12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: התניית שירות בשירות
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]


בבית משפט שלום בתל אביב (כב' השופט ארנסט) ניתן לאחרונה פסק דין בתביעה שהוגשה על ידי בנק כנגד לקוחותיו, לתשלום יתרת חוב בסך 72,080 ₪ שנוצרה בחשבונם, ואשר לטענת הלקוחות מקורו בריביות גבוהות ששילמו לבנק עקב התניית שירות בשירות (ת.א. 26633/99).

הנתבעים טענו כי בשלב ראשון, חויבו להשקיע כספים במניות מסוימות וזאת לאחר שנאמר להם כי כדי לקבל אשראי יש צורך להביא בטוחות בצורה של תוכנית חסכון או השקעה במניות. בהתאם לדרישה זו הושקעו הכספים בניירות ערך, לפי החלטת הבנק, אשר לא נשאו כל רווח ואף הסבו הפסד. בשלב שני כאשר החשבון היה נתון ביתרת חובה של כ - 100,000 ₪ נתבקשו הנתבעים למשוך כספים מחשבונם בכדי לפתוח שתי תוכנית חסכון אשר נשאו ריבית זכות קטנה ביותר, בעוד החשבון, ממנו נמשכו הכספים, חויב בריבית חובה גבוהה ביותר. הנתבעים הציגו חוות דעת מפורטת לפיה אם יבוטלו ההתניות רטרואקטיבית, לא רק שלא היה חוב אלא שהיתה יתרת זכות. הנתבעים טענו כי פעולת הבנק היתה בניגוד להוראות בנק ישראל אשר אסר מתן אשראי כלשהו למימון הפקדות ותוכניות חסכון וכן, כי אין צורך בהוכחות לכפיית שירות נוסף- אלא די בקשר שהתגלה בין השירותים גם אם ההתנייה נעשתה בלשון עדינה.

הבנק טען כטענה מקדמית כי חלה התיישנות בטענת הקיזוז של הלקוחות, שכן חלק מתוכניות החסכון וניירות הערך נפתחו ונסגרו לפני יותר מ- 7 שנים.

בית המשפט קבע כי לאור סעיף 4 לחוק ההתיישנות ולאור ההלכה הקיימת " אין זה צודק לאפשר לתובע, משפתח בהליכים משפטיים כדי להשיג תרופה בעניין המשמש גם נושא התביעה שכנגד, לחסום בפני הנתבע את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת בתביעה שכנגד מקום שהתביעה הראשית לא התיישנה או אף אם התיישנה ולא נטענה כלפיה טענת התיישנות". לפיכך, ניתן לקזז סכומים לגבי התקופה הקודמת להתיישנות כאשר הם נובעים מאותן נסיבות וקיימת חפיפה חלקית לפחות.

אשר להתניית שירות בשירות טען הבנק כי זו לא נעשתה, שכן ניירות הערך נקנו ע"י הנתבעים מיוזמתם, וכך גם תוכניות החסכון. קיום הביטחונות, בצורת ניירות ערך ותוכניות חסכון, איפשר הגדלת מסגרת האשראי, באופן שחסך הטלת ריביות חריגות, ומכאן שאין ממש בטענות הנתבעים. הבנק טען כי נטל הראיה להראות התניית שירות בשירות מוטל על הנתבעים ואלה לא עמדו בנטל: פקידת הבנק הצהירה כי לא התנתה שירות בשירות מעולם, לכן הנתבעים טעו בזהות הגורם המאלץ והכופה; לא הוכח שהחשבון הפרטי שבו היו ניירות ערך ותוכניות חסכון שימש כבטוחה לחשבון העסקי; לא הוכח הקשר בין האשראי לתוכניות החסכון; וכן, עצם פידיון תוכנית חסכון טרם זמנה מראה כי הסכמת הבנק לכך שוללת התניית שירות בשירות.

סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) אוסר התניית שירות בנקאי אחד באחר בלא שקיים קשר עסקי סביר ביניהם. המבחן בהתנייה הוא מבחן אובייקטיבי של כריכת שני שירותים יחד. בית המשפט קבע כי אמנם הנתבעים לא הוכיחו כי בשלב מסוים נאמר להם מפורשות בצורה בוטה כי אם ברצונם באשראי עליהם לפתוח תוכניות חסכון ולקנות ניירות ערך, אלא ש אין צורך בהוכחה פוזיטיבית כזו כדי להראות התניית שירות בשירות, אלא די להראות קשר סיבתי בין פתיחת תוכניות החסכון וקניית ניירות ערך לבין קבלת השירות המבוקש ע"י הלקוח. קשר סיבתי ניתן לבסס על הנסיבות ואין צורך להראות כי פקיד הבנק העלה דרישה מפורשת כזו. די בכך שהבנק העביר מסר בדרך זו או אחרת לנתבעים כי לא יוכלו לקבל אשראי, או שלא יוכלו להגדיל את האשראי, או שעליהם לצמצם בדחיפות את האשראי, אלא אם יפתחו תוכניות חסכון וישקיעו בניירות ערך.

העדר היגיון כלכלי בפתיחת תוכנית חסכון והשקעות אחרות הוא אחד המאפיינים של התניית שירות בשירות. בית המשפט קבע כי "כאשר הוכיח הלקוח לכאורה כי נתבקש ע"י הבנק לפתוח תוכנית חסכון, בנסיבות שבהן נגרם הפסד ללקוח ע"י פתיחת תוכניות חסכון והחזקתן, כאשר במקביל משולמת ריבית גבוהה בגין משיכת יתר, מוכחת לכאורה התניית שירות בשירות". במקרה כזה עובר הנטל לבנק להראות כי למרות הנתונים הנ"ל לא היתה התניית שירות בשירות. הבנק במקרה זה לא הרים את הנטל ולא הסביר מה טעם היה ללקוחות לבצע פעולות שסופן בהפסד ידוע מראש.

מאפיין מובהק נוסף של התניית שירות בשירות הוא הכשל הלוגי בניסיון להסביר את הפעולות. במקרה דנן, במקום להשתמש בתקבולי העסק כדי להקטין את משיכת היתר, נעשה בהם שימוש לצורך רכישת תוכניות חסכון וניירות ערך. שימוש בכספי העסק, לרכישת תוכניות חסכון מגדיל את רווחי הבנק ללא שהוא מקטין את הסיכון. מי שמפעיל עסק חי זקוק למזומנים וברור שאין לו עניין להקפיא את כספו למשך שנים בתוכנית חסכון הנושאת ריבית נמוכה, שכן בהעדר מזומנים והון חוזר זקוק העסק לאשראי, והאשראי שמעניק הבנק יקר באופן משמעותי מתשואת תוכנית החסכון. נתונים אלה מהווים חיזוק לגרסת הנתבעים אשר טענו כי נדרשו לפתוח תוכניות חסכון והשקעות ע"י הבנק כתנאי למתן אשראי.

לאור האמור לעיל קבע בית המשפט כי בשאלה האם הייתה התניית שירות בשירות, גרסת הנתבעים מסתברת יותר, ומשהוכח כי הפסדי הנתבעים עקב ההתניה עולים על החוב, יש לקבל את טענת הקיזוז. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת הבנק ופסק לזכות הנתבעים הוצאות משפט, לרבות הוצאות חוות הדעת.