12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הרמת מסך ההתאגדות בחברה של אדם אחד - התאגדות, חברה, בעל מניות, חוק
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]



חוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: " החוק") קובע, כי "כל אדם רשאי לייסד חברה, ובלבד שמטרה ממטרות החברה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית או אינה נוגדת את תקנת הציבור". סעיף 3 לחוק כותרתו - "חברת אדם אחד", ומהותו "לחברה יכול שיהיה בעל מניות אחד".בהקשר זה נציין כי המצב המשפטי הקודם ששרר, טרם כניסת החוק, קבע כי על מנת לכונן חברה פרטית נדרשו שני בעלי מניות לכל הפחות.

החוק אשר נכנס לתוקפו רק בפברואר 2000, שינה מהותית את הדין שקדם לו אך בהשפעתו יכול הוא להניע את בית המשפט ל"עקוף" את אחד מעקרונות היסוד שבבסיס דיני החברות: עיקרון האישיות המשפטית העצמאית והנפרדת של חברה. תמצית עקרון זה הוא שחברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעליה.

לפיכך, ברי כי התחייבות שנטלה על עצמה חברה, מחייבת את החברה ואותה בלבד. במצב דברים זה כל המתקשר עם החברה נוטל על עצמו, באופן משתמע, סיכון כי ביום מועד פירעון חיוב, תהפוך החברה להיות חדלת פירעון, ובמצב כזה לא יוכל הנושה להיפרע מבעליה או ממנהליה, אלא בכפוף למספר חריגים המנויים בחוק המאפשרים לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את הזכויות והחובות של החברה לבעל המניות בה (להלן: " הרמת מסך").

מסיבה זו נוהגים נושים לא אחת, להחתים את בעלי המניות של חבה (ובמיוחד כשמדובר בחברה פרטית המנהלת עסק קטן תוך מעורבות אישית ישירה של בעלי המניות), על ערבות אישית להתחייבויות החברה כלפיהם.

בחברה בעלת בעל מניה יחיד, הגם שלא מתקיימים החריגים שבהרמת מסך, לעיתים נוטה בית המשפט "לעקוף" בכל זאת את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, בכך שהוא מזהה אותה ומתייחס אליה כמעין שותפות או עסק פרטי.

כך, לדוגמא, בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים (תיק אזרחי 1 323/00 סלנסקי נ´ י.ד.ע חברת בנייה ופיתוח (1995) בע"מ ואח´) אשר דן בהתקשרות נושה עם החברה בלבד ובבקשתו של נושה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב באופן אישי את בעל המניות היחיד בחברה.

בפסק הדין נקבע כי, מחד גיסא, אכן לא ניתן להרים את מסך ההתאגדות כעניין של מה בכך, אך מאידך גיסא, כיוון שמדובר בחברה פרטית קטנה, שנוהלה כעסק פרטי ולאור התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט, נראה היה כנכון מבחינה מוסרית ומבחינה משפטית, להטיל על בעל החברה כמנהלה וכבעל מניות בה חבות אישית.

עיננו הרואות כי הגם שבית משפט לא מצא לנכון להרים מסך בצורה הנדרשת על פי החוק, מצא הוא דרך אחרת לחייב בעל מניה יחיד בחברה בחובות החברה.
לשיטתנו, המחוקק לא כלל בגדר החריגים המאפשרים הרמת מסך כל חריג שהוא המאפשר להרים מסך ולחייב את בעליה של החברה בחובות החברה אך ורק בשל היותה נשלטת על ידי אדם אחד.

נהפוך הוא, המחוקק הגדיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, את עיקרון העל של האישיות המשפטית הנפרדת ובאילו תנאים ישייך הוא את תכונות החברה לבעליהן וכאמור, אף טרח הוא להדגיש כי חברה יכולה להיות בעלת איש אחד.

מעבר לכך, סבורים אנו, כי עצם היותה של חברה של איש אחד "עסק קטן" אינה צריכה לשמש שיקול כלשהו בבואו של בית המשפט להחליט בשאלת הרמת מסך ההתאגדות.

באם קיימת נטייה שהיא לבתי המשפט "לכרסם" בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת בחברת יחיד ולהרים מסך גם כאשר תנאי החוק אינם מתמלאים במלואן, הרי שלדעתנו, על המחוקק להתערב ולהבהיר כי לא לכך התכוון החוק, או - לחלופין - לאפשר את הרמת המסך ה"קלה" יותר במקרים אלה, בלשון מפורשת וחד משמעית.





רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
[email protected]