12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: המשך למגמת הפסיקה בעניין צמצום זכות קיזוז הפסדי עבר - קיזוז הפסדים - הפסדי עבר - מס הכנסה
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

המשך למגמת הפסיקה בעניין צמצום זכות קיזוז הפסדי עבר - קיזוז הפסדים - הפסדי עבר - מס הכנסה

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected] נראה כי פסיקת בתי המשפט השונים, של השנים האחרונות משקפת מגמה של צמצום זכות הקיזוז המוקנית בסעיף 28 לפקודה, תוך עשיית שמוש בכלים ה"אנטי תכנוניים" הקבועים בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה ודומיו בחוקי המס האחרים. נזכיר בקצרה את הלכת רובינשטיין (3415/97) שהגבילה את היכולת לקזז הפסדים של חברה אשר מקורם בתקופה שלפני רכישתה, מרווחיה בתקופה שלאחר מכן. הלכה זו הגבילה וגידרה את המקרים בהם ניתן יהיה לעשות שמוש בהפסדי חברה נרכשת, כסיבה לרכישתה. פרשה זו, כך נראה, היוותה את יריית הפתיחה במגמת צמצום האפשרות לקזז הפסדים. כך גם בעניינו, בפרשת קלרש ליאור (ע"א 1222/02), בה נדונה בבית המשפט העליון שאלת קיזוז הפסדים שנוצרו לחברה משפחתית, טרם "תקופת ההטבה". המדובר היה בחברה פרטית בבעלותם של בני זוג מאז שנת 1988. עד לסוף שנת 1999, כעשר שנים לאחר הקמתה, צברה החברה למעלה מ 2.5 מליון ₪ הפסדים. ביום 30/11/98, ביקשו בני המשפחה להכיר בחברה כחברה משפחתית ובמקביל ביקשו לאפשר להם לקזז את ההפסדים שנוצרו להם בעבר. המשיב, כמובן, לא התיר את הקיזוזים הנ"ל בטענה כי כוונת המחוקק הייתה להטיב עם חברה משפחתית משנת המס החלה לאחר שפנתה החברה לפקיד השומה בבקשה מתאימה ולא באופן רטרואקטיבי. בטרם נפרט את החלטת בית המשפט, נביא בפניכם את הרקע המשפטי לדיון זה. תחילתו של דיון זה הוא דווקא בפרשה אחרת, פרשת בי-גוד מיכל (82/97), אשר היוותה מעין הלכה ראשונית בנושא זה. ביהמ"ש קמא קבע בפרשה זו, הדומה בעניינה לפרשה שלפנינו, כי טענת המשיב שיש להתיר את ההטבה רק מרגע שפנתה החברה לקבלת האישור, פוגעת בזכותו של הנישום בכך שהיא מצמצמת את יכולתה של חברה משפחתית לקזז הפסדים אף מעבר ליכולתה של חברה רגילה. המדינה ערערה באותו מקרה לבית המשפט העליון, ואולם בסופו של דבר הצדדים הגיעו – באותו מקרה – להסכם פשרה, ועל כן נותרה הלכת ´בי-גוד מיכל´ שנפסקה בבית המשפט המחוזי, על כנה. בדיון בעניינו, עוד בטרם ניגשו השופטים למלאכת הפרשנות, קבעו האחרונים כי מפאת העובדה שאין בפסק הדין שניתן בעניין בי-גוד מיכל, (שרק אישר את הסכם הפשרה), שום ממצא משפטי, הרי שאין בו גם בכדי להורות על הלכה זו או אחרת, ועל כן פסק הדין אינו מחייב כהלכה של בית המשפט העליון. בענייננו, ביהמ"ש נעזר בכלי הפרשנות אותם קבע בפרשת קבוץ חצור (165/82) ובחן את שאלת קיזוז הפסדי עבר על כל רבדיה, בחברה "רגילה" ובחברה "משפחתית". בסופו של יום, החליט בית המשפט לקבל את עמדת פקיד השומה. ביהמ"ש קבע כי קיזוז הפסדי עבר בחברה משפחתית שנוצרו בטרם תקופת ההטבה, יוצר לחברה יתרון שלא עמד אל מול עיני המחוקק, בעת קביעת הוראות החוק בעניין חברה כזו. כוונת המחוקק, לדברי בית המשפט, הייתה לעודד עסקים משפחתיים להתאגד בדרך של חברות משפחתיות, במשק לא מפותח וצעיר יחסית, תחת הגנת ההתאגדות, ובכך לאפשר נטילת יוזמה וסיכון כלכלי גבוה יותר בידי הסקטור העסקי המשפחתי. כיום, משעבר המשק שינויים רבים והפך למשק מחוכם ודינמי, אין מקום לאפשר חוסר סימטרייה בין החברות השונות. יש לזכור כי הפסדי עבר של חברה אינם נעלמים עת היא הופכת לחברה משפחתי, הפסדים אלו, כך מסביר בית המשפט, תעשה בהם החברה שימוש, בשנות פעילותה העתידות. מעת שהפכה החברה לחברה משפחתית היא תהנה מההטבות הכרוכות בכך. נקבע כי אין לראות בהוראות החוק בעניין זה כמאפשרות קיזוז הפסדי עבר של החברה (מהתקופה שלפני הפיכתה לחברה משפחתית) כנגד רווחי הנישום המייצג. פסק דין זה היה כאמור חוליה נוספת בשרשרת של פסקי דין שבהם, לדעתנו, באה לידי ביטוי מגמה פסיקתית ההולכת בכיוון של צמצום הזכות לקיזוז הפסדים, לצרכי מס. רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449 חיפה: שדרות המגינים 58 טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976 שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל: [email protected]