12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: טיפול רגשי - דיאדי, הורה וילד בחדר הטיפולים
מאת: יעל רוזנברג, חסידה עמיהוד , תראפיסטיות בדרמה ותנועה   שמור מאמר למועדפים

" פשר הקשר בינינו" -סיפורה של משפחת לטרמן

הוריו של דורון (שם בדוי), בן ה-5 היו מוטרדים ומלאי ספקות כבר בשיחת הטלפון הראשונה עם התרפיסטית. כשנשאלו מדוע פנו לטיפול דיאדי (דיאדה = צמד), החלו לתאר בשטף רב את הקשיים של דורון והחששות שלהם מדרכי התנהגותו. הם סיפרו כי הם עייפים ומותשים מסצנות הפרידה שחוזרות על עצמן בכל יום בגן.
קשיי פרידה מעידים לרוב על קושי ביחסים בין הילד וההורים. במהלך ההורות ישנו ניסיון להבין את צורכיו של הילד, להתמודד עם התנהגויותיו ולדעת כיצד לעזור לו. אולם, לא פעם קושי אצל הילד מעיד על קושי גם אצל ההורים ואי אפשר להפריד בין השניים. לכן אחת הדרכים לעזור לילד ולהורים היא הטיפול הדיאדי.
טיפול דיאדי הוא טיפול רגשי המפגיש את הילד וההורה בחדר הטיפולים למשחק משותף, כאשר הילד מגיע למפגשים השבועיים עם האם ועם האב לסירוגין.
לטיפול הדיאדי שתי מטרות:
1) הבנת קשיי הילד וצורכיו ב"זמן אמת". המטפל מלווה את התהליך של הילד וההורה עד שמושג שינוי רגשי והתנהגותי אצל הילד.
2) יכולת כל אחד מההורים להבין את עצמו בתוך הקשר עם ילדו – בעזרת התרפיסט המסייע להם בתהליך זה.

במהלך הטיפול נוצרת התכווננות הדדית מתאימה יותר של ההורה והילד - מודעות הדדית לצרכים וכן תגובות מותאמות יותר לקשיים הבאים לידי ביטוי בהתנהגות הילד, וזאת התשתית לשינוי ביחסים בין ההורה והילד, והגשת העזרה המתאימה לילד.

במאמר זה נסקור את עקרונות הטיפול הדיאדי ומהותו, ונציג תיאור מקרה של הטיפול בדורון (שם בדוי).

אתי ומוטי לטרמן (שמות בדויים), סיפרו כי כעת יצאו מפגישה עם הגננת, שבה שוב סיפרה כי הקושי בפרידה מהם בבוקר נמשך זמן רב לאחר עזיבתם את הגן, ודורון נצמד אליה ואל הסייעת במשך שעה. בזמן המשחק החופשי, דורון אינו מרבה לשחק עם קבוצת ילדים. כאשר אחד מהם יוזם עמו קשר ומזמין אותו למשחק הוא לא תמיד משתף עמו פעולה ולרוב המשחק מסתיים כשדורון נעלב ובוכה. הוא מעדיף לשחק לבד ומתעניין פחות בחברת הילדים ובצעצועים.

בפגישת האינטייק (היכרות) עם התרפיסטית שנקבעה לאותו שבוע, תיארו ההורים, אקדמאיים בני 35-38 העוסקים במקצועות חופשיים, את לידתו של בנם הבכור, דורון, כאירוע משמעותי ומרגש בחייהם שייחלו לו מספר שנים. הם סיפרו על תינוק שהתקשה להירגע לבד, שלא היה לו סדר יום קבוע (אכילה ושינה), תינוק שהיה זקוק לנוכחותם הצמודה, ולא העסיק עצמו לבד במשחק עם צעצועים. בשנתיים הראשונות נשארה אתי עם דורון בבית וגידלה אותו לפי תאוריית הרצף. כאשר חזרה לעבודה, הצטרף דורון למשפחתון. תהליך הפרידה מההורים היה קשה ודורון התרגל להירגע בעזרת אחת המטפלות, שעמה יצר קשר טוב. בשיחה עם התרפיסטית הם הודו כי גם להם הייתה קשה הפרידה מבנם הבכור.
בגיל שלוש וחצי עבר דורון לגן עירייה ולאחר תקופה של פרידות קשות בבוקר החל תהליך שיפור. אולם, הגננת כבר אז ציינה כי דורון מעדיף את חברתה ואת חברת הסייעת ומתעניין פחות בחברת הילדים ובצעצועים, התנהגות שההורים הכירו מהבית.

כשהיה דורון בן ארבע וחצי נולד לו אח וחלה החרפה בתהליך הפרידה בבוקר. הדבר בא לידי ביטוי בבכי ובתחנונים שלא יעזבו אותו. לאחר שההורה עזב בלב כואב, דורון התקשה להיפרד מהגננת והיה נצמד אליה עד שנרגע.
הגננת שיתפה את ההורים ואמרה להם שהיא משייכת את ההחמרה בהתנהגותו של דורון ללידת אחיו, שמשפיעה כצפוי על חייו, ולכן השתדלה לעזור לו .
לאחר שלא חלה הטבה בהתנהגותו של דורון, המליצה הגננת לאתי ומוטי על טיפול דיאדי - טיפול רגשי המשלב הורה וילד בחדר הטיפולים.
בהמלצת הגננת הגיעו ההורים לתרפיסטית בדרמה ותנועה. לאחר שהקשיבה לסיפורם של ההורים, הפנתה את תשומת ליבם לכך שבחרו לתאר בפירוט את מערכות היחסים של דורון בגן ובמשפחתון ופחות את התפתחותו של דורון ואת מערכות היחסים שלהם עמו.
מכאן המשיכה התרפיסטית בתהליך האינטייק המתייחס לקבלת מידע על שלבי ההתפתחות השונים של דורון מינקות: התפתחות רגשית, מוטורית, שפתית, קוגניטיבית וחברתית. הרגלים, תכונות אופי, טמפרמנט, היסטוריה רפואית, אבחונים וטיפולים בעבר, מערכות יחסים עם דמויות משמעותיות במשפחה, קשיים, תפיסת ההורים והבנתם את דורון וכן ציפיותיהם ממנו ומהטיפול.
לאחר מכן פרשה בפניהם את מהלך הטיפול הדיאדי המתחיל במפגשי הערכה, שכוללים שני מפגשי אם - ילד, שני מפגשי אב- ילד לסירוגין, ומפגש סיכום שבו יחליטו יחד על הדרך הטיפולית המתאימה.
לשאלתו של מוטי מדוע צריכים גם הם להיות בחדר הטיפולים, הסבירה התרפיסטית כי בטיפול הדיאדי יוכלו דורון וכן הם עצמם לקבל עזרה רגשית באמצעות התנסויות חווייתיות משותפות. תפקידה יהיה לתווך בינם לבינו ולספק להם הדרכה ותמיכה.

טיפול דיאדי:
בטיפול הדיאדי המשקף את החיים עצמם, להורים תפקיד חשוב כדמויות מכילות המספקות תמיכה והכוונה לילדם. במסגרת טיפולית זו תפקיד התרפיסט לתמוך בהורים במציאת הדרך המתאימה עבור ילדם ועבורם למימוש מטרה זו. התרפיסט עושה זאת באמצעות תמיכה והכוונת המשחק המשותף של ההורה והילד בחדר הטיפולים. התפתחות המשחק המשותף בין ההורה והילד היא הבסיס שעליו מתפתחות ונבנות המיומנויות החברתיות של הילד.
לפי ויניקוט, (1996), התחלת המשחק היא במרחב הבטוח הנוצר בין התינוק והאם, בשלב שבו התינוק מתחיל להבין כי יש לו קיום נפרד משל אימו ומתחיל תהליך הפרידה מהסימביוזה ביניהם. תהליך זה מעורר אצל התינוק חרדה עמה הוא מתמודד דרך משחק עצמאי ויצירתיות.


אריקסון, (1950), כתב כי בהתפתחות תקינה תופס הפעוט את העולם כמקום בטוח ואת בני האדם ככאלו שניתן לסמוך עליהם.
בשלב זה הקשר הנוצר בין התינוק והאם (או עם דמות הורית/ קבועה אחרת) יוצר אמון בסיסי של הפעוט באחר ובעצמו, באמצעות האם המספקת בתחילה את כל צורכיו ובהמשך מאמנת וחושפת אותו להתמודדות עם תסכולים ודחיית סיפוקים. תינוק אשר חווה חוויות של הצלחה בהרגעה עצמית ולומד כי האם נוכחת בעת הצורך, מפתח ביטחון עצמי תקין. על כן ישנו צורך משמעותי הן במשחק עצמאי של הפעוט והן במשחק משותף של הורה - ילד, לשם ההתפתחות הרגשית והכישורים החברתיים של הפעוט / ילד.

במהלך הטיפול הדיאדי פוגש התרפיסט בחדר הטיפולים את ההורים לסירוגין. הרציונל המנחה מבנה זה מתבסס על ההבנה כי כל הורה מייצג תכנים ייחודיים עבור ילדו ויוצר עמו מערכת יחסים ייחודית השונה מהמערכת הנבנית עם ההורה השני.
במקביל, מתקיימות פגישות קבועות בין ההורים לבין אותו מטפל. בפגישות אלה התרפיסט מקשיב לחוויות ההורים מהפגישות בחדר הטיפולים ובבית, ומוסיף את הבנתו לתהליך הטיפולי, הניזונה מהיותו עד לדיאדה בחדר הטיפולים. כמו כן, בעזרת התרפיסט, מבינים ההורים כיצד משפיעות חוויות הילדות על ההורות שלהם, ועל הדרך שבה הם תופסים את ילדם, ומגיבים אליו. הייחוד בסגנון טיפולי זה נובע מכך שבמקביל ישנה עבודה בשני ערוצים אשר תורמים לתהליכי הטיפול:
1) התהליך שהילד עובר עם עצמו בהתפתחות המודעות העצמית והביטחון עצמי, הגורמים לשינוי התנהגותי.
2) התהליך שבו התובנה והשינוי של ההורה בתפיסתו את הילד מביאים לשינוי התנהגותי של ההורה כלפי הילד.
שילוב של שני ערוצים אלו, הנעשה בעזרת התרפיסט, מניע את השינוי בתהליך הדיאדי.

באחת הפגישות הראשונות, במהלך משחק כדורגל בחדר הטיפולים, נצמד דורון לאם ולא הסכים לזוז "מהשער שלה". האם ניסתה להסביר לו שאי אפשר לשחק בצורה כזו ושזה לא נעים לה ובהמשך אף הרחיקה ואמרה בכעס: "גם בתור תינוק דורון כל הזמן נצמד לגוף שלנו 'ונכנס לנו לוורידים' ונמאס לי".
התרפיסטית בדקה עם דורון למה הוא זקוק כעת מהאם ומה המגע עמה ייתן לו. דורון אמר: "ככה אני מרגיש את אימא". האם אמרה כי "זה מזכיר לי את מה שאמרה המרפאה בעיסוק, כשהיינו אצלה במשך שלושה חודשים- היא אמרה שדורון צריך להרגיש דברים יותר חזק". התרפיסטית הוסיפה כי לקושי בוויסות תחושתי השפעה על הוויסות הרגשי ועל התפתחות הביטחון העצמי שלו. היא פנתה אל דורון ואמרה לו: "אולי תבקש עכשיו מאימא חיבוק חזק-חזק", ואז פנתה לאתי: "אימא, אולי עכשיו תוך כדי החיבוק אחרי שדורון נרגע, תספרי לו למה כעסת". כשדורון מכורבל בחיק האם אמרה לו אימא: "כשהיית תינוק היה לך קשה להירגע לבד ואז לא ידענו שאתה צריך חיבוק חזק. כל הזמן ניסינו להרגיע אותך ולא תמיד הצלחנו". התרפיסטית פנתה אל שניהם ואמרה: "דורון, אני רואה שאתה צריך את אימא כדי להירגע וקשה לך עדיין לעשות את זה לבד, ואימא זה באמת יכול לעורר תחושה שאין לך מקום לעצמך ודורון תלוי בך כל כך. אתם תראו שלאט לאט דורון ילמד להרגיע את עצמו לבד ואימא תלמד איך לומר לדורון מתי זה כבר לא נעים לה ולהרגיש כי יש לה גם מקום לעצמה".
בהדרכת ההורים הסבירה התרפיסטית כי אלו צעדים ראשונים בתהליך ההיפרדות (ספרציה - אינדבידואציה) של דורון ושלהם. תהליך שלא הושלם מעצמו באופן טבעי ועיכב התפתחות לתהליכים נוספים: פרידות בגן, תלות במבוגר להרגעה, בניית ביטחון עצמי ליצירת קשרים עם בני גילו ויכולת ליצור מרחק פיזי ורגשי מהאחר בזמן משחק משותף.
בדרך דומה התקיימו המפגשים הדיאדים של דורון והאב. תוך כדי משחק משותף עלו תכנים הקשורים לנושא הפרידה מהיבט אחר: הקושי של האב להכיל את הצורך האין סופי של דורון בקִרבה ובמגע וכתגובה דורון בחר להתרחק. גם כאן המענה ניתן על ידי התרפיסטית במהלך המפגשים עם דורון והאב ובמפגשי הדרכת ההורים.

לסיכום: לאורך התהליך נעשתה אינטגרציה בין תחושותיהם של ההורים, התנהגותו של דורון ותגובותיהם בחדר הטיפולים ומחוצה לו, שלעתים, כפי שהבינו בעזרת התרפיסטית, מונָעות מחוויות ילדות ומיחסיהם עם הוריהם.
בעקבות התהליך הטיפולי והתובנה של ההורים כי השילוב בין מזגו המולד של דורון לבין עולמם שלהם (העבר וההווה) מעכב את שלבי ההתפתחות הרגשית שלו, יכול היה לבוא שינוי:
• התפתחות דרכי תקשורת חדשות ומשחק משותף.
• התפתחות של פרידה הדדית בין דורון והוריו.
• גדילה של "המרחב הרגשי" שבו נבנות מיומנויות המשחק הראשוניות.

דורון החל ליזום ולווסת את עצמו ברגעי קושי ולבטא את רגשותיו במילים, בתחילה בחדר הטיפולים ובהמשך גם בבית.

לאחר כחמישה חודשים שבהם השינוי בהיבט החברתי בגן עדיין לא בא לידי ביטוי, הציעה התרפיסטית להורים להשתתף בקבוצה עתידית של טיפול דיאדי עם ארבע דיאדות (משפחות) נוספות, במתכונת דומה של מפגשים שבועיים בתרפיה בדרמה ותנועה, והדרכת הורים.
התהליך הקבוצתי יאפשר את המשך התהליך הרגשי של דורון והוריו, יציע עזרה בשיפור המיומנויות החברתיות של דורון, וישמש קבוצת תמיכה להורים המתמודדים עם קשיים דומים.



טיפול דיאדי פרטני וקבוצות של טיפול דיאדי מתקיימות בהנחיית התרפיסטיות:
• יעל רוזנברג, מטפלת דיאדית, M.A בתרפיה בדרמה ובסיפור. בעלת ניסיון של 11 שנות טיפול.
• חסידה עמיהוד, תרפיסטית בתנועה, מטפלת דיאדית M.A. בייעוץ וחינוך מיוחד. מרצה במכללה ללימודי B.A בחינוך. בעלת ניסיון של 12 שנות טיפול.

רשימת מקורות:
• אריקסון, א.ה. (1950); ילדות וחברה. פסיכולוגיה של האדם בתמורות הזמן. הוצאת "מדע", ספריית הפועלים, תל- אביב.
• בן- אהרון, מ. (1997); מדריך טיפול דיאדי: אם- ילד ואב – ילד. גישה דינמית לטיפול בהפרעות יחסים בילדות. הוצאת אוניברסיטת חיפה, החוג לפסיכולוגיה.
• ויניקוט, ד.ו. (1996); משחק ומציאות. הוצאת עם - עובד, תל אביב.
• סגל, ח. (1999); מלאני קליין. הוצאת עם - עובד, תל- אביב.

Fraiberg S., Adelson E. & Shapiro V., (1975), "Goast in The Nursery; APSYCHOANALYTIC Approach to the Problems of Impaired Infant-Mother Relationship”. Journal xo the American Academy of Child Psychiatry, 14, 387-421.