12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: על ההבדל שבין המחאת חיוב להמחאת זכות
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]

לעיתים, מסכת עובדתית מסוימת יכולה להתפרש הן כהמחאת חיוב והן כהמחאת זכות. לאבחנה בין השניים נפקות חשובה, בעיקר בשאלת זכותו של הנמחה או הנושה לחזור אל הממחה. בית המשפט העליון דן לאחרונה בהבחנה שבין השניים ב- רע"א 12027/04.

בנסיבות המקרה, המשיבה ביצעה תיקונים ברכבים שבבעלות המבקש, ומשלא קיבלה תמורה בעבורם, תבעה את המבקש בבית משפט השלום לתשלום דמי התיקונים. המבקש טען כי חברת "מחצבות רקפת בע"מ", אשר העסיקה אותו כקבלן משנה בזמנים הרלבנטיים, התחייבה לשאת בתשלום בעבור התיקונים האמורים, ולפיכך אין למשיבה עילת תביעה כלפיו. יצוין כי בעת הגשת התביעה היו מחצבות רקפת בהליכי פירוק.

בית משפט השלום קבע כי מחצבות רקפת אכן התחייבה, בהסכמת המשיבה, לשאת בהוצאות הטיפולים השונים במשאיות המבקש, תוך שהוצאות אלה יקוזזו מן הסכומים אותם חבה מחצבות רקפת למבקש תמורת עבודתו. על פי עובדות אלו קבע בית משפט השלום כי המבקש המחה את חובו למשיבה למחצבות רקפת, וכיוון שניתנה לכך הסכמת המשיבה, השתכללה העסקה לכדי המחאת חבות על פי הוראות סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים") הקובע כי "חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה..."; ומשהומחה חובו של המבקש למחצבות רקפת, אין למשיבה זכות תביעה כלפי המבקש.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה וקבע כי אין המדובר בעסקה בה הומחה חובו של המבקש למחצבות רקפת, אלא בעסקה בה הומחתה זכותו של המבקש לקבלת תשלום ממחצבות רקפת אל המשיבה, על פי הוראות סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים הקובע כי "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב...". בהתאם לכך נקבע, כי משנבצר מן המשיבה לגבות את חובה ממחצבות רקפת, רשאית היא לחזור אל המבקש ולהיפרע ממנו.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי וקבע כי המדובר בהמחאת זכות. בפסיקתו הסתמך בית המשפט העליון על דבריו של המלומד פרופ´ לרנר בספרו "המחאת חיובים", שם הוא מסביר את ההבדלים בין המחאת זכות להמחאת חבות. המחאת זכות עניינה חילוף נושים, במסגרתה "יוצא מהתמונה" החייב המקורי, ובמקומו הופך אחר, הקרוי נמחה, לחייבו של הנושה, ואילו המחאת חיוב עניינה החלפת חייבים. לגישת לרנר, להמחאת חבות, בניגוד להמחאת זכות, אין ביטוי מעשי רב, כיוון ש "בעסקה מסחרית רגילה קשה להעלות על הדעת שפלוני יסכים לקבל על עצמו חוב של אחר ללא תמורה". העיסקה הסבירה היא לשיטתו המחאת זכות, שכן בה לא אבדה זכות החזרה אם לא שולם החוב. כאשר נושה מביע את הסכמתו להצעת החייב שצד שלישי יפרע את חובו של החייב, הסכמה זו אינה מתפרשת בדרך כלל כהמחאת חבות. כוונת הנושה היא לשמור על זכותו להיפרע מהחייב המקורי, אם לא יצליח להיפרע מהצד השלישי.

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי במקרה דנן המציאות הכלכלית והשכל הישר נותנים, כי הסכמת המשיבה להמחאה לא היתה ניתנת ללא זכות חזרה אל המבקש בהעדר תשלום מצד מחצבות רקפת.





רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
[email protected]