12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: שחרור מטען ללא שטר מטען – האמנם?
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]


לאחרונה, ציווה בית משפט השלום ברחובות על משלח ומוביל ימי לשחרר מטען שהגיע ארצה וזאת גם ללא הצגה ומסירה של שטר המטען (בש"א 1912/06 רן לי נגד UNI LOGISTICS). על פניו, לכאורה, המדובר בהחלטה המהוה חריג אם לא סטיה של ממש מדיני ההובלה הימית. מעיון בנסיבות המקרה וניתוח התוצאה המעשית, דומה שלא כך הדבר. מסתבר, כי גם במקרה זה הכלל ולפיו - מוביל ימי המשחרר מטען ללא הצגה של שטר המטען המקורי לידיו חושף עצמו לתביעת נזיקין היה והתמורה בגין המטען לא שולמה, נותר שריר וקיים ולמעשה כלל זה הוא זה שהנחה את בית המשפט בהכרעתו הסופית.

חברת אופנת רן לי סחר (2003) ("הרוכשת") רכשה מיצרן סיני מטען של חולצות ושילמה את התמורה עבור הטובין. הובלת המטען מסין לישראל בוצעה באמצעות חברה לשילוח בינלאומית (UNI LOGISTICS) הפועלת בארץ באמצעות נציגות מקומית. המוביל הימי שביצע את ההובלה היה חברת הספנות "צ'יינה שיפינג". בגין ההובלה נערכו שני שטרי מטען – אחד מטעם החברה לשילוח ("HOUSE BILL OF LADING") והאחד מטעם המוביל הימי. שני שטרי המטען היו בלתי סחירים והנשגר לפיהם היה אך ורק הרוכשת ("STRAIGHT BILL OF LADING"). זאת, בשונה משטר מטען סחיר ("חלק" או "TO ORDER”) אשר אינו מוגבל לנשגר ספיציפי כך שכל מי שמחזיק בשטר מטען כזה נחשב לבעל הזכויות במטען.

(עוד לעניין ההבדלים בין שטרי המטען ראה בהרחבה - י. הריס, "שטר מטען "TO ORDER”, שטר מטען "לפקודת הנשגר בלבד", SEA WAYBILL ומה שביניהם", המטען, גיליון 9, 15 ביולי 2005).

כתוצאה מסכסוך שבין החברה לשילוח לבין נציגתה בארץ, לא הועברו שטרי המטען המקוריים לישראל לידי הרוכשת. במצב שכזה בהעדר הצגה של שטר מטען מקורי, סירב המוביל הימי לשחרר את המטען לידי הרוכשת. מבחינת הרוכשת נוצר מצב אבסורדי – היא שילמה עבור המטען, המטען הגיע ליעדו בישראל וכתוצאה מסכסוך שאינו נוגע לה הטובין שרכשה אינם משוחררים לידיה. הרוכשת פנתה למוביל הימי ואף הציעה לספק לו ערבויות מתאימות תמורת מסירת המטען לידיה אולם המוביל סירב לשחרר מטען מבלי ששטר מטען מקורי מוצג בפניו.

בנסיבות אלה, פנתה הרוכשת, כשהיא מיוצגת על ידי עורכי הדין גיל נדל, קרן לוי ורותם וירניק אל בית המשפט על מנת שיורה לחברה לשילוח ולמוביל הימי לשחרר את המטען לידיה. בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופט הרן פינשטיין) קבע כי בנסיבות אלה, כאשר שטר המטען מאפשר ממילא אך ורק לרוכשת לקבל את המטען לידיה כך שמבחינה מעשית אין חשש שגורם נוסף יניח את ידו על שטר המטען המקורי ויצוץ בפני המוביל הימי בדרישה לקבל את המטען לידיו, הרי שהסירוב לשחרר את המטען לידי הרוכשת הנו פעולה בחוסר תום לב. מכיוון, שלפי הוראות חוק החוזים, מוטלת על הצדדים לחוזה הובלה זה חובת תום הלב, הרי שבמקרה זה, מששולמה התמורה והרוכשת מוכנה לספק למוביל ערבויות, הסירוב לשחרור המטען הנו פעולה בחוסר תום לב והמוביל מחויב לשחרר את המטען.

בצדק טענו באי כוחה של הרוכשת כי מקרה זה שונה בנסיבותיו מהעניין שנדון בע"א 3656/99 טרנס כלל נגד מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ. בעניין טרנס כלל, כפי שקבע בית המשפט, היה מדובר במטען ברזל ששוחרר לידי חברות הקשורות לרובי אסא מבלי ששטר המטען המקורי הוצג לידי המוביל. באותו מקרה התמורה בגין המטען לא שולמה לבנק המממן אשר בתמורה למימון שהעמיד לביצוע העיסקה החזיק בידו שטרי מטען בלתי סחירים ("TO ORDER”) אשר הקנו לו את הבעלות במטען והיוו את הבטוחה למימון שנתן לעיסקה. בהתאם לעיקרון ולפיו - מוביל המוסר מטען מבלי שהוצג לו שטר מטען על ידי הזכאי לקבלת המטען נושא באחריות בנזיקין, חייב בית המשפט בפרשת טרנסכלל בתשלום פיצויים לידי הבנק המממן. אלא, שנסיבות אלה, שונות בתכלית השינוי מעניינה של חברת אפנת רן לי – הן משום שהתמורה בגין המטען שולמה ולא נותר "חוב" פתוח והן משום ששטר המטען הנו בלתי סחיר כך שמלבד חברת רן לי סחר אף אחד אחר אינו יכול לטעון לזכויות במטען.

בית משפט השלום ברחובות קבע, כי הכרעתו זו תואמת גם פסיקה זרה (מסין, הונג קונג וסינגפור) שהוצגה בפניו. המדובר היה במספר מאמרים מהשנים 2001 – 2002 ו – 2003 אשר הציגו פסקי דין אשר עסקו בסיטואציות בהן בגין ההובלה הימית נערך שטר מטען בלתי סחיר והמובילים הימיים שם שחררו את המטען מבלי שהוצג להם שטר המטען המקורי. במקרים אלה, לא שולמה התמורה בגין המטען ובכל זאת דחו בתי המשפט שם את התביעות לפיצוי שהגישו משגרים (מוכרי המטענים שלא קיבלו את התמורה) נגד המובילים הימיים שמסרו את המטען. באותם מקרים, נקבע דאז, כי שטר מטען בלתי סחיר אינו מסמך קנייני וזאת בניגוד לשטר מטען סחיר.

באותם מקרים נקבע, כי מכיוון שהרציונל של חוזה ההובלה הוא לספק את הטובין בהקדם האפשרי ומכיוון שקיים רק נשגר ספיציפי אחד אשר הוגדר בחוזה ההובלה ורק לידיו ניתן למסור את הטובין, הרי שכאשר בסיום ההובלה המוביל הימי מזהה בנמל הפריקה את הנשגר הספציפי הנקוב בחוזה ההובלה, הוא יכול למסור את המטען לידיו ואינו צריך לדרוש ממנו את שטר המטען המקורי. עוד נקבע שם, כי למשגר (המוכר) עמדה האפשרות להפנות למוביל הימי הוראה שלא לשחרר את המטען לידי הנשגר, אולם משלא עשה כן המשגר, הגם שהוא זה שנוכח לגלות כי התמורה לא שולמה לידיו, אין לו אלא להלין על עצמו.

פסיקות אלה, לדעתם של מחברי המאמרים (שהוצגו בפני בית משפט השלום ברחובות), אינן נקיות מספיקות וקיימות ביחס אליהם דעות מנוגדות. כך או כך, לאחרונה, הכריע בית הלורדים באנגליה כי גם שטר מטען בלתי סחיר מהווה תעודת קנין ושטר מטען לכל דבר ועניין. בהתאם, חייב בית הלורדים האנגלי חברה לשילוח אשר מסרה טובין של מבלי ששטר המטען המקורי (הבלתי סחיר) הוצג בפניה, בתשלום פיצויים לידי המשגר (המוכר) (ראה בהרחבה המטען גיליון 9 15 ביולי 2005, לעיל).

חשוב לשים לב לכך, שבניגוד למצבים הנפוצים בהם בית המשפט דן בסיטואציות של שחרור מטען ללא שטר המטען לאחר שהמטען שוחרר ועל רקע דרישה לפיצויים מהמוביל, הרי שבמקרה זה, הצדדים הם אלה שפנו לבית המשפט השלום ברחובות לפני שחרור המטען על מנת שהוא זה שיכריע ויורה האם ובאיזה אופן ישוחרר המטען.

פניה שכזו לבית המשפט – על מנת שיכריע מראש וטרם ביצוע מסירה בטענות נוגדות בנכס או בכספים, אמנם אינה מסוג התביעות הנפוצות אולם היא הליך משפטי מקובל ומוכר. כך למשל, בסיטואציה בה מחזיק בנכס (או כספים) מקבל לידיו דרישות מנוגדות משני גופים שונים הדורשים למסור את הכספים לידיהם (כגון הספק הזכאי מכוח חוזה לתשלומים לעומת נושה של הספק המטיל צווי עיקול), אותו מחזיק יכול לפנות לבית המשפט בהליך "טען ביניים" ולקבל מבית המשפט הוראות והנחיות מי מבין הצדדים שפנו אליו הוא בעל הזכויות בנכס (או הכספים) ולמי מהם ובאיזה אופן עליו למסור את הנכס (או הכספים). במקרה שכזה, נהנה המחזיק מ"חסינות" צו מפורש של בית המשפט ואיש לא יכול להפנות אליו כל טענה בגין קיום הצו והמסירה שיבצע לפיו.

עוד חשוב לשים לב לכך, כי בית המשפט בשלום ברחובות הורה על הרוכשת לספק למוביל ערבויות מתאימות בגין שחרור המטען לידיה. החלטה זו מלמדת כי בית המשפט פעל בהתאם לדיני ההובלה הימית ולפיה מוביל ימי המשחרר את המטען ללא שטר מטען מקורי חשוף לתשלום פיצויים. מסיבה זו, מכיוון שמבחינה תיאורטית כתוצאה משחרור המטען נחשף המוביל לטענה לפיצויים, הורה בית המשפט לספק ערבויות לידיו.

דומה אפוא, כי במהות הדברים ובתוצאה הסופית המעשית אין בהחלטת בית המשפט השלום רחובות משום פעולה בניגוד להוראות הכללים ודיני ההובלה הימית.

במסגרת הכרעתו זו, נתן בית משפט השלום רחובות סעד מיידי ומהיר של שחרור המטען לידי הרוכשת. בית המשפט לא דן ולא התייחס לקיומה של הצדקה מצד החברה לשילוח שלא להעביר את שטרי המטען ארצה ולתרופות ולסעדים העומדים לרוכשת כלפיה כתוצאה מפעולה זו. אולם, ברור כי מבחינת הרוכשת, הפתרון המיידי של קבלת המטען לידיה הנו עדיף בהרבה מהתדיינות משפטית ממושכת מול החברה לשילוח בגין נזקים שהיו נגרמים לה כתוצאה מכך שהמטען לא היה משוחרר.

בכל מקרה, גם לאחר החלטה זו, הכלל ולפיו על המוביל הימי לשחרר את המטען אל מול הצגה של שטר מטען ואם עשה אחרת יהא חשוף לתביעת פיצויים, נותר בעינו. על המוביל הימי להקפיד ולקבל לידיו את שטר המטען טרם ביצוע המסירה ובכל מקרה אחר או טענה אחרת שתופנה כלפיו לשחרור המטען באופן שונה מהמחויב, עליו להפנות או לפנות לבית המשפט, על מנת שבית המשפט הוא זה שיכריע ויורה על כך במפורש.


(המטען, גיליון 30, 15.6.06)


רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]