12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מעצר מוקדם
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

מעצר מוקדם

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected] בב"ש 2273/05, ברקוביצ'י נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), נדונה טענת העורר כי מעצרו המוקדם אינו חוקי וניתן ללא סמכות, שכן לא הוצגו בפני ביהמ"ש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, כנדרש בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים"). ככלל, הסמכות לביצוע "מעצר מוקדם" קבועה בסעיף 21(ד) לחוק המעצרים, הקובע כי בית המשפט רשאי, לפי בקשת הנאשם או סניגורו ובכדי לאפשר להם לעיין בחומר החקירה, לדחות את הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים (לפי סעיף 21(א)) ולצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים. במקרה דנן, הוגשו כנגד העורר, ביום 21/7/05, כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21(א) לחוק המעצרים (להלן: " הבקשה"). בבקשה זו פרטה התביעה, בין היתר, כי יש ברשותה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, עליהן נמנים הודאת העורר בעבירות המיוחסות לו, הודעות המתלוננים ומסמכים בכתב ידו של העורר התומכים בתלונות; ולעניין עילת המעצר- פרטה התביעה כי העורר עבר לכאורה עבירות רכוש כנגד מספר רב של מתלוננים, וכי יש יסוד סביר להניח כי העורר יסכן את בטחון הציבור. כן צוין בבקשה כי לעורר שתי הרשעות קודמות דומות שבגינן תלוי ועומד לו עונש של מאסר על תנאי, וכי שחרור לחלופה בעבר לא מנע מן העורר לבצע עבירות מרמה בעת היותו משוחרר בתנאים מגבילים. הדיון בבקשה התקיים בו ביום (21/7/05), כאשר ב"כ העורר פתח וביקש לדחות את מועד הדיון ליום 26/7/05, בכדי שיתאפשר לו ללמוד את חומר החקירה הרב ולגבש עמדה. ב"כ התביעה הודיעה כי אינה מתנגדת לדחייה ובלבד שהעורר יישאר במעצר עד למועד שיקבע. תגובת ב"כ העורר היתה כי יש להורות על שחרורו המיידי של העורר, שכן לא מתקיימת בעניינו עילת מעצר. בית המשפט קמא קיבל את עמדת התביעה ואישר את דחיית הדיון בששה ימים, כמבוקש, בקובעו כי העורר יישאר במעצר עד למועד הדיון. החלטה זו היא נשוא הערר דנן. העורר טען כי בית המשפט קמא לא היה רשאי להורות על מעצרו, ולו לתקופת ביניים, מבלי שהובאה בפניו תשתית כלשהי לקיומן של הראיות לכאורה להוכחת האשמה, וכי אין בעצם הנחת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים בכדי לבסס תשתית כזו. המשיבה, לעומת זאת, טענה כי הארכת המעצר היתה כדין ובהתאם להוראת סעיף 21(ד) לחוק המעצרים. לפיכך, השאלה שעמדה בפני בית המשפט דנן היתה האם היה רשאי בית משפט קמא להורות על "מעצר מוקדם", מבלי שבחן בשלב זה את קיומן של ראיות לכאורה ו/או עילת מעצר, לפחות לא על דרך של דיון ענייני; כאשר לא ניתנה הסכמת הנאשם ו/או סניגורו לקיומן של ראיות לכאורה; וכאשר הנאשם טען לשחרור ממעצר ולהיעדר עילת מעצר. בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופטת וסרקרוג, קבע כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. בית המשפט התבסס בקביעתו על בש"פ 6190/98, מדינת ישראל נ' מרדכי שושני ואח', פ"ד נב (4) 515 (להלן: " פס"ד שושני"), בו נקבע כי " על פי הוראותיו של סעיף 21(ד) הנ"ל, בית המשפט רשאי להורות על החזקת נאשם במעצר לפני התחלת הדיון בבקשה העיקרית, מבלי לבחון דבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה נושא האישום. זוהי סמכות מעצר יוצאת דופן, הנעוצה בבקשת דחייה לצורכי לימוד חומר החקירה; כאשר בית המשפט הנעתר לה, סומך על ההנחה שלבקשה העיקרית יש תשתית לכאורית נאותה להוכחת האשמה נושא האישום. מעצר על פי סמכות כזו, הינו על פי טיבו לתקופה מוגבלת (עד 30 ימים); ואין לו כמובן קשר למועד מתן ההחלטה בבקשה העיקרית, שהרי הוא מדבר בפרק הזמן הקודם לדיון בבקשה זו לגופה. מאידך גיסא, הסמכות להורות על החזקה במעצר ביניים- עד להחלטה בבקשה העיקרית- אינה מותנית ב"בקשתו" או ב"הסכמתו" של הנאשם; ותכליתה הבסיסית, אינה לאפשר לנאשם ללמוד את חומר החקירה לקראת קיום הדיון בבקשה העיקרית, אלא לקדם את פני הסיכון הכרוך באי החזקתו של הנאשם במעצר עד למתן אותה החלטה. לא בכדי, על כן, מותנה מעצר הביניים בפתיחת הדיון בבקשה העיקרית על ידי הצגת קוויה הכללים של התשתית הראייתית הלכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לנאשם ובקיומם לכאורה של "סיכונים", המצדיקים על פניהם החזקה במעצר. למעצר על פי סמכות זו- להבדיל מזו הקבועה בסעיף 21(ד) הנ"ל- לא נקבעה בחוק מגבלת זמן; והוא נמשך, ככלל, עד למתן ההחלטה בבקשה העיקרית, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. הינה כי כן, סמכות המעצר הקבועה בסעיף 21(ד) לחוק המעצרים הינה סמכות "שונה", על פי טיבה תכליתה והתנאים ליישומה, מסמכות מעצר הביניים... ואין על כן בעצם חקיקתו של סעיף 21(ד) הנ"ל כדי להשמיט את הבסיס מתחת לקיומה של סמכות משנית, שמכוחה מורה בית המשפט על מעצר ביניים" (פס"ד שושני, 525ז – 526ו, ההדגשות אינן במקור). הלכה זו עוגנה גם בבש"פ 5863/98, 5867, משה כהן ו-2 אח' נ' מ"י, פ"ד נב (4) 503 (להלן: " פס"ד כהן"), שם חזר בית המשפט והבהיר ש סמכות הארכת "מעצר מוקדם" אינה מחייבת בחינה מעמיקה לקיומן של ראיות לכאורה. כן נקבע שם, כי תוצאת סעיף 21(ד) לחוק היא האפשרות לשלול את חירותו של הנאשם, כאשר זו אינה מעוגנת עדיין בעילת מעצר, מאחר שטרם נדונה שאלת קיומה של תשתית ראייתית לצורך מעצר עד תום ההליכים; וכי הסדר כזה אפשרי רק על פי בקשת הנאשם וסנגורו, בשל העובדה שהם לא הספיקו לעיין בחומר החקירה. מצב כזה מצוי כאשר מדובר בחומר חקירה רחב היקף ודחיית דיון נעשית למעשה לטובת הנאשם. ואולם, בשל טובת הציבור עלול הנאשם להידרש לוותר לשם כך על חירותו (פס"ד כהן, 511 ב-ג). לפיכך, יש אפוא בשלב הזה של הדיון, ניסיון למצוא איזון נכון בין זכותו של הנאשם להגנה על חירותו לצד זכותו לממש את זכות הטיעון, כנגד אינטרס הציבור ששאלת שחרורו של הנאשם מן המעצר יידחה, לאור האמור בכתב האישום ובבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט דנן קבע כי אמנם ניתן כאן "כוח" לתביעה שעליה להיות זהירה וקפדנית בניסוחם של כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים ועליה לעשות שימוש נכון בסמכות זו, ואולם אלה מתחייבים ממהותו של ההליך ומן השלב בו מתעוררת שאלת המשך המעצר. כמו כן, אין בחוק הנחיה מפורשת אילו מבחנים על בית המשפט לבחון כדי להורות על מעצר בעקבות דחיית הדיון וההיגיון מחייב שהשיקולים שישקלו הם, בין היתר, חומרת העבירות והעובדה שהארכת המעצר אינה יכולה להיות מעבר ל- 30 ימים. יחד עם זאת, אל לו לבית המשפט להאריך את המעצר המוקדם בדרך של שגרה ויש לבחון את מהות העבירה ונסיבותיה, כמו גם את האמור בבקשה עצמה למעצר עד תום ההליכים לעניין קיומן של ראיות לכאורה. יודגש, כי סעיף 21(ד) של חוק המעצרים אינו מתנה את סמכותו של בית המשפט להאריך מעצר בהסכמת הסניגור או הנאשם להאריך את מעצרו, אלא באפשרות ליתן בידי אלה היכולת לעיין בחומר החקירה. לפיכך, ההחלטה לצוות על הארכת מעצרו של הנאשם נתונה אפוא לשיקול דעתו של בית המשפט בלבד. בית המשפט דנן ציין כי בפס"ד כהן עמד השופט אנגלרד על החשיבות שיש אולי, דווקא מבחינת הנאשם בשלב הזה של הדיון- שהוא השלב המוקדם שבו טרם עמדה לנאשם ו/או לסנגורו הזכות לממש את זכות העיון בחומר החקירה- שחומר החקירה לא יבחן על ידי בית המשפט, בטרם מוצתה זכות העיון, שהיא תנאי למימוש זכות הטיעון. בשלב זה של "מעצר ארעי", יש אינטרס גם לנאשם שלא יקבע ממצא לקיומן של ראיות לכאורה, וכן יש בסעיף האמור ביטוי לאוטונומיה של רצון הנאשם. לסיכום, החלטת בית המשפט, לפי סעיף 21(ד) לחוק המעצרים, להאריך את מעצרו של הנאשם במעצר מוקדם, שמניין הימים בו לא יעלה על 30 ימים, וזאת בהתאם לבקשת הנאשם או סניגורו לדחות הדיון לצורך לימוד חומר החקירה- נתונה לשיקול דעתו של בית משפט בלבד ואינה מותנית בבחינת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ו/או עילת מעצר בשלב זה. רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449 חיפה: שדרות המגינים 58 טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976 רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל: [email protected]