12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: משמעותן של שאלות הבהרה עם פתיחת משפטו של נאשם בפלילים
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]




במשפט הפלילי במדינות מתוקנות ובכללן ישראל, ישנה חשיבות חוקתית רבה לניהול המשפט ולזכויות האזרח, שכן, בסיומו של ההליך, יכול וחירותו ו/או קניינו ישללו ממנו או שייפגעו במידה כזו או אחרת. לפיכך נקבעו בחוק פרוצדורות ספציפיות, שמטרתן להגן ולשמור על זכויותיו החוקתיות של נאשם בעבירה החל משלב מעצרו ועד לסיום משפטו. אלו רבות מאד ומובן כי תקצר היריעה מלפרטן ולו במעט במסגרת מאמר זה.

דיון זה יתמקד בפרוצדורה הקבועה בחוק בכל הקשור לשלב פתיחת משפטו של נאשם בפלילים.

סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: חסד"פ) קובע כי הליכי משפטו של נאשם בעבירה נפתחים בהקראת כתב האישום בפניו, אם על ידי בית המשפט או אם על ידי סנגורו (להוציא מקרים מסוימים בהם יכול המשפט להיפתח בדרך אחרת, כגון: טענת פסלות שופט או אי יכולת לעמוד לדין עקב מחלת נפש, פגיעה בכושר שכלי וכו').

עם פתיחת המשפט, כאמור, שואל בית המשפט לתשובתו של הנאשם לעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, האם מודה הוא בהם, אם לאו. סעיף 152 לחסד"פ מאפשר בעניין זה ארבע דרכי תשובה אפשריות: האחת - להודות בעובדות כולן או מקצתן; השנייה - לכפור בעובדות כולן; השלישית - לטעון לעובדות נוספות; והרביעית - שתיקה מוחלטת שמשמעותה כפירה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום. את התשובה לאישום יכול למסור גם סנגורו של הנאשם. שתיקה, כאמור באפשרות האחרונה שהובאה לעיל, יכולה להיות בעוכריו של נאשם שכן מעבר לכפירה המוחלטת כאמור, נוספת לה משמעות נוספת והיא: הדבר מהווה חיזוק למשקלן הראיתי של ראיות התביעה.

בשלב זה, בכדי לברר את תחומי המחלוקת העובדתית ולצמצם את ההוכחה המוטלת על התביעה (וזאת במטרה לייעל את הדיון) רשאי בית המשפט להציג לנאשם שאלות הבהרה. על שאלות ההבהרה לא לחרוג מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם, שכן התכלית אליה חתר המחוקק היתה צמצום יריעת המחלוקת, ותו לא. הלכה למעשה היקפן של שאלות אלו נתון לסמכות בית המשפט היכול להעמיק בשאלותיו לנאשם ויכול להמעיט בהן.

יש הגורסים כי בית משפט המעמיק בשאלות ההבהרה ועושה בהן שימוש רב, "מכרסם" בזכותו של הנאשם שלא לחשוף את הגנתו ולא לסייע לתביעה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה. הנאשם, בתשובותיו לבית המשפט, יכול להודות בעובדות הקושרות אותו למיוחס לו, דבר שהינו רב משמעות שכן הודאתו נעשית בין כותלי בית המשפט ומשמעות הדבר כי עובדות אלו מחוץ לתחומי המחלוקת וכמוהן כעובדות שהוכחו. בעניין זה סעיף 152 (א) מסייע במעט לנאשם בקובעו כי במענה לשאלות ההבהרה רשאי סנגורו של הנאשם להשיב במקומו.

בנוסף, בשלב זה, שלאחר הקראת כתב האישום, חייב הנאשם להעלות טענת במקום אחר הייתי (טענת אליבי) אם בכוונתו לטעון טענה זו להגנתו. בית המשפט חייב להסב תשומת ליבו של הנאשם לחובה זו, שאם לא כן יוכל הנאשם לעורר טענה זו בשלב מאוחר יותר של הדיון ללא רשותו של בית המשפט (להבדיל מנאשם שהוזהר שאז העלאת טענה זו טעונה רשות).

בהקשר זה יודגש, כי העלאת טענת אליבי בשלב מאוחר כמוה כעדות "כבושה" שערכה ומשקלה מועטים ביותר כל עוד הנאשם לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע החליט לחושפה בשלב מאוחר, יותר, כמו כן הפסיקה קבעה כי הפרכת טענה זו על ידי התביעה דינה כדין שקר בעניין מהותי בכל הקשור לכוחו הראיתי כראיה נסיבתית מסבכת, המצטברת לראיות התביעה האחרות.


רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]