12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אז רק שירו שיר לשלום?
מאת: אורי גולדצויגר   שמור מאמר למועדפים

השנה יחול יום השנה ה-14 לרצח רבין.
רק עוד יום, מבחינת מרביתינו, אך במבט לאחור לאותו ערב נורא ניתן יהיה לראות כי אולי אותו איש באמת לא היה עוד "סתם" אחד, עוד ראש ממשלה, על כן זכה לכבוד ולתומכיו הרבים, אשר ללא ספק הגיעו לו. הוא היה ראש הממשלה הראשון (ואני מקווה שגם האחרון) שנרצח במדינת ישראל, מה גם שעל דעתו ועל מעשיו...
ב-74' נבחר לראש ממשלה, הנהיג את מבצע אנטבה ב-76' ושנה לאחר מכן הודיע על התפטרותו בגלל אותה תקרית של אשתו באמריקה (דבר שללא ספק מצביע על יושר, אם תשאלו אותי).
כשחזר,  ב-92', היה ניתן לראות כי חל ברבין שינוי; מלוחם ומנהיג שרוצה בעיקר בטובת ישראל ובהצלחה המדינית שלה ( לא שזה דבר רע, חלילה) הפך להיות לאדם שקול יותר, בוגר יותר, אחראי יותר,דבר שמתחיל מחתימת הסכמי האוסלו (בהם ניתן לראות את התמונה המוכרת: רבין ויאסר ערפאת לוחצים זה את ידו של זה על מדשאות הבית הלבן ומאחוריהם עומד ביל קלינטון , נשיא ארה"ב באותה תקופה) וכלה בהסכם השלום עם ירדן.
עקב שניי הסכמים אלו קיבל רבין פרס נובל לשלום.
הסכמי אוסלו לא נחשבו להצלחה גדולה במיוחד- הימין התנגד בתוקף להסכמים אלו ורבים קראו לרבין "רוצח" ו"בוגד". הימין קרא לרבין להתפטר והבהיר לו כי אינו רוצה ברבין כראש ממשלה עוד.
סיסמאות כמו "בדם ואש את רבין נגרש" הופצו בכל רחבי הארץ, וכמו כן גם תמונות בהן מופיע ראש הממשלה במדי אס. אס נאציים.
ההתנגדות בארץ מצד הימין הייתה גדולה, אך מרבית השמאל תמך ברבין ושמח כי נחתם סוף- כל-סוף הסכם שלום.
הצעד הבא שנקט יצחק רבין היה הסכם השלום עם ירדן, שבאופן מפתיע התקבל בדעות חיוביות יותר מצד הכנסת ומצד העם(אותה תמונה מוכרת- רבין לוחץ יד- הפעם של סדאם חוסיין, קלינטון עומד מאחור).
ב-95' נחתם עוד הסכם, אך הפעם עם הפלשתינאים-הסכם זה קבע את נסיגת ישראל משבע ערים בגדה וקיומן של בחירות לרשות הפלשתינאית.
ב-4 לנובמבר, 1995 נערכה העצרת האחרונה של רבין: 'כן לשלום, לא לאלימות'.
בעצרת זו נאם רבין, כידוע, בכיכר מלכי ישראל אל מול רבים ותומכים, ובסופה של העצרת החגיגית והמרגשת הזו, שר יצחק רבין את ה'שיר לשלום' בפני המוני בית ישראל.
הוא לא ידע כי שיר זה יהיה השיר האחרון שישיר.
כשהסתיימה העצרת, ירד רבין במדרגות, נופף בחיוך לצופים ולתומכים הרבים שבקהל והתקרב אל המכונית, כשלפתע, מבין הצופים הרבים, מתוך האיזור ה"סטירילי" צצה דמות כהה וחדה.
רבין התקרב עוד כמה צעדים למכוניתו, ו...
שלוש יריות נשמעו פתאום, על רקע הצהלות וההמולה.
שלוש יריות, זה כל מה שהיה צריך בשביל לעשות זאת.
שלוש יריות אלו פילחו ברגע את גופו של רבין, והמנהיג הגדול שזה עתה נאם ושר -התמוטט.
את ההמשך- כולנו יודעים.
הוא היה- ואינו.
ברגע אחד, בשלוש לחיצות ממושכות על ההדק, הושם קץ לחייו של יצחק רבין, ז"ל.
כולנו שמענו את איתן הבר מודיע לעם כי זה עתה נפטר ראש הממשלה על שולחן הניתוחים.
המתנקש נמצא ונתפס בידי המשטרה, והודה כי אכן רצח את יצחק רבין.
יגאל עמיר, הוא הרוצח, המתנקש. הוא היום בן 41,אפילו יש לו ילד ואישה. יושב בכלא בלי להצטער על מעשיו.
אולי הוא נמצא בכלא, מאסר עולם+8 שנים, אך למרות זאת, אין מה לומר- את יצחק רבין לא נוכל להשיב אף פעם.