12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ילדים עובדים
מאת: אבי ראסטה "העולם הגדול"   שמור מאמר למועדפים

לפעמים נדמה לך, שברגע שאתה נוסע למקום אחר בקצה אחר של העולם, אתה משאיר מאחוריך את כל הבעיות. ויוצא לקראת עולם פשוט, ברור, טבעי יותר, ללא התעכבות מיותרת בשאלות מוסריות ואדיאוליגיות עמוקות מדי. אתה מצייר לעצמך תמונה יפה של חוף-ים עם חול ושמיים ושמש וכל זה, ולשם אתה רוצה להגיע. אך דווקא שם בעולם השלישי קיימת מציאות שהיא לא תמיד כל כך יפה, שאחת מהתופעות העצובות בה היא : ילדים עובדים.

ישבתי ברכבת הודית צפופה, חולם על החופים השקטים שאליהם אני נוסע, מחכה לרגע שבו אני אניח את התרמיל, אשים את הכסף באיזה מקום בטוח, ואצא רק עם בגד ים ומאתיים רופי לחוף.

הטיסה הייתה נוראה. המלון עוד יותר מזעזע. והרכבת פשוט קטסטרופה, אנשים דחוסים בכל מקום, תרנגולות, תיקים, שטיחים, בכל תחנה רבים על מקומות ועשרות זוגות עיניים בוהות בי – התייר היחידי בקרון. נרדמתי לשעה, עד שצלילים מוזרים העירו אותי, פתחתי לאט את העיניים וראיתי ילדה בת שמונה או עשר שרה, ומלווה אותה בריקודים, בקולות רקע, ובהתעללות סאדיסטית בתוף מרים שבור – ילד יותר צעיר, אולי אח שלה. זאת הייתה הופעה מזעזעת, חשבתי שהם ישירו וימשיכו הלאה, אך לא, אחרי הnumber- הראשון הם עמדו שניהם והסתכלו לי בעיניים כשהיד של הילדה מושטת קדימה כלפיי, מסתבר שההופעה הייתה בשבילי, עדיין לא יצאתי לגמרי מהשינה ונשארתי בוהה בילדה הזאת, העיניים שלה לא זזו ממני כאילו היא מנסה להפנט אותי. הוצאתי מטבע מהכיס ונתתי לה, זה לא הספיק, היא נשארה באותו מצב, דממה השתררה ברכבת, כל העיניים הופנו אלי ולמרות שאף אחד לא דיבר, הרגשתי שכולם אומרים דבר אחד "איך אתה לא מתבייש, שני ילדים כל כך עניים עושים הופעה במיוחד בשבילך, וזה כל מה שאתה נותן?!". הוצאתי עוד מטבעות ונתתי לה, עכשיו היא התרצתה, ספרה את הכסף ומיד פצחה בעוד שיר, יותר נועז ויותר מזעזע והפעם מלווה בריקודי בטן. כשהבנתי שזה לא הולך להיגמר עצמתי עיניים ועשיתי את עצמי ישן, עד שהם הבינו את הרמז והלכו לקרון אחר.

הרכבת הגיעה ליעדה, חשבתי שזה נגמר – הפרק של הנסיעות, ההעברות והלוגיסטיקה. אך לא, כשיצאתי מהתחנה להקה של ילדים הקיפה אותי, לרגע הרגשתי כמו אינדיאנה ג'ונס אחרי שהציל כפר שלם מרעב. אלו לא היו ילדים שיצאו מבית-ספר לשיעור של"ח, הם התחרו מי יסחוב את התיק שלי ומי ייקח אותי לאכסניה שהוא מכיר. ניסיתי להתעלם מהם אך זה לא עזר

הם ליוו אותי חלקם עם עגלות משא קטנות. במצב כזה, למדתי, שכדי להיפטר מכולם חייבים לבחור באחד, היה ילד אחד צולע שהשתרך בסוף השיירה, שמתי את התיק על העגלה שלו, והשאר הלכו חזרה לתחנה לחפש תייר אחר.

כששכבתי על הלונגי בחוף, חשבתי : "מי מרוויח מהניצול הזה של הילדים?", "האם ההורים שלהם הם אלה ששולחים אותם?", "או אולי זו הדרך של הילדים להשיג אוכל", "ואם ילד לא עומד בציפיות מה עושים לו?" "ולאן הולך הכסף?" – החלטתי שלא להעסיק את עצמי בשאלות גדולות מדי וליהנות מהשקט שבשבילו עברתי חצי עולם.

אבל זה לא נגמר, עוד ילדה קטנה בגיל בית-ספר מגיעה. היא עמוסה כולה בבדים למכירה, היא פשוט קורסת ליד הלונגי ונאנחת "אולי יש לכם מים?, אולי אתם רוצים לקנות?, כל היום אני מסתובבת בשמש, אף אחד לא קונה, אבא שלי יהרוג אותי". זה עובד חזק מאד על בחורות –הן רואות איזה בגד, מתחילות למשש את הבד, פורסות אותו על החול, מתווכחות על המחיר, ואז כמחווה לילדה המסכנה – קונות. בערב כשיושבים במסעדה עולה השאלה הגדולה

- האם כשנותנים כסף לילדים האלו, בעצם מעודדים את התופעה של ניצול ילדים, או שהכסף עוזר להם לצאת מהמצב שבו הם נמצאים.

עוד ילד מגיע לשולחן לקחת הזמנות, ילד מלצר, כולם יודעים שצריך להזמין משהו פשוט ולקוות שהוא לא ישכח את זה עד שיגיע למטבח, שם הוא יעביר את ההזמנה לילד טבח, הם אף פעם לא רושמים, הם לא יודעים לכתוב, כי במקום ללכת לבית-ספר הם עובדים.



"העולם הגדול" bigo.co.il