12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אומנויות לחימה וראנדורי
מאת: סער הראל   שמור מאמר למועדפים

הראנדורי באומנויות הלחימה ובנינג'וטסו.

ה"ראנדורי" מוכר לכל העוסקים באומניות לחימה ואף לאלה שלא. לעיתים הוא נקרא "ספארינג" (sparring) או פשוט "קרבות".

קרב האימון, או הראנדורי, מתקיים באומניות לחימה רבות ושונות ואף בכמה ענפי ספורט. בכל מקום הוא מקבל אופי מעט שונה ומוגבל במערכת חוקים וכללים, פשוטה או מורכבת. בג'ודו, מערכת החוקים אוסרת על המתחרים להכות זה את זה מכות יבשות ומגדירה להם את תנאי הניצחון. (לעיתים מבדילים בין 'קרב' ל'ראנדורי' בכך שבשני אין ספירת ניקוד. אך לצורך הבהרת מסר הטקסט הזה, אתיחס לקרבות תחרות וקרבות אימון בשם הכולל "ראנדורי".) בקראטה, נקראים לפעמים הקרבות הידידותיים בשם "קומיטה". אך העקרון זהה, מספר התנהגויות אסורות לביצוע וברורות לשני הצדדים. ניתן לעבור על כל אומניות הלחימה, מהרכות ועד האגרסיביות ביותר, ובכולן מבצעים סוג של תרגילי לחימה חופשית, וכולם מוגבלים בחוקים.
אז מה עם לחימה משולבת? איגרוף תאילנדי? או ה MMA המפורסם? למרות ההערכה והיראה שמעוררת העצימות הגבוהה של הקרבות בתחרויות אלו, גם בהן הלוחמים מוגבלים על ידי חוקים. לדוגמה, בזירת ה UFC אסור על הלוחמים להכות זה את זה בחלקו האחורי של הראש, אסור ליצור בריחים על 'מפרקים קטנים' וכמובן, אסורה תקיפה לאזור האשכים.

אז מה עוד מפריד בין ראנדורי או קרבות זירה לבין 'הדבר האמיתי'?
כדי להבין את ההבדל, עלינו להגדיר תחילה מהי מהות הראנדורי ומטרתו, ומהי מהות ומטרת קרב אמיתי.

מטרת הראנדורי הראשונית היא להכין את הלוחם ל'דבר האמיתי' באופן הטוב ביותר. הראנדורי, כמו כל תרגיל אחר באומניות לחימה, מאפשר מסגרת ברורה ובטוחה להתנסות באלמנטים שונים. הוא משפר כשר, רוח לחימה, תגובתיות, תזמון ותנועה במרחב. הוא מאפשר התמודדות עם מכשולים פנימיים לרב (כעס, בושה, עלבון) אך תמיד בתוך מסגרת ברורה. גם לוחם הקרקע המוכשר ביותר יוכרע בידי החבר של היריב אותו הוא מרתק, הבועט המוצלח יוגבל על ידי הג'ינס או העדר החימום, ולוחם הזירות יופתע מבעיטה באשכים.

אם כך, מטרת מתרגל הראנדורי צריכה להיות הלמידה ולא הניצחון. מסקנה ידועה שקשה ליישום אפילו על ידי מתאמנים וותיקים.

מצד שני, המטרה ב'קרב אמיתי' היא לצאת ממנו בחיים. אלא אם כן, הלוחם מעורב בקרב למען מטרה גבוהה יותר, כמו משפחתו או ארצו, ואז יש מקום להקריב את חייו למען מטרתו.

ההבנה כי כל אומנות לחימה, ריאלית ככל שתהיה, אינה יכל לדמות קרב אמיתי, היא חיונית לתלמיד ולמורה כאחד. כל סוג תרגול, כל "נישה" של אומנות לחימה מכינה ועוסקת בפן מסויים של הקרב. ישנן אומניות לחימה אשר משלבות בתוכן מאפיני קרב שונים (קרקע, הטלות, בריחים ומכות) במינון זה או אחר.

הבעייה מתחילה כאשר הראנדורי הופך להיות, מכלי עזר, למטרה בפני עצמה. גם התלמיד וגם המורה עומדים בפני הפיתוי להתיחס לראנדורי כעדות וכמיצוי כל יכלתו של הלוחם. מוכרים מקרים של אלופים באומנויות שונות שנפצעו במקרי אלימות כאלה או אחרים, כמו גם מקרים של אנשים שלא התאמנו או התאמנו מעט מאד והצליחו לצאת ממצבים מסוכנים מאד.
הסתירה הזו, בין היכולות בקרב ראנדורי, לבין היכולות במצבי אמת, מועברת לנו התלמידים והמורים מידי המאסטרים של כל אומנות לחימה. כאשר מכוון המורה את תלמידיו להבנה שאומנות הלחימה מתקיימת מעבר למזרן ולטכניקה, כאשר מדובר על 'הלך רוח' ו'לב של לוחם'. כל הרעיונות הללו באים לכוון אותנו להבנה שהמזרן הוא מקום בטוח בו אנו מתרגלים, מתנסים, ולומדים, וכי מחוצה לו ישנם גורמים נוספים, לא ידועים ושלא ניתן להתכונן אליהם באופן מלא.
המשיכה של האדם אל הברור והידוע והנטייה אל הניתן לכימות היא בעוכרו של אמן הלחימה. כאשר התלמיד רוצה לראות עד כמה הוא "חזק" וכמה הוא "יודע", לרוב הוא יבחן את עצמו בראנדורי מול חבריו לקבוצה, ויסיק מסקנות בהתאם וביחס לקבוצתו. הראנדורי הוא מקום בו ניתן לראות "נצחון" או "הפסד", ניתן להיות "טוב" או גרוע", וככזה הוא מספק תשובות ותחושה של בהירות בקשר לתוצאות האימונים המפרכים. כך, סוף כל סוף, יכול אמן הלחימה לראות את השפעות התרגול האינסופי. והעובדה הזו מושכת ומספקת מאד, כה מושכת, עד שלעיתים היא משתלטת על האימון והופכת אותו לאימון הכנה לקרבות זירה, משתלטת על המדריך והופכת אותו למאמן, משתלטת על אמן הלחימה והופכת אותו לספורטאי.
אז האם להפסיק לתרגל ראנדורי? וודאי שלא. פשוט להתייחס אליו כמו שהוא, תרגול נוסף ולא גולת הכותרת. יש לתרגל אותו בדרכים שונות ובעצימויות שונות- עם וללא מגנים, חזק או חלש, הגבלות או ללא הגבלות, מול תוקף יחיד או רבים, על הקרקע או בעמידה, עם ביגוד מסורתי ולבוש יום-יומי. על אמני הלחימה להיות מודעים לגורמים שמניעים אותם להתעמק או להתקבע על סגנון תרגול מסוים, ולהיות מודעים לרוחבה של הדרך ולא רק לאורכה.


אודות הכותב:

סער הראל
דאן 3 ב בודו טאי-ג'וטסו (נינג'וטסו)
מדריך ראשי בדוג'ו "גולן"
מדריך ב בוג'ין-קאן
B.A בפסיכולוגיה ופיתוח תכניות לימוד
מדריך אומניות לחימה – בית הספר למדריכים ומאמנים ע"ש נט הולמן במכון ווינגייט
מדריך חדרי כשר – בית הספר למדריכים ומאמנים ע"ש נט הולמן במכון ווינגייט

אתר הבית של דוג'ו גולן
www.ninjutsu-israel.com

אתר הבית של ה בוג'ין-קאן
www.bujinkan-israel.co.il