, המחייב תשלום שכר שווה לעבודה שוות ערך, מזכירה לנו מלץ. ועם זאת, מאוד קשה להוכיח הפרה של החוק, כי תמיד אפשר לטעון, שלא מדובר בדיוק באותו סוג עבודה או בעבודה שוות ערך. משום כך, עד היום, לא ידוע על מקרה אחד של עובדת, שתבעה מעסיק על סמך חוק זה בזמן עבודתה.
"החוק הזה אינו שווה דבר", קובעת ד"ר לינדה עפרוני מהחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, "פשוט אין לו שיניים".