12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סיור ליקוט צמחי מרפא באיזור לוזית ואשתאול המכללה לרוקחות טבעית
מאת: רבקה פיקסלר המכללה לרוקחות טבעית   שמור מאמר למועדפים

המכללה לרוקחות טבעית לוזית מערות הפעמון , ליקוט צמחי מרפא אשתאול בהדרכת :ד"ר שמואל בן נפתלי המכללה לרוקחות טבעית וצמחי מרפא בשיתוף חוות תבלין הליכה מרהיבה בארץ אלף המערות לוזית. במקום כאלף מערות קדומות שבתקופות מסוימות שימשו למטרות מגורים ומסתור כולל בתקופת מרד בר כוכבא או בר כוזיבא במאה השנייה (132 לספירה). במקורן המערות נוצרו תוך די כריית חומר לבניין הערים הפלשתיות עקרון, אשדוד, אשקלון ולכיש. בתוך המערות המרהיבות שבראשן חור כניסה השתמשו ככל הנראה למטרות גידול יונים בתאים קטנים הנקראים קולומברים (בלטינית: יונה), אם כי לפי מספר ארכיאולוגים הקולומברים שימשו למטרות קבורה. הצמח הראשון שנפגוש הוא צמח גבוה שבעונת הצמיחה שלו נראה כמו סוכך ושמו גזר הגינה גזר קיפח. זהו צמח חד שנתי ממשפחת הסוככים שהוא אביו הקדמון של הגזר התרבותי אותו אנו מכירים מחנות הירקות. לגזר הקיפח שורש שיפודי המאפשר לו להעלות מים ממעמקים בעזרת לחץ אוסמוטי גם בעונות מאוחרות של האביב והקיץ. הוא מצוי בכל הארץ. הפרח הוא לבן ובמרכזו יש נקודה שחורה שהיא גוש של פרחים מנוונים ונועדו למשוך חרקים. לצמח זה סגולות רפואיות רבות, אך בעונה זו הוא מהווה קיסם דנטאלי אידיאלי. הפרח ששימש בתקופת האביב כמעין סוכך, מתכופף בעונת הסתיו ויוצר מעין גביע שבתוכו לכודים הזרעים. ניתן לתלוש מהגביע קיסם אחד ולהשתמש בו לניקוי השיניים. מגעו רך ונעים ואינו פוגע בשיניים כמו הקיסמים השולחניים. בנוסף, הוא מכיל חומרים טבעיים המחטאים את השיניים והחניכיים. לטבע יש פתרונות שעולים לעין ארוך מכל משחה של חברה מסחרית. אחת הבעיות הקשות של רבים מאיתנו היא תת דלקת, דוגמת בעיות חניכיים. הבעיה היא שכמעט שלא מרגישים אותן והן כמעט ואינן מכאיבות. במחקרים אחרונים של בי"ח הדסה התגלתה תופעת לוואי חמורה. בעקבות תת הדלקת הגוף מייצר תנגודת בדמות תאים לבנים אשר תורמים להסתיידות עורקים. הדבר גורם לדלקת חניכיים קלה. בטבע ניתן למצוא את הרוזמרין. הרוזמרין גדל כמעט בכל מקום. בתום כל ארוחה ניתן לקחת קבוצת עלים וללעוס בפה. זו פעולת ניקוי מצוינת שגם מסירה עודפי מזון וגם מחטאת. צמח דומה וטעים הרבה יותר הוא שומר הבר, ניתן לקחת את הפריחה יבשה שלו בעונה זו וללעוס. ממערות לוזית נעבור ליער משואה. יער מעורב של חורש ים-תיכוני סבוך ושל אורנים שנטעה הקרן הקיימת. עולים בשביל המתפתל לכיוון מצפה משואה אל בית היערן לתצפית מרהיבה על שפלת החוף. ביום אחרי גשם, ניתן לראות משם את תל אביב, ארובות אשקלון ועזה. שם ובשיפולי הרי ירושלים פורחות כעת סתווניות ירושלים בצבע חלומי סגול. הסתוונית היא גאופיט בעל פקעות עטופות בגלדים ממשפחת השושנים. הצמח הוא "מתאבד שיעי" מאחר ובניגוד לרוב הצמחים הוא קודם פורח ואחר כך מצמיח עלים לפוטוסינתזה ואגירת מזון בפקעות. הסיכון הוא גדול מאחר ובמידה ויש שנה שחונה לא תהיה לו מספיק אנרגיה לשרוד שנה נוספת. הסיבה לפריחה המוקדמת היא בתחילת הסתיו כמעט ואין לה מתחרים ולכן היא זוכה בכל הרמשים והחרקים המפרים. הרמש ו/או החרק מחליקים על עלי הגביע כמו בלונה פארק, בתחתית הפרח יש באר של צוף שכה חסר בעונה זו, כשהחרקים רוצים לצאת לפרח הבא הדפנות החלקות של הפרח אינם מאפשרים לעשות זאת בקלות והם מפרפרים ומתעטפים באבקני הפרח עד שהם מצליחים לצאת ממנו. לא רחוק ממנה צומח בן דוד רחוק, כרכום נאה הדומה לסתווית רק בעל עלים משורטטים, ויש לו עמוד עלי בעל שלוש צלקות גדולות כתומות ובולטות. שניהם גם יחד מהווים את אחד התבלינים הארומאטיים והחשובים והיקרים ביותר במטבח הים תיכוני. התבלין הוא כל כך טוב וחזק שדי להוסיף ממנו קמצוץ קטן לתבשיל לאורז או לבשר או אפילו לאכול ממנו ישירות ויש לו סגולות אנטי דלקתיות ואנטי אוקסיד נטיות המנקה את הגוף מרעלנים. הצהוב של התבלין נקרא גם האנטיביוטיקה של הטבע וניתן למרוח אותו על פצעים חשופים, הוא גורם לקרישה מהירה ולבניית צלקת עדינה ואסתטית. מאחר ומדובר בצמחים מוגנים ישנו בן דוד רחוק עוד יותר ממשפחה אחרת לגמרי הנקרא "כורכום" שהוא בעל קנה שורש דמוי פקעת יעיל באותה מידה כמו אחיו השמורים. משם יורדים ליער הקדושים שם גדלים חרובים עוד מקדמת דנא. בשנות ה-50 בן גוריון הגה רעיון מבריק להאכיל את הפרה הארצישראלית בחרובים. קק"ל נטעה יערות עצומים של חרובים בכל האזור. עד כדי כך הגדילו לעשות לא חיכו עד שהעצים יניבו פרי והחלו לייבא מקפריסין חרובים לתערובת הפרות. באותם ימים, נהגו ילדי הקיבוצים להתגנב לרפתות ולגנוב את החרובים מלאי העסיס מהפרות. אך אויה, מכון וולקני גילה כי החרובים גרמו לירידה בכמות השומן בחלב ולירידה במשקל הפרות. המידע הזה היה ספון במכון וולקני במשך 40 שנה עד שהסתבר שהוא רלוונטי באותה מידה גם לאדם. אם נקפיד לאכול שני חרובים 20 דקות לפני ארוחה ואחר כך נשתה 2 כוסות מים נרגיש תחושת שובע עמוקה. כמו כן, השומנים והרעלנים מהארוחה יסופחו לסיבי החרובים וייצאו במערכת ההפרשות. ישנן שלוש צורות צריכה של חרובים: הצורה הפשוטה היא לאכול את הפרי, אפשרות שנייה בשוקולד חרובים ואפשרות שלישית דבש חרובים. לידיעת הנשים גודל היהלום נמדד בקראט הנקרא על שמו של חרצן חרובים. חלומו של ד"ר בן נפתלי הוא לייצר כדור קראט שיילקח לפני הארוחה ויפעל כמו החרוב השלם. חרובים : שם מדעי: Ceratonia משפחה: הטניתיים שם בערבית: ח'רוב תיאור: עץ בעל ירוק עד שהסתגל לתנאי היובש של האזור. בעל שורשים חזקים שאף יכולים לנקב סלעים. החרוב הוא צמח דו-ביתי (בעל פרחים זכריים על עת אחד, ופרחים נקביים על עץ אחר) ולכן לא כל עת חרוב יישא פרי. עונת הפריחה: ספטמבר-אוקטובר. הבשלת הפירות חלה בסוף חודש יוני ותחילת חודש יולי. סגולות רפואיות: החרוב משמש, ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי ישראל, כתרופה נגד שלשול, פצעים בפה, סוכרת, מחלות בכלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים. כמו כן, החרובים מחזקים את הילוך המעיים, מכניעים את הליחה וכובשים את המרה. בארצות מרכז אירופה משתמשים בנבטי חרוב כתוספת לאפיית לחם מיוחד לחולי סכרת. זאת הודות לתכולת הפחמימות הגבוהה שבהם והודות לעושר הרבה בחלבון. מרווה: שם מדעי: Salvia משפחה: שפתניים שם בערבית: מירמיה\ג'עסס\קוסעין תיאור הצמח: בין-שיח הגדל לרוב ליד החורש הים-תיכוני או בתוכו. עלי המרווה מייצרים שמן אתרי חריף. צבעם הסגלגל של העלים מושכים אליהם דבורים וחרקים. לעתים קרובות נוצרות התעבויות כדוריות, הדומות לתפוחים קטנים, בקצות ענפי המרווה המשולשת. התעבויות אלו הן בעצם עפצים, המתהווים מגירוי ברקמת הצמח. גירוי זה נוצר מעקיצת כנימות ויש הסוברים בטעות כי אלו הפירות. עפצים אלו ראויים למאכל וטעמם ערב לחיך. עונת פריחה: פריחה בחודשים מרס- יוני בצבע סגול-ורוד. סגולות רפואיות: המרווה נערצת על עמי המזרח והיא משמשת לתחלואות רבות. המרווה משמשת לנפיחויות בגוף, חולשה כללית וחום גבוה. בצורת תה המרווה יעילה לכאבי לב, נגד פצעים בדרכי העיכול, מרגיעה כאבי בטן, מרפאה הצטננות, שמחררת גזים, מורידה את לחץ הדם, משככת רעידות בידיים, מקילה על כאבי ראש ועל שיעול חזק. במינון גבוהה המרווה עלולה לגרום להקאות. כמו כן, תה מרווה אחרי ארוחה טוב לעיכול תקין, נגד נמנום, מתח, חלומות רעים והזעת יתר. השימוש: ניתן לשטוף את העיניים במשרת מרווה לטיפול בדלקות ומכאובים בעיניים. להגלדת פצעים כותשים עלים יבשים של מרווה ומפזרים על הפצע. לחיטוי פצעים או חתכים מזוהמים, לועסים עלים טריים ואת העיסה הלעוסה מניחים על הפצע. ניתן לעשות אינפלאציית מרווה לטיפול בהצטננות (הרתחת המרווה בסיר ונשימת אדי התמיסה. לשימוש חיצוני יש להרתיח חופן עלים במשך 10 דקות. משרה זה טוב לחיטוי פצעים, טיפול בעור, לאמבטיות, שטיפות פה, הכנת תחבושות לראש ולחיזוק השיער. זעתר הזעתר הוא צמח רב שנתי, צומח באיזורים טרשיים ואדמת גיר העלים והפרחים משמשים כתבלין לסוגי אוכל שונים ניתן להרבות את הזעטר באמצעות זרעים, ייחורים והפרדת שורשים. הזריעה נעשית בסתיו והנביטה מתבצעת תוך שבועיים. לזעתר סגולות ריפוי רבות , הוא יעיל בחיטוי וחיסון הגוף, מקל על כאבי ראש, שיפור הזיכרון, חיזוק כוח גברא, עוזר לנפיחות במעיים כמו גם להצטננויות ודלקות גרון. אופן השימוש: להקלה על כאבי ראש וחיזוק זיכרון טוב לחלוט במים כף שלמה של עלים ולשתות. ניתן לערבב עלי זעטר בתוך שמן זית מחקרים רפואיים עדכניים: חוקרי מנהל המחקר החקלאי במכון וולקני מצאו כי לזעתר, המופק מצמח האזוב המצוי, תכונות אנטיביוטיות ואנטי-אייג'ינג. החוקרים גילו, כי החומרים שתורמים לטעמו המיוחד - תימול וקרבקרול - מסוגלים להתמודד עם חיידקים ופטריות באופן טוב יותר מכל אנטיביוטיקה רגילה. החומרים הללו מהווים גם נוגדי חימצון (אנטי-אוקסידנטים) טבעיים. בזעתר חומרים נוספים בעלי תכונות דומות וחסרי ריח וטעם. החוקרים פתחו במחקר שמטרתו להשביח את הזעתר ולחזק את תכונותיו החיוביות. המדענים טיפחו זני זעתר מועשרים ורשמו כפטנט שני זנים מצטיינים של הצמח. עם סיום המחקר ניתן יהיה להפיק מהזעתר אנטיביוטיקה טבעית לבני אדם. חומרים אלה יוכלו לשמש גם כתחליף טבעי לחומרים משמרי מזון ומונעי עובש וריקבון, ויתאימו גם לשימוש בתוך קפסולות אנטי-אייג'ינג. פיגם הפיגם הוא שיח רב שנתי , נפוץ מאוד באזור הים התיכון . צבע העלים והענפים שלו הוא ירוק אפרפר. לפיגם ריח חריף המורגש למרחוק. לעלים ולפרחים של הצמח בלוטות צהבהבות המכילות שמן אתרי. כאשר ממוללים אותם ביד מופץ ריח השמן . כבר בימי התנ"ך שימש הצמח כתבלין ולמרפא בעיקר למחלת האבעבועות הלבנות שלצורך ריפויה מרחו דבש מעורב בפיגם (עבודה זרה כ"ח) ברפואה העממית מוכר הצמח בשל תכונות הריפוי שלו לדלקות פרקים, דלקות אוזניים ועיניים, הרעלות קיבה וכאבי ראש אופן השימוש: בעיקר על ידי מיצוי העלים בתהליך הרתחה וגם על ידי ייבוש העלה וכתישתו. לדלקות עיניים יש לנגב את העיניים במשרה להרחקת כינים יש לשטוף את הראש , אחר חפיפה עם המשרה להרעלות קיבה – לשתות כף גדושה מהמשרה. בפולקלור העממי משמש הפיגם גם כצמח בושם להבדלה, כצמח המגן בפני עין רעה (צורת עליו מזכירה את צורת החמסה) נקרא גם: רותה ואפילו כחומר דוחה כינים. על פי הרמב"ם קיימים שלושה סוגים של פיגם, האחד הגדל במדבר, האחד הגדל בגן-גינה והאחד הגדל בהר. הזן המדברי טוב גם נגד הכשות נחש מחקרים עדכניים מראים שעלי הפיגם אכן מכילים חומרים פעילים לריפוי כמו הרוטין המגביר את טונוס הוורידים, רוטמין שפועל להרפיית שרירים וקומרין שהינו חומר פעיל נוגד קרישת דם. צנון הבר הינו צמח חד שנתי ממשפחת המצליבים, מגיע בין 30 ל60 ס"מ גובה, גדל בעיקר במישור החוף. הצנון הוא מין הבר שממנו נגזר הגידול התרבותי בגינה. לא יודעים מתי החל הביות של הצנון. עונת השתילה של הצנון היא באביב ועונת הקציר הטובה היא סוף הקיץ תחילת הסתיו. גדל באדמה חומצתית עד רגילה. רגיש לרמות חומציות מסוימות. הצנון משמש גם בתבלין, קוצצים את גבעוליו המוסיפים חריפות לסלט ידוע שהוא היווה מעדן בימי אבותינו שלא ירד גם משולחן מלכים ורוזנים ומצוטט בבלי, ברכות מ"א: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" כבר בימים אלה ידעו על סגולות הריפוי של הצנון בנושא הסיוע לעיכול וכצמח מוריד חום (רש"י, עבודה זרה כ"ח) ברפואה העממית של היום הוא מקובל ביותר בטיפול בדלקת דרכי השתן, המסת אבנים בכליות , מעורר תיאבון, מחזק את הכבד ומרבה זרע. אופן השימוש: מבשלים 3 חופנים של עלים וגבעולים של צנון בליטר מים במשך רבע שעה. מסננים את המרתח ושותים 4 כוסות ביום .