12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: נטל ההוכחה לשם ניכוי חובות רעים ולשם הפרשה בגין אחריות למוצרים - מוטל על הנישום
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]

ביום 21.10.04 ניתן פסק הדין פרי עטה של כב´ השופטת אופיר תום (ביהמ"ש המחוזי בת"א) עמ"ה 1146/99 די.אנד.גי ייבוא ושיווק מוצרי חשמל נ´ פקיד שומה רחובות אשר עסק בסוגית נטל ההוכחה לכך שחוב הפך לחוב רע.

לפני שנעסוק בניתוח פסק הדין מן הנכון שנפנה תחילה לניתוח הוראות הדין הכללי בכל הקשור לחובות אבודים. סעיף 17(4) לפקודת מס הכנסה עוסק בניכוי הוצאה בגין חוב אבוד ומתיר לנכות -

"חובות רעים שנתהוו בעסק או במשלח יד והוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, שהחובות נעשו רעים בשנת המס, וכן חובות מסופקים במידה שנאמדו, להנחת דעתו של הפקיד, כחובות שנעשו רעים בשנת המס, אף אם זמן פירעונם של החובות הרעים או המסופקים חל לפני תחילתה של שנת המס..."

הנה כי כן, רואים אנו כי השאלה אם חוב הפך לחוב רע אם לאו, היא שאלה שבעובדה, שהנטל להוכיחה רובץ על הנישום, הנדרש להביא ראיות לצורך כך, "להנחת דעתו של פקיד השומה".

בפסק הדין קבע בית המשפט כי אין די בהכרזות בעלמא מטעם הנישום בדבר קשיי פירעון מצד החייב, אלא שומה עליו להוכיח כי התייאש מפירעון החוב ונקט בהליכי גביה, פירוק או פשיטת רגל של החייב, או שעשה כל פעולה אחרת המוכיחה את מצב החוב הנטען. המבחן להפיכתו של חוב ל"חוב רע", להנחת דעתו של פקיד השומה, הוא בראיות המוכיחות שאין כלל סיכוי לגבותו.

נראה כי דברים אלו מחמירים יותר מהדברים שנאמרו בזמנו ע"י כב´ השופט לונברג בהתייחסו לסוגיה זו בעמ"ה 168/79 סוכנות השרון להספקת דלק נ´ פ"ש פתח תקווה. אמנם אף לדעת כב´ השופט לונברג הצהרה בעלמא של הנישום איננה מהווה הוכחה מספקת כדי להפוך חוב, לחוב אבוד, ברם לדידו מספיק אם יצביע הנישום על מכלול נסיבות התומכות במסקנה כי אין עוד תקווה לגבות את החוב, או שהוצאות הגביה תעלנה על התוצאה שלה.

נסיבות כאלה ניתן לדידו להוכיח, במקרים מסוימים, גם ללא הגשת תביעה וללא נקיטת פעולות הוצל"פ. בית המשפט הוסיף וקבע כי את החובות הרעים ניתן לנכות אך ורק מן ההכנסה באותה שנת מס, בה הפכו אלה להיות חובות רעים. במהלך הדיון דרשה המערערת הכרה בחובות כחובות אבודים בהסתמכה על כתב תביעה שהוגש בשנת 95 כנגד החייבים, שהיו אותה העת בכינוס נכסים זמני; בטענה בתוך כך כי בעצם הגשת התביעה לבית המשפט, יש כדי להוכיח כי ראתה בחוב זה, חוב אבוד.

בית המשפט הכיר למערערת בחוב אבוד זה, ואולם זאת, לא בשנת 95 בה דרשה התרתו בניכוי, אלא בשנת 98 בה ניתן פסה"ד.

החוב האבוד השני לו טענה המערערת נבע מערבות אישית שחתם מנהלה של המערערת ללקוח בעייתי. בית המשפט, בדחותו את טענת המערערת לעניין החוב האבוד השני, קבע, בהסתמך על הקביעה בעניין עמ"ה 34/97 ברונפלד יועצים בע"מ נ´ פ"ש ת"א כי יש להבחין בין האורגן של החברה והחברה עצמה; אין לייחס את פעולת האורגן לחברה מקום בו לא הוכח שאורגן החברה (מנהל המערערת) בתתו את הערבות האישית התיימר לייצג באופן כלשהו את החברה; כל שעשה היה כאדם הערב אישית, ורק לאחר שהתעוררה שאלת המס, הודיעה המערערת כי היא ולא המנהל נושאים בהוצאה זו.

בית המשפט הוסיף וקבע בעניין זה כי המערערת לא השכילה להוכיח מהו סכום החוב האמיתי שאת ניכויו דרשה; סכום הערבות הזה השתנה בפי מנהלה של המערערת בטענו, מעל דוכן העדים, בכל פעם לסכום חוב שונה, הכל בלא שום תמיכה בראיה אובייקטיבית כלשהי.

בנוסף להכרה בחובות אבודים, דרשה המערערת כי יוכר לה לנכות הפרשה בגין אחריות למוצרים. אף בעניין זה, קבע בית המשפט כי הנטל על הדורש הפרשים בניכוי, להוכיח כי בבסיס ההפרשה עומדת התחייבות בת תוקף שנלקחה במסגרת העסק ולצרכיו, וכי חישוב ההפרשה הנדרשת נעשה באופן מקצועי ובוסס על נתונים בדוקים.

בנימוקי הערעור טענה המערערת כי חישוב ההפרשות נעשה על בסיס המחירון אשר צורף להסכמים עליהם חתמה המערערת עם מעבדות שירות חיצוניות ברחבי הארץ אשר ביצעו עבורה את התיקונים שהבטיחה היא ללקוחותיה. הסכמים אלו מסרה המערערת רק במהלך פרשת ההוכחות בתיק ונמנעה מלהגישם בשלב הדיונים בהשגה. בית המשפט הביע תרעומת על דרך התנהלותה זו של המערערת בקובעו כי הנטל על מבקש ההפרשה להוכיח לא רק את נכונות חישוביו אלא גם את אמינותם של הנתונים עליהם נסמך החישוב.

עוד נקבע כי המערערת איננה יכולה לרשום הפרשה בספריה שלה מקום בו את ביצוע כל התיקונים הבטיחה המערערת ע"י התקשרותה עם קבלני משנה חיצוניים וע"י תשלום מראש של המערערת לאותם קבלני המשנה, שפטרו אותה עצמה מדאגה לביצועם. מן המקובץ הגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי סכום ההפרשה שנדרש בניכוי ע"י המערערת בגין אחריות למוצרים, לא בוסס על נתונים מדויקים, והחשש שהמערערת הפריזה בהערכתו, ממשי הוא.

ביהמ"ש חזר והדגיש נפקותה של הפרשה, שבסיסה החישובי לוקה בחסר ובאי דיוקים מובנים המשמיטים כל בסיס של אמינות הימנה.


רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]