12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: טלויזיה, תינוקות ומה שבינהם
מאת: שי זילברבוש   שמור מאמר למועדפים

התאורטיקן ניל פוסטמן טען נגד הטלוויזיה שהיא גוזלת מהילדים את ילדותם ("אבדן הילדות", 1985). היום היא גוזלת לא רק את הילדות אלא גם את הינקות, ועושה את זה בתקופה שבה תהליכי ההתפתחות של התינוק הם קריטיים ובמידה רבה בלתי הפיכים.
כדאי להבין לעומק מה עושה הצפייה בטלוויזיה לתינוק, ולמה זה כל כך משמעותי להתפתחותו:

התינוק בתחילת חייו צריך ליצור קשר בין מבט עיניו למה שעושה ידו (קשר עין-יד): הוא רואה משהו, מושיט את היד לתפוש את הדבר, ומפתח את הקשר בין ראיה לתנועת היד. כשהתינוק צופה בטלוויזיה, הוא לא "יודע" שאין שם במה להחזיק. הוא רואה דבר מעניין – תנועה, מוזיקה, רוצה להושיט את היד... אבל נתקל במסך. בכלום .בתסכול.
בחודשים הראשונים, קשרי עין- יד מתפתחים לכיוון חושים נוספים: הדבר שנגע בו, הוא רוצה גם להכניס לפיו, רוצה להזיז את הדבר, ליצור בו תנועה.
אבל תינוק שצופה לאורך זמן בטלוויזיה, וינסה "לתפוס" את מה שהוא רואה, יכשל שוב ושוב. במשך הזמן הוא יבין שאין לו מה לתפוש והידיים יפלו לצדדים בתחושה של ייאוש. כך נוצרת פגיעה בקשר עין יד, ובמקביל נוצרת תבנית של תסכול שיכולה להשליך לדברים אחרים בחייו, כמו לגירויים נוספים שהאימא תיתן לו- והוא לא ינסה להגיב אליהם.

הורים רבים משתמשים בטלוויזיה כאמצעי הרגעה. הטלוויזיה "משקיטה" את הילד באמצעות עודף גירויים, שמשתלט עליו עד שהוא מתעייף ובוהה: אין מחשבות, אין דאגות (גם לנו כמבוגרים, ועל אחת כמה וכמה לתינוקות). למעשה, באמצעות עודף אינפורמציה (על פי מחקרים – עד פי 1000 יותר מאשר בעת קריאת או הקראת ספר) – הטלוויזיה "שולטת" על התודעה של הילד. הוא נראה רגוע – אבל הוא בעיקר פסיבי.

תהליך מרכזי בהתפתחות של תינוק היא יצירה של תחושת מרחב: ההזדמנות שתינוק מחפש כל העת היא לחקור את המרחב שסביבו , ולהגדיל את האפשרויות ואת טווח החיפוש.
אבל בעת הצפייה בטלוויזיה, בעיקר כשהיא מתרחשת לאורך שעות, המרחב של התינוק מצטמצם לטווח הראיה של המסך. במשך הזמן, הצמצום נעשה להרגל, ואפילו היכולת של העיניים לחפש את המרחבים, את הגילויים – קטנה.

כאשר בגיל ינקות, העיניים של התינוק מתמקדות במשהו שנמצא במרחק קבוע וללא הפסקה, שריר העין מתעייף, ולאורך זמן יתכנו בעיות ראיה ומיקוד, עד להרכבת משקפיים בגיל מוקדם.
חשוב לזכור שגם אם ילדכם רואה טלוויזיה, רצוי לשנות את המיקום כך שהמרחק מהטלוויזיה ישתנה, וגם הכיוונים (פעם מצד אחד ופעם מצד אחר.


אחרי שעות רבות של צפייה בטלוויזיה, נצבר מתח רב בגוף של הילד. התחושה היא של דברים שקרו (לעיתים ברמה רגשית או חושית) – אבל הגוף לא לקח חלק פעיל בתהליך! אפשר לחשוב כיצד אתם מרגישים אחרי כמה שעות מול הטלוויזיה לעומת התחושה אחרי פעילות גופנית.
המתח שנצבר בגוף עלול להתפרץ אחר כך בעת משחק, בבכי, ברגזנות, או בתחושה כללית של אי שקט.

הטלוויזיה מעניקה להורים לגיטימציה לחשוב שהילד עסוק וטוב לו: התינוק נראה רגוע, מתעניין, לפעמים גם חוזר על מלים ששמע בקלטת.. לכאורה הכל בסדר, אבל למעשה, יותר מדי פעמים, הטלוויזיה היא בייביסיטר שמשמש כתחליף ליחסים עם ההורה, תחליף דל ופוגע.

טלוויזיה היא מוצר ממכר: ככל שרואים יותר מעוניינים לראות עוד. התוצאה היא שחצי שעת צפיה בגיל חצי שנה נעשית לשלוש-ארבע (!) שעות צפייה בממוצע אצל ילדי הגן.
אנו מעריכים כי חלק מבעיות הקשר והריכוז בגילאים מאוחרים יותר, בגן ובבית הספר, נובעים מעודף התמכרות למסך הקטן. מדוע ? כי כדי להירגע הילד זקוק להרבה רעש ובלאגן (כמו הטלוויזיה(, הרבה גירויים ולהצפה. לאורך זמן – הוא דורש את הרעש גם במקומות אחרים, ולא מצליח להירגע בלעדיהם.

אז מה אפשר לעשות?

1. לצפות בשכיבה על הבטן: אם התינוק רואה טלוויזיה, חשוב לתת לו לראות בתנוחה של שכיבה על הבטן,ולהשתדל לא להשתמש במשטחים מוטים, כגון עגלות, טרמפולינות או סלקל. בישיבה מרובה על משטח מוטה, התינוק לומד להתיישב דרך השימוש בשרירי הבטן במקום בדרך הנכונה והמאורגנת יותר שהיא דרך העברות משקל ושימוש בזוקפי הגב – וכך נגרמת לו פגיעה כפולה (גם הטלוויזיה עצמה, וגם העובדה שהוא לא לומד להתרומם בדרך נכונה.




2. אינטראקטיביות. תינוק לא יכול לקבל תגובה מהטלוויזיה, ולכן חשוב לשבת לצפייה ביחד איתו, ולהעדיף משחקי מחשב או טלוויזיה אינטראקטיבית על פני צפייה פסיבית.

3. כמות ותדירות הצפייה, חשוב לבדוק בכמה שעות בשנה מסתכמת צפייה של חצי שעה ביום - כך המספרים נראים הרבה יותר משמעותיים. השאלה שאתם יכולים לשאול היא כמה אחוזים מחייו הפעילים של התינוק גוזלת הטלוויזיה? כך תהיה לכם דרך טובה להחליט על כמות ותדירות הצפייה, שיפגעו בו מעט ככל האפשר.

4. הרגלי צפייה וגבולות: ככל שההורים ידרשו ויקפידו על גבולות הצפייה, כך יש סיכוי רב יותר לא להפוך את ההרגל בינקות להתמכרות בלתי נשלטת בגיל הגן. להערכתנו, עד גיל שנה אפשר למנוע טלוויזיה לחלוטין, ואחר כך – רק במינון מוגבלוברור.

5. שימוש אחר ב"זמן הטלוויזיה" : חישבו רגע, מה אפשר היה לעשות עם הילדים במקום הצפייה? לדבר, לטייל בפארק,לשחק בכדור, לעשות במוטוריקה עדינה, לגעת בו. ועוד ועוד. כל הדברים הללו באמת גורמים לתינוק להתפתח – גם מוחית – ללא השוואה לאותן קלטות שמיועדות ל"פיתוח המוח" של תינוקות .אך פעילויות אלה דורשות מההורים השתתפות אמיתית ומעורבות אמיתית. האם אתם רוצים בכך?

6. לקחת בייביסיטר אמיתית לא מעט הורים משתמשים בטלוויזיה כדי לפנות מעט זמן לעצמם. תחליף יעיל ודי זול יכול להיותלפנות לנערות צעירות ולבחורות ולהזמינן מספר פעמים בשבוע על בסיס חודשי, כדי שיבלו עם תינוקכם במקום הטלוויזיה. להערכתנו, כל שקל על כך יחזיר את ערכו בריבית גבוהה.

שי זילברבוש – מפתח שיטת "צעד ראשון" – מרכז ליווי התפתחותי לתינוקות ומייסד מכללת "צעד ראשון".