12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הצורך בביטחון כגורם מרכזי להצלחת הזוגיות והנישואין
מאת: אריאלה מלצר   שמור מאמר למועדפים

אחד הגורמים המרכזיים האם הקשר הזוגי יצליח ויהיה מספק או לא הוא הצורך בתחושת ביטחון בקשר. אי סיפוק הצורך להרגיש בטוח ומוגן במרחב היחסים הזוגי הוא הסיבה המשמעותית ביותר הגורמת למריבות ולמאבקי הכוח בין בני הזוג או לחילופין לסיפוק ולשביעות הרצון מהיחסים.

מרחב היחסים הוא המרחב שבין שני אנשים או יותר בו חי הקשר שביניהם. כל אחד מביא את עולמו למרחב ושם נוצר משהו שלישי חדש המרכיב את שני העולמות. כולנו כבני אדם זקוקים במהותנו לתחושת ביטחון, ששום דבר לא יאיים ויסכן את הקיום שלנו, לא הפיזי ולא את ההוויה הרגשית שלנו. גם אלו שבהתנהגותם החיצונית נראה שהם מתקשים להתחייב לקשר זקוקים וכמהים במהותם לקשר יציב שיעניק להם ביטחון אך מסיבות שונות בילדותם הם למדו שזה מסוכן ומכאיב לכן, הם למדו להימנע מקשר קרוב ומחייב. זו "חליפת ההישרדות" שבד"כ פועלת באופן לא מודע ומגנה עליהם מפני כאב צפוי.

חשוב לכולנו להרגיש בעלי ערך, משמעותיים, חשובים, רצויים ואהובים. חשוב לנו שיראו אותנו, יקבלו אותנו כפי שאנחנו, על היתרונות והחסרונות שלנו ועל ההצלחות והכישלונות שלנו. כמו כן, אנחנו צריכים מרחב חופשי שיאפשר למהות הטבעית שלנו ולכל הפוטנציאל שבנו לבוא לידי ביטוי בקשר הזוגי.

לשם כך אנחנו צריכים קביעות, יציבות, מסגרת משמעותית, שייכות, בסיס מוצק ועוגן בחיים וכן, קיום בטוח. בנוסף לכך, כדי להרגיש בטוחים אנו זקוקים לסיפוק צורכי תשוקת החיים הבסיסיים שלנו. אנחנו זקוקים למענה קבוע ועקבי במגע פיזי וחום, תשומת לב, טיפול ודאגה וכמובן, אהבה.
אין הבדל בין גברים לנשים בצורך בביטחון. ההבדל הוא לעיתים, בצרכים ובדרך הביטוי שלהם. למשל, נשים ינסו לקיים שיחות נפש או יבכו, ואילו הגברים ימנעו מכך ככל האפשר ויהיו יותר רציונאליים ומעשיים. חסך קבוע בצרכים אלו יעלה את רמת החרדה ויערער את תחושת הביטחון בקשר.

עפ"י ד"ר הנדריקס, שפיתח את גישת האימאגו, כאשר תחושת הביטחון דולפת ממרחב היחסים הזוגי נעלמת תשוקת החיים מהמרחב הזוגי. כאשר צורכי הביטחון ותשוקת החיים שלנו אינם מסופקים אנחנו חווים חוויה של סכנה ואיום על מהותנו, במיוחד אלו הקשורים לצרכים לא מסופקים מתקופת הילדות שלנו, המעוררים כאב וחרדה. במצב זה אנו מגיבים במספר דרכי התגוננות, או כפי שמכונה עפ"י האימאגו, "חליפת ההישרדות", מתוך מטרה למנוע את הכאב, הפוגעות עוד יותר בבן הזוג. כמו בעלי החיים המגיבים בסכנה אנו מתגוננים במספר דרכים: התקפה, בריחה, קיפאון ושיתוק או כניעה.

הטבע בו שולט יצר הקיום, צייד את מערכת העצבים שלנו ובמיוחד את המוח העתיק, האחראי על הקיום שלנו, בכלים שבעזרתם נוכל להסתגל לתסכולים והאכזבות המאיימים על חיינו בכל שלב משלבי ההתפתחות. לצורך ההסתגלות הזו עלינו לבחור או לצמצם את הרגשות שלנו ככל האפשר או להגבירם ככל האפשר. אם צרכינו אינם באים על סיפוקם, אנו בוחרים באחת משתי דרכים אלו, הכול לפי המבנה הגנטי שלנו ולפי התייחסותם של הורינו אלינו. בלא הבדל מהו התסכול או באיזה שלב התפתחותי הוא מופיע, יש מי שתגובתם לתסכול הזה מוגזמת ויש מי שתגובתם מצומצמת.

ההגזמה או הצמצום ברגשותינו הם הביטוי ליצר הקיום שלנו האומר לנו בשעת סכנה לבלום אנרגיה או לשחררה. דפוס זה מתבטא בהתנהגות שלנו בקשר הזוגי ובן הזוג שישחרר אנרגיה יהיה זה שנוטה יותר לבטא עצמו ולהתפרץ. הוא זה שיתלונן, יאשים, יבקר וישפוט, יבכה, יכעס, יצעק וכיו"ב ואילו בן הזוג השני, לרוב, יטה יותר להיות פסיבי, הוא זה שישתוק, יתכנס בתוך עצמו, יתרחק ויסתגר. כמובן, שהתיאור כאן מתואר באופן דיכוטומי לצורך ההמחשה, למרות שיהיו זוגות בהם בני הזוג נוהגים לחילופין בשתי הצורות, אך לרוב, יש בן זוג אחד שהתנהגות אחת היא יותר דומיננטית אצלו ואילו אצל בן הזוג השני, ההתנהגות השנייה היא הדומיננטית.

הנדריקס הדגיש כי רק במקום בטוח המהות של שני אנשים שנמצאים בקשר יכולה לבוא לידי ביטוי והם יוכלו לחיות כאנשים שלמים עם כל הפוטנציאל הטמון בהם. לפי אפלטון, נפש פוגשת את עצמה דרך נפש אחרת ומרטין בובר כתב בספרו "אני- אתה" על כך שדרך האדם האחר האדם נהיה הוא עצמו.

מכאן נובע כי רק כאשר יש ביטחון בקשר הזוגי בני הזוג יכולים למצות את כל כוח החיים שלהם והפוטנציאל שלהם ולחיות כבני אדם שלמים. תחושה זו מעניקה סיפוק, אושר ושמחת חיים אשר מאפשרת לבני הזוג ליהנות זה מזה, לבטא את תשוקת החיים שלהם ולצמוח, הן כאנשים אינדיבידואליים והן כזוג.

דרכי ההגנה של בני הזוג באות לבטא כאב על צורך לא מסופק. הן פוגעות אחד בשני, בני הזוג מרגישים חסך פיזי ורגשי ולבסוף נשארים כאובים ובודדים. כל אחד מבני הזוג מרגיש מאוים ולא בטוח בקשר. ישנה חוויה של סכנה ל'אני', לקיום הרגשי ואולי גם הפיזי, (להישאר לבד, נטוש) וכתוצאה מזה הם לא יכולים יותר להיות מי שהם בקשר באופן חופשי ובטוח. נוצר מלכוד ומעגל סגור של מאבק כוחות על סיפוק הצרכים ע"י רצון לשנות את בן הזוג ולהתאימו לצרכים האישיים. מאבק זה בא לידי ביטוי בסכסוכים, וויכוחים ובמריבות מתישות הגורמות להם לחיות בקונפליקט תמידי ומתמשך בו הם חשים תסכול, מרירות וכעס מתמיד דבר הגורם לריחוק וניכור רב בין בני הזוג.
בן זוג מסופק ובטוח מעניק מעצמו חום ואהבה גם מבלי שנתבקש ואז כל תשוקת החיים יכולה לבוא לידי ביטוי בין בני הזוג.

כדי להעלות את תחושת הביטחון במרחב היחסים ולהופכו נקי מביקורת, האשמות ושיפוטיות הקשר צריך להיות יציב, קבוע, עם מחויבות ונאמנות לקשר. על בני הזוג להיות בשביל בן הזוג כשהוא זקוק לו ולהיות שותפים לחייו, למחשבותיו, רצונותיו, רגשותיו, ציפיותיו וחלומותיו אחד של השני.

דוגמא למצב בו תחושת הביטחון נעלמת מהקשר היא כאשר בן הזוג מתנהג בעמימות, אינו שקוף, מסתיר חלקים נכבדים מחייו ומעולמו הפנימי, מתנהג כנעדר וכנעלם בחיי היומיום, לא תמיד נמצא בקשר, הן פיזית והן רגשית, לא ידוע על פעילויותיו, לא ניתן להשיגו או יותר חמור אף נותן הסברים קלושים לא מותאמים למציאות ולהיגיון, המעוררים ספק, חשש, חוסר אמון וחוסר ביטחון.
בני זוג כאלה יכולים לחוות את הנישואין והמחויבות לקשר כמסגרת השוללת החופש שלהם ולכן, הם זקוקים להיות מצד אחד, במסגרת שתתן להם עוגן ובסיס קבוע לחזור אליו אך בו זמנית, הם זקוקים לפתח יציאה קבוע שיעניק להם ביטחון ותחושת חופש, מצד שני. התנהגותם האמביוולנטית מבלבלת את בן הזוג ופוגעת בו בתחושת הקביעות והיציבות ועלולה להעלות לרמה גבוהה את חרדת הנטישה והפחד שלו להיעזב ולהישאר לבד. תחושת חוסר האהבה והדחייה אצל בני זוג אלה מתעצמת, הם מרגישים לא אהובים, בודדים, לא רצויים, פגועים ומעורערים. החרדה והכאב שלהם גורמת להם סבל וכדי להימנע מכך הם מפעילים את "חליפת ההישרדות" שלהם.
במצב זה תשוקת החיים נעלמת מהקשר, יחסי המין נפגעים, אין חשק למגע פיזי, אין בילויים משותפים, אין שיתוף ועניין, אין דיאלוג, אין הנאה והתרגשות משותפים והריחוק רק גובר, מעכיר את היחסים ומדרדר אותם. יש תחושה של חוסר מוצא ומאבק הכוחות מחריף עד לכדי משבר ביחסים ואף מחשבות על פרידה וגירושין.

לדוגמא, בני זוג לא נשואים בשנות ה-40 לחייהם המנהלים קשר זוגי במשך 4 שנים, אשר עבור שניהם הוא פרק ב'. הם מתארים משיכה ואהבה גדולה ביניהם אך קושי גדול שהולך וגובר להיות ביחד עקב מריבותיהם הבלתי פוסקות. היא מתלוננת על התנהלותו העמומה של בן זוגה וחוסר שקיפותו, על שיחות טלפון שהוא אינו מוכן לעשות לידה, הודעות סמס שהוא מקבל בשעות לא מקובלות, שומר את הטלפון בכיסו והולך איתו לכל מקום. לשאלותיה הוא עונה בכעס ומאשים אותה שהיא חונקת אותו ומנדנדת לו, אך בעיקר, היא מתלוננת שיש לו ידידות, כפי שהוא מכנה אותן, שהיא אינה יודעת את פשר הקשר ביניהם וכתשובה הוא נותן לה הסברים כלליים וסתמיים, אשר אינם מניחים את דעתה ומערערים עוד יותר את ביטחונה בקשר ומעצימים את חוסר אמונה בו.

התנהגות זו גורמת לה לבלוש אחר צעדיו ולחקור אותו שוב ושוב לפשר מעשיו. מן הסתם, בהתנהגותה זו היא מצמצמת את צעדיו, מגבילה את תחושת החופש והעצמאות שלו, יוצרת אצלו תחושת חנק אשר רק גורמת לו עוד יותר רצון לברוח ולהסתיר את מעשיו. זאת, כאשר כל מה שהיא זקוקה הוא להרגיש בטוחה שהיא היחידה החשובה והאהובה בליבו ואילו הוא זקוק להרגיש בטוח שהיא מקבלת אותו כפי שהוא בלי לשלוט בו ולהצר את החופש שלו.

בילדותו, תיאר הגבר, כי הרגיש בלתי נראה ובדידות רבה היות ואביו נעדר רבות מהבית ואילו אמו לא יכלה להתייחס לצרכיו הרגשיים כך שדרך התמודדותו עם הכאב שנובע מחרדת הנטישה היא ליצור לעצמו רשת של קשרים על מנת להבטיח שלא יישאר לבד גם אם יינטש ובכך הוא נמנע מכאב ההיעזבות האפשרי. לפיכך, הוא מתקשה לשים הכול בסל אחד ולהיכנס למחויבות בקשר אחד עם אינטימיות וקרבה מלאים.

האישה תיארה כי כבת יחידה היא הייתה כל עולמם של הוריה והם כולם פעלו כל הזמן כיחידה אחת שלא מאפשרת חופש בחירה, עצמאות ומובחנות כאדם אינדיבידואלי וייחודי. לכן, הדרך שלה להתמודד היא להיצמד ולראות את הזוגיות כטוטאלית כאשר כל התנהגות נפרדת מאיימת עליה בנטישה המעלה את החרדה שלה שלא תוכל לעמוד על רגליה בכוחות עצמה. כדי שיוכלו להיות בקשר זוגי בטוח ומספק על הגבר לעבור תהליך של גדילה שיאפשר לו להיות בקשר מחייב אחד מבלי לחוש מאוים כל הזמן שייעזב תוך מתן אמון בבת זוגו אך במיוחד בעצמו שאם אכן זה יקרה הוא יעמוד בכאב ולא יתרסק. הוא יצטרך לסיים את כל קשריו העמומים עם "ידידותיו", לשתף את בת זוגו ולספר לה מהמתרחש בעולמו,למשל, אם הם ביחד לא להתרחק ממנה בכל פעם שיש טלפון או הודעה ולספר לה מי צלצל, להיות ברור, וכד' ואילו האישה צריכה לעבור דרך של התפתחות כאדם עצמאי ונפרד שתוכל באמצעות כוחותיה הנפשיים לווסת את חרדותיה בעצמה, תוך חיזוק הערך ובטחונה העצמי והאמון שלה בעצמה, מבלי שתהיה תלויה באחרים שיספקו לה את הביטחון. כלומר, לאפשר לבן זוגה להתנהל בחופשיות מבלי לתחקר אותו, לבלוש אחריו או לבקר אותו על מעשיו ולאפשר לו זמן לפעילות משלו מבלי להתלונן וכד'.

כפי הנראה מדוגמא זו, אין ספק שצרכים אלו מקורם בחסכים שנוצרו עוד בילדותם ויצירת דיאלוג של הבנה לפצעי ילדות אלו וכיצד הם משפיעים היום בבגרותם על הקשר הזוגי שלהם יכולה לסייע להם לעשות מאמץ ללכת אחד לקראת השני ולספק את הביטחון הדרוש של כל אחד מהם. כאשר הם עסוקים באופן נואש ולא יעיל להחזיר לעצמם את תחושת הביטחון באמצעות המריבות מזדהם מרחב היחסים ביניהם ולא נשאר מקום להנאה מה"ביחד" שלהם. דבר זה מזין את המלכוד ויוצר מעגל סגור של איום על העצמי, כאב הדדי ומאבק כוחות פוגעני לסיפוק הצרכים האישיים של כל אחד מהם.

אחד הגורמים הבולטים ביותר בערעור ביטחונו של בן זוג ובניפוץ תחושת האמון שלו בקשר הזוגי עד כדי פירוק הנישואין והזוגיות הוא ניהול רומן מחוץ לנישואין של אחד מבני הזוג ובמיוחד, חשיפתו. בדומה לזה גם התנהגות אלימה שיש בזוגיות ובמשפחה המופנית כלפי אחד מבני הזוג. התנהגות אלימה, פיזית או נפשית, מערערת את בטחונו האישי של בן הזוג המותקף ויוצרת אצלו מצב קשה מנשוא של פגיעות, חולשה, כאב, חוסר אונים, מצוקה קשה ותחושה שהוא חשוף לסכנות ללא הרף ללא יכולת להגן על עצמו עד כדי חוויה קשה של הליכה לאיבוד בעולם. הבגידה, כמו גם אלימות במשפחה, משפיעה על הדימוי וההערכה העצמיים של בן הזוג הנבגד או המוכה ולעיתים, אף מרסקת את נפשו לרסיסים.

לסיום, כדי ליהנות מזוגיות מספקת ומוצלחת על בני הזוג לעשות כל שביכולתם על מנת ששניהם יחושו בטוחים ומוגנים בקשר הזוגי. למשל, להתעניין במהלך היום לשלום בן הזוג, לשלוח הודעת סמס נחמדה, לספר על הפעילויות המתוכננות, לשתף בחוויות היומיומיות, לעדכן על שינויים, לא להימנע או להתחמק מבקשת בן/בת הזוג לשוחח על קשיים ותסכולים, למלא ככל שאפשר את בקשותיו של בן הזוג לתשומת לב, חיבה ואהבה ואם לא ניתן, להסביר מה מונע ועוד. ביטחון זה יאפשר לתשוקה ולאנרגית החיים של כל אחד מהם לבוא לידי ביטוי בחופשיות. לשם כך, חשוב שבני הזוג יכירו זה את עולמו של זה ויכבדו את השונות ביניהם תוך ניהול דיאלוג פתוח, מכיל ומקבל והקשבה אמיתית של הלב ויתייחסו למרחב היחסים שלהם ביראת קודש. או אז תבוא האהבה המודעת שתלווה גם ברומנטיקה מרגשת ומהנה. זה אומנם לא פשוט, ואף לעיתים, קשה ומסובך אך הרווח והסיפוק שיש כתוצאה מכך שווים את המאמץ.


אריאלה מלצר הינה מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מנהלת מכון רעות ברחובות אשר מעניק ייעוץ וטיפול זוגי, טיפול משפחתי ואישי. כמו כן, שרותי גישור בסכסוכים במשפחה ובגירושין, הדרכה לאנשי מקצוע, הרצאות וסדנאות בזוגיות לזוגות ולפנויים פנויות, שליטה בכעסים ועוד.
אריאלה מלצר, עובדת סוציאלית קלינית,M.S.W , מומחית בטפול זוגי עפ"י גישת האימאגו, פסיכותרפיסטית, מגשרת, 24 שנות ניסיון כמטפלת בתחנה לייעוץ נישואין וחיי משפחה, כמנהלת מרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה ובקליניקה פרטית. טל'. 08-9470691 http://www.reut4u.co.il