12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סמכות תובעים להגיש כתבי אישום
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]



בית המשפט העליון פסק לאחרונה בסוגייה חשובה הנוגעת לשאלת סמכותם של תובעים ברשויות המדינה השונות (לבד מן התובעים המשטרתיים), להגיש ולנהל כתבי אישום, בעבירות מסוג פשע.

ברע"פ 322/03, רע"פ 372/03 משה ח. אלי ע. בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, נקבע כי לתובעים הנ"ל ישנה הסמכות להגיש ולנהל כתבי אישום בלא אישור של פרקליט מחוז.

המדובר בחברה ומנהליה, נגדם הוגש בבית משפט השלום בנתניה כתב אישום בגין עבירות על חוק מע"מ, מסוג פשע.

כתב האישום נחתם והוגש על ידי היועץ המשפטי לאגף המכס והמע"מ אשר הוסמך כתובע על ידי היועץ המשפטי לממשלה מכוח סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, נוסח משולב, התשמ"ב 1982 - (להלן "החסד"פ").

בית משפט השלום ביטל את כתב האישום מן הטעם כי על פי סעיף 60 (א) לחסד"פ יש להעביר חומר חקירה בעבירות פשע לפרקליט מחוז לאישורו ובידו ההחלטה על הגשת וניהול כתבי אישום בעבירות מסוג זה. משלא נעשה כן בכתב האישום הנ"ל, קבע בית משפט השלום כי נפל בו פגם, והורה על ביטולו.

על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי המדינה לבית המשפט המחוזי, שם נפסק כי סעיף 60 הנ"ל אינו רלוונטי לעניין שכן עוסק בהעברת חומר משטרה לפרקליט מחוז, ולא מידי גורם אחר.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי הסעיף הרלוונטי לסוגייה, הנו סעיף 241 (ב) לחסד"פ על פיו יש להעביר כל חומר חקירה מכל סוג (דהיינו גם בעבירות מסוג עוון), לפרקליט מחוז, אלא אם הוסמך אדם בחיקוק לנהל התביעה, שאז יועבר החומר אליו ולא לפרקליט מחוז.

דא עקא כי חוק מע"מ לא מסמיך מאן דהוא לנהל ולהגיש כתבי אישום, ולשיטתו של בית המשפט המחוזי, ההסמכה על פי סעיף 12 (א)(1)(ב) לחסד"פ אינה מספיקה לעניין זה, ומשלא הועבר חומר החקירה בענייננו לפרקליט מחוז, אכן נפל פגם בכתב האישום.

עם זאת, אין דינו של כתב האישום בטלות, אלא ניתן לתקן הפגם באמצעות העברת החומר לפרקליט המחוז לשם בחינתו ומתן אישורו בדיעבד.

הן המדינה והן הנאשמים ביקשו לערער על פסיקת בית המשפט המחוזי ומכאן רשות הערעור בעליון.

בבית המשפט העליון נפסק מפי כב' הנשיא, השופט ברק כי, ברי כי אכן חוק מע"מ אינו כולל בחובו הוראת הסמכה מיוחדת לתובעים. עם זאת, גישתו של בית המשפט המחוזי על פיה הסמכת היועמ"ש לפי סעיף 12 לחסד"פ אינה בגדר חיקוק כנדרש בסעיף 241 לחסד"פ, אינה מקובלת על בית המשפט העליון.

סעיף 12 לחסד"פ מגדיר בחיקוק את הסמכת התובעים אליהם יועבר חומר החקירה, ופרשנות בית המשפט המחוזי לפיה אין בכך די אינה נכונה ואין לה כל ביסוס לא בלשון החוק ולא בתכליתו.

בית המשפט העליון קבע כי אין לקבל פרשנות לפיה מקום שיש תובעים מיוחדים שמקור סמכותם בחיקוק מיוחד, אין צורך להעביר החומר לפרקליט מחוז, ומקום שבו יש בעלי הסמכה מאת היועמ"ש (להלן "תובעים מוסמכים" ), יש להעביר החומר לפרקליט המחוז, שכן תלותם של בעלי ההסמכה מאת היועמ"ש בו - יוצרת חיץ בינם לבין הרשות החוקרת ומבטיחה את ההפרדה הרצויה בין הגוף החוקר לגוף המעמיד לדין.

לנוכח התלות האמורה, אין כל יתרון וצורך בהעברת חומר החקירה לפרקליט מחוז , שתלותו בהנחיות היועמ"ש אינה שונה משל התובעים המוסמכים.

בנוסף, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי אין זה רצוי להגיע להסדר אשר פוגע בעקרון ההאחדה, דהיינו מצב בו פרקליט המחוז יבדוק את חומר החקירה של החוקרים ויחליט על הגשת כתב אישום, ואילו התובעים המוסמכים על ידי היועמ"ש יגישו את כתב האישום וינהלו את התביעה.

לעומת זאת, עיקרון ההאחדה יישמר כאשר הן הסמכות לבחון את חומר החקירה שנאסף על ידי החוקרים, והן הסמכות להחליט על הגשת כתב האישום ולנהל את התביעה, יהיו מצויים בידי אותו גורם - קרי התובעים המוסמכים לכך.

שלישית, נקבע, כי רב מאוד הוא מספר המקרים בהם הוסמכו חוקרים מיוחדים מכוח חוק ספציפי, בלא שבחוק קבע גם רשות תביעה מיוחדת, והתביעה מנוהלת על ידי תובעים המוסמכים לכך על ידי היועמ"ש. כך לדוגמא בחוק ההגבלים העסקיים, פקודת מס הכנסה, דיני איכות הסביבה, חוק הגנת הצרכן וכד'.
פרקליטי המחוז אינם ערוכים להגשת כתבי אישום בעניינים אלו ולרוב אין להם הידע המקצועי המיוחד הנדרש לכך והזמן לעסוק בכך, מפאת העומס בו הם שרויים ממילא.

אין גם כל צידוק להעסיק פרקליט מחוז בחומר חקירה בעבירות מסוג חטא ועוון.

עניין זה כולו הינו לבעלי ההסמכה שהוסמכו לכך על ידי היועמ"ש.

כמובן כי אם יחול שינוי במבנה התביעה בישראל, והטיפול בתביעות הרשויות השונות ירוכז בפרקליטויות יהא ניתן לשנות את המצב הקיים, אך כרגע כאמור אין זה כך.

לפיכך קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה ודחה את ערעור הנאשמים. התיק הוחזר לבית משפט השלום, להמשך ניהול המשפט הפלילי במקום בו הופסק.

לאור פסק דין זה והשתלשלות העניינים בו, עולה ומתבקשת המסקנה כי כסניגורים, יש לבחון היטב את כתב האישום המוגש, ולמצות עד כמה שניתן את כל הטענות המקדמיות הקיימות בנוגע לכתב האישום, בטרם ניגשים לטענות לגופו של עניין,

אמנם, בפסק דין זה דחה בית המשפט העליון לבסוף את טענות ההגנה לפגם בכתב האישום, בשל העדר סמכות התובעים, אך הדבר נעשה בערכאה שלישית , וזאת לאחר שניתנו מספר פסקי דין סותרים (הן בבתי משפט השלום השונים בהם נטענה הטענה להעדר סמכות התובעים בתיקים אחרים, והן בערכאות השונות שדנו כאמור בעניין זה) ואף בית המשפט עצמו התלבט רבות בסוגייה, טרם פסק את אשר פסק.

יש אף לקחת בחשבון בעניין זה את חלוף הזמן עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון, זמן בו ניתנה למעשה אורכה לנאשמים לפעול להסדרת מחדליהם באופן שעשוי להישקל לקולא בעת מתן גזר דינם, וייתכן כי אף בעצם העלאת הטענות המקדמיות כפי שנעשה בעניין זה, ובהתחשב בעובדה כי בית המשפט השלום קיבל חלק מן הטענות כבדות המשקל של הסנגוריה,וביטל את כתב האישום, עשוי להיות משום אמצעי להפעלת לחץ על התביעה לנסות ולהגיע לעסקת טיעון עם הנאשמים.


רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]