|
|
 |
נושא המאמר: איך מנהלים קריירה- לשיר כמו פאבארוטי או לרוץ כמו שור
מאת: אבי יקואל שמור מאמר למועדפים
זה נורא מעייף, אני שומע לא מעט פעמים. אני שואל מה מעייף? ובפנים יודע למה הכוונה, אבל מנסה שלא לקרוא מחשבות כדי באמת להקשיב. זה מעייף כל הזמן להקשיב, להיות מרוכז במה שכל אחד אומר, לחשוב מה אתה צריך להעביר בהמשך הסדנא ועוד לפתור לאנשים את הבעיות בשידור חי.
מבפנים אני מרגיש עייף בכל פעם שאני שומע את זה. רק מלחשוב על כל הפעולות שאני עושה, אותן ניתן לחלק בקלות בין 5 אנשים לפחות בו זמנית. אני מתיישר ועונה: ככה נראית הקשבה. וממשיך, אני מקשיב כל הזמן גם עכשיו איתך ונלחם בקריאת מחשבות, בהשלמת משפטי אחרים, ביכולת לדעת איך משפט מסתיים עוד לפני שהוא התחיל ולחשוב על דברים אחרים כשמדברים איתי. זה כלי העבודה המרכזי שלי ולא תאמין, אבל אני עדיין עובד עליו. אני מקבל תגובה נדהמת. אבל למה אתה צריך לעבוד על הקשבה? הרי אתה עושה את זה כל יום וזה המקצוע שלך, לא? אם אתה עובד על זה אולי אינך במקצוע הנכון? וחוץ מזה, אם כבר מדברים על זה, אז איך אתה עושה את זה, עובד על ההקשבה שלך?
אני משיב שפעם לא ידעתי לשמור על עצמי. בתחילת דרכי המקצועית כיועץ ומנחה קבוצות, הייתי יוצא מקבוצה שדוד אנרגיות ומאוד עייף לאחר שנתתי את כל כולי. לא שהיום אני לא נותן הרבה מעצמי, אבל ההבדל הוא שהיום, אני יודע לשמור על עצמי.
עם הזמן בניתי לעצמי פילטר באמצעותו אני מאפשר לדברים מסוימים לא לגעת בי, ולאחרים כן. מעין פילטר המסנן את כמויות המידע שאני מקבל בקבוצה ומאפשר לי לייצר סדר עדיפויות, להפריד בין עיקר לתפל ולהבליט נקודות מסוימות על גבי אחרות. ואת כל זה אני עושה באמצעות כלי מאוד חשוב עליו אני עדיין עובד ומשכלל הנקרא הקשבה.
חשוב לי לעבוד על ההקשבה מהסיבה שכאשר עולים בעבודתי דברים מסוימים שאני מצליח לראות והקבוצה לא, אני מתחיל בספירה לאחור. סופר על עשר ומתחיל לשקף את הבעיה. כמובן שלא משתמש במושג בעיה, אלא נקודה, נושא, רגע שהיה פה, שאלה ושאר מילים חסרות תחושה כדי למקד את ההתעסקות בנושא ולא באסוציאציות חופשיות כשאני מייצר הדגשה סמנטית. בקבוצה אני יודע לספור עד עשר כל כך יפה ומקצועי- אני נושם, משהה כעסים ותחושות אחריות שסתם לא מקדמות ויוצרות מעגלי השפעה שליליים גם רחוקים מהעין.
מכאן, עולה השאלה מדוע בחיי שמחוץ לקבוצה זה לא תמיד מצליח לי? לא תמיד אני מצליח לספור עד עשר ולעיתים משלם מחירים גם במעגלי השפעה רחבים יותר.
רוני סומק אמר בראיון עימו שבשעת כתיבה הוא חש לעיתים מבולבל ואינו יודע אם הקוראים הם ששוכבים על ספת המטופל והוא מקשיב להם ומכיל את סיפוריהם בשיריו, או שמא הוא זה ששוכב על ספת הטיפולים והקוראים מאחוריו (כיאה לגישה הפרוידיאנית) מהנהנים הנהון של הקשבה. אני תמיד אומר בסדנאות שמה שקורה בקבוצה זה מה שקורה בחיים וזוהי משמעות המיקרוקוסמוס.
אפשר לקבל חסינות דיפלומטית ולומר שהחוק הזה אינו תקף לגביי מנחה הקבוצה כי הוא יושב בכסא המנחה ונהנה מתנאי תפקידו. אולם דעתי היא שחובת ההוכחה והדוגמא האישית קודמת לכל וחוק זה חל בראש ובראשונה עליו. אלא שלי כמנחה זה לא תמיד עובד. לעיתים אני מרגיש שאני מלמד את מה שאני צריך ללמוד. האמת היא שזו נקראת מקצועיות. שכן, כיצד יכול מנחה להרגיש ולהבין את תחושותיהם של המשתתפים אם הוא לא מתנהל כמוהם כבן אנוש? לעיתים טועה, לעיתים צודק ולעיתים מצליח או נכשל.
לתפיסתי המקצועית כל אדם צריך להבין את התחום המקצועי בו הוא עוסק לפני ומלפנים, בין אם מדובר במכונות או באנשים. לשאול, לחקור, ללמוד, לנסות, להצליח ולהיכשל כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהמהות המקצועית והתחושה שאתה באמת מבין מה אתה עושה, מקבל סיפוק, מכיר את התחום ומרחיב את עולמך. שהרי ברגע שאדם נכנס למסלול של טייס אוטומאטי בעבודתו, מדובר במתכון מנצח לשחיקה, עייפות החומר, יצירת טעויות והגרוע מכל, הקלות הבלתי נסבלת בה אדם יכול לתת לחיים לעבור לידו כך באין מפריע.
עתה נשאלת השאלה האם אדם רוצה לחיות חיים של חקירה ולמידה עצמית מתמידה של התחום בו עוסק / רוצה לעסוק או שמא שואף להסתפק בהבנה בסיסית של העשייה ופשוט לזרום איתה. אינך יכול להיות לוחם שוורים אם לא חווית פעם איך זה לרוץ כמו שור לסדין אדום. מאידך, יש כאלה שמלמדים שירה מצוין, ואינם יודעים כלל לשיר כמו לוצ'יאנו פאבארוטי.
אני חושב שאין בניהול קריירה אין קיצורי דרך. כדי להבין בתחום מסוים אתה צריך לחיות אותו, להתחיל מלמטה, לרוץ כמו שור ורק אז להתקדם לתפקיד הנכסף של לוחם שוורים. וכן, גם לעשות טעויות כי הן חלק מהדרך, הן שיעור, הזדמנות מצוינת לעצור לתחקיר מקיף, להגיע למסקנות ולהמשיך עם הפנים קדימה.
גם אני טועה לא מעט בחיים שבחוץ, אבל את התיקון עושה בחיים בתוך הקבוצה- כאן ועכשיו.
בהצלחה!
אבי יקואל
מייל : [email protected]
מומחה למבחני מיון ודיבור בפני קהל
כותב הספר "התקבלת!"
https://www.mendele.co.il/product/hitkabalta/
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י אבי יקואל שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
|
|
|
להשכיר רכב
הזמנת מלון בחו"ל
הזמנת מלון בישראל
אתר איי יוון
מדריך איטליה
מלונות בניו יורק
מדריך לאס וגאס
המלצות על נופש
המלצות על פריז
נדל"ן ביוון
|
