12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: האם אפשר למצוא אהבה באתרי הכרויות באינטרנט?
מאת: אלי   שמור מאמר למועדפים

התגרשתי לפני כמה שנים, שאחריהן הייתה לי בת-זוג קבועה במשך מספר שנים. כעת אני מחפש בת-זוג חדשה. ניסיתי הכרויות עם עשרות נשים וגם נפגשתי עם מספר לא מבוטל, אבל אף אחת לא הצליחה לחדור לנימי נפשי. באחרונה הכרתי מישהי באתר הכרויות מישהי, איתה אני בקשר כבר כשבועיים, קשר של צ'אטים וטלפון, אבל טרם פגשתי אותה. אני מתחיל לחוש שאני מתאהב. הייתכן? עד כה אף פעם לא התאהבתי בקלות. 

גבר שלא התאהב בעבר מעולם בקלות, נכנס לרשת, מצ'וטט עם נשים, ופתאום, אחת מהן שובה את לבו, חודרת לנימי נפשו, ועוד לפני שראה אותה אפילו פעם אחת – הוא מרגיש שהוא מאוהב. הייתכן? התופעה הזו,  של "התאהבות וירטואלית" עוד לפני שמתראים פנים אל פנים, מאוד נפוצה באתרי הכרויות ברשת. אמנם כשזה קורה, זה מרגיש חד פעמי, מופלא וקסום, אבל למעשה זו תופעה שמתרחשת המון פעמים באינטרנט. למה זה קורה?

כדי להבין מדוע התאהבת כל כך חזק במישהי שעדיין לא ראית, צריך להבין את המנגנון הפסיכולוגי שעומד בבסיסה של כל התאהבות ובחירת בן זוג. גם אם אנחנו נוטים לחשוב שההתאהבות היא תהליך ספונטני שמתרחש מעצמו, ואי אפשר להסביר אותו באופן לוגי, הרי שפסיכולוגים טוענים שבבסיס הבחירה יש הרבה משמעות. ברוב הפעמים המשמעות לא מודעת לשני בני הזוג והם פועלים בלי להרגיש ולהבין אותה (ולכן אומרים הרבה פעמים ש"האהבה עיוורת"). אבל גם אם הם לא ערים להיגיון בבחירה – הוא קיים.

מסתבר שהדמיון מושך אותנו

בעקרון אפשר לחלק את התיאוריות לגבי בחירת בן הזוג לשני סוגים: רעיון הדמיון ורעיון ההשלמה. לפי התיאוריה הראשונה אנשים מחפשים בני זוג שיהיו דומים להם, במובן אחד לפחות. לפי הגישה השנייה אנשים נמשכים למי שיש לו תכונות שאין להם, וביחד הם משלימים את עצמם ל"אחד שלם וגדול". כך לדוגמה יחפש אדם שתלטן בן זוג תלותי וכנוע, והפזרן יחפש את זו שתאזן לו את התקציב. אבל המחקרים שנערכו לאורך השנים מוכיחים, שהאמונה ש"ניגודים נמשכים זה אל זה" אינה נכונה בדרך כלל, וזוגות הנשואים באושר דומים יותר זה לזה מאשר זוגות אומללים. מסתבר שהדמיון מושך אותנו.

החוויה של אנשים שמצאו הכרויות ברשת ומתאהבים בסופו של דבר מתחילה הרבה פעמים בדיוק מהמקום הזה של הדמיון. לא פעם הם מספרים על כך אחר כך בהתרגשות: "הוא חושב בדיוק כמוני . מתעניין במה שאני מתעניינת, אומר בדיוק את מה שהייתי אומרת, צוחק מאותם דברים ומתרגז מאותן תופעות. אנחנו ממש כמו נפשות תאומות. כשהוא מתחיל לדבר – אני מרגישה כאילו הכרנו כבר שנים. אני יודעת לאן הוא חותר ומה הוא מתכוון להגיד בסופו של דבר. זו הרגשה מוזרה ומרגשת, כאילו מאז ומעולם היינו בקשר, והוא ממש מדבר את המחשבות שלי".

הגישות הפסיכולוגיות הקלאסיות טוענות שאנחנו מחפשים הכרויות עם בני הזוג שדומים לנו, כי אנחנו למעשה מחפשים בהם את הורינו, את אחינו, או אותנו עצמנו. למעשה, אנחנו מנסים, (בצורה לא מודעת כמובן) לברוא מחדש את נסיבות ילדותנו, כי יש לנו צורך עמוק "לעשות תיקונים" ולרפא את פצעי הילדות הישנים. לכולנו יש פצעי ילדות, ולאחדים מאיתנו פצעים, כוויות, וחתכים עמוקים יותר בנפש. המשאלה הלא מודעת שלנו היא שיום אחד יבוא מישהו, ודרך האהבה וההתאחדות איתו נגיע סוף סוף אל "המנוחה והנחלה" שלנו ונרגיש שוב כמו בגן עדן.

תחילת הקשר הזוגי יוצרת תחושה של "ירח דבש" ממושך, והרבה אנשים מדברים עליו במונחים של "גן עדן": הצד השני מקסים בעינינו, חכם, מצחיק, שובב ושובה לב. אין שום קונפליקטים או חיכוכים. הכל זורם בצורה מופלאה, מפתיעה ומרגשת. זה מרגיש כמו קסם. כשהתהליך הזה מתרחש במרחב הווירטואלי, העוצמה שלו גדולה עוד יותר.

לא רק הדמיון מושך אותנו בהתאהבות הווירטואלית, אלא גם הדמיון. בניגוד למפגש פנים אל פנים, שיחת טלפון וצ'יטוט בסקייפ, הצ'אטים המבוססים על טקסט חסרים כל מימד ויזואלי ואודיטורי. וכשאין לנו מידע, המוח שלנו משלים את המידע החסר, על ידי הדמיון, הרצונות והמשאלות הכמוסות שלנו. אין לצד השני גוף – אז אתה בורא לו בדמיונך את הגוף שאתה אוהב. אין לו קול – אז אתה קורא את הדברים בטון שלך, בקצב ובאינטונציה שאתה רגיל אליהם, וכל זה רק מחזק יותר ויותר את התחושה שהצד השני "מדבר את המחשבות שלי". ביחסים וירטואליים הדמיון עובד שעות נוספות. במקום לראות את המציאות אנחנו חווים הרבה פעמים את ההשלכות שלנו עליה – מה שנדמה לנו והיינו רוצים שיהיה שם - ולא במקרה ההשלכות מחוברות ישירות למקורות הכמיהה והפנטזיה הראשוניים שלנו.

הנה מישהי שמוכנה לקבל אותך, ממש כמו שאתה

כל החיים יש לנו משאלה כמוסה שמישהו יאהב ויקבל אותנו בדיוק כמו שאנחנו. בלי ביקורת. בלי תיקונים. בלי תנאים. יחסים מבוססי-טקסט מעניקים את התחושה הזו בצורה חזקה: סוף סוף מצאתי הכרויות עם מישהי שמוכנה לקבל אותך, ממש כמו שאתה. בלי הגוף, בלי הריח, בלי הבגדים, האוטו, הדירה וחשבון הבנק שלך. בלי שום הפרעות של סימנים חיצוניים. פשוט התחברות של נשמה אחת עם נשמה אחרת. היא מקשיבה לך, מכירה אותך לאט לאט, ואוהבת את מה שהיא קוראת. אוהבת אותך! מה הפלא שזה גורם לאנשים להתאהב?

ומה קורה אחר כך? בחלק מהמקרים המפגש מעצים את התחושות שנרקמו עוד קודם: "ברגע שראיתי אותו נפלתי ישר לזרועותיו. לא היה צורך לדבר, להתחבר, לברר... העומק של הקשר כבר היה שם מראש. הכל היה ברור. אין עוד שאלות. רק התשובה – הנה האחד!"

אבל במקרים אחרים המפגש מפורר את הפנטזיה, וזה עצוב וקשה לשני הצדדים: "לא האמנתי שזה יכול לקרות לי בכלל. הייתי כל כך בטוח שזה זה. אבל ברגע שהבטנו זה בעיני זה בראשונה, לשנינו היה את אותו מבט מאוכזב על הפנים". העיניים נפגשות, המבט מתחבר – והופ, הפנטזיה קורסת לתוך המציאות.... כמה קשה ומאכזב וכואב לשני הצדדים. כואב להתעורר.

אז מה יהיה הסוף אצלך? אין שום דרך לנחש ולדעת. אנחנו רוצים לאחל לך שהקשר יצליח, אבל גם אם לא, הרווחת בגדול. כי הנה, למדת על עצמך שאתה יודע ויכול להתאהב בקלות. גם אם הקשר לא ימשיך – את הידיעה הזו כבר אי אפשר לקחת ממך. אתה יודע להתאהב, וזה יכול לקרות לך עוד פעם. אז אפילו אם לא היום... אולי מחר.