אלכסנדר הגדול (ביוונית: Μέγας Άλέξανδρος; תעתיק מדויק: 'מֶגאס אלכסנדרוס'), הלא הוא "אלכסנדר מוקדון" היה מלך מוקדון ונחשב למצביא ופוליטיקאי מחונן בעת העתיקה. האימפריה שלו בשיאההגיעה עד להובו וחלשה על כל ערי יון, פרס, כל המזרח התיכון והבלקן. אלכסנדר הגדול נולד במוקדון, ממלכה עצמאית שנמצאה בצפון יוון ודרום מקדוניה של היום.
השנים הראשונות
העיר פַּלָה, בירת מוקדון, היתה עיר הולדתו של אלכסנדר ובימים ההם המקדונים לא נחשבו לאליטה של העולם המערבי, אלא מעין ברברים התורבתים. אלכסנדר היה יוצא מן הכלל ומכיון שהיה בנם של פיליפוס השני ואולימפוס (שליטי מקדוניה) הוא זכה ללימודיםואימונים גופםניים ברמה גבוהה מאד. חלק מגדולתו של אלכסנדר, נזקף לזכותו של אריסטו, שימש כמורה שלו וודאי שיכלל ועיצב את השקפת עולמו של אלכסנדר מוקדון.
אביו של אלכסנדר מוקדון הפך עם השנים לשליט כללי של יוון ומקדוניה ובתור שכזה החל להתכנון להתנגשות הבלתי נמנעת, בין קואליצית המערב לבין צבאות פרס, לארח מותו ובעקבות תככים פנימיים בחצר המלך ובחישתה האינסופית של אינו של אלכסנדר בקביעת השליט הבא. אלכסנדר מוקדון עלה לשלטון בגיל 18 ומייד החל בהדיפת כוחות השבטים התראקיים ממוקדון. בשנת 336 לפנה"ס הוכרז (כמו אביו לפניו) על היותו כ"מנהיג כל-יכול" במלחמתה של הליגה ההלנית נגד פרס. בשנות חייו הראשונות אלכסנדר נלחם בעיקר מול השבטים הברברים בצפון מקדון ובאזור יון, ולאחר מכן נלחם במרד של העירם היווניות , כולל הרס עד היסוד של העיר הגדולה תבאי.
בשנת 334 לפנה"ס, החליט אלכסנר שהבשילו התנאים לצאת מול אוייבת המערב, מול פרס שהייתה בזמן ההוא אימפריה מזרחית אלכסנדר בחר להלחם מול פרס במישורי אסיה הקטנה ואכן נחל הצלחה. גם מקומה של פיניקיה לא נפקד ואלכסנדר איים ואף כבש את ערי החוף שלהם, כנקמה על שיתוף הפעולה שלהם עם מלך פרס דרוויש השלישי. בהמשך ירד אלכסנדר לאורך חופי הים התיכון לכיון צידון וצור ולתוך ארץ ישראל, כולל כיבוש עזה וכיבוש מצרים מידי הפרסים.
לאחר כיבוש מצרים, בשנת 331 לפנה"ס נערך הקרב האחרון הגדול מול הפרסים, קרב גאוגמלה, בו נחלו הפרסים ובראשם דרוויש השלישי מפלה מוחצת. לאחר הניצחון הדרך לבבל היתה פנויה והמלך דרוויש נרצח ע"י אנשי פמלייתו.
לאחר כיבוש הממלכה הפרסית, אלכסנדר הגדול פרץ את דרכו ממש לתוך אסיה התיכוניה (לתוך אפגניסטן וגם לתוך אוזבקיסטן). מסעו נעצר בהודו, שם חייליו וכוחותיו של אלכסנדר, החלו להתעייף... בשנת 327 לפנה"ס האימפריה של מוקדון היתה בשיאה.
חלק מהצלחתו של אלכסנדר נבעה מן העובדה כי לא חש עצמו עליון על העמים שכבש אלא ניסה לצרף אותם אל צבאותיו ואל כל אנשי החצר כולל האצילים המקונים, שסבבו את אלכסנדר מוקדון. הדרישה להטמעות בכוחותיו היתה ייחודית בעולם העתיק..
