12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: גניבה מתוך מטענים
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]


אחת התופעות המתסכלות מבחינת רוכשי מטענים, היא שבסופו של יום, לאחר שהמטען שנרכש עבר את כל שרשרת ההובלה והגיע ליעדו אצל הרוכש, נפתחת המכולה ומתגלה חוסר למטען.

בגלל הגופים הרבים המעורבים בתהליך - החל מהיצרן האורז את המטען ואוטם באמצעות סגר את המכולה, עובר להובלה היבשתית, ההובלה הימית, שטעונים ואחסנות, כאשר כל אחד מהם מצויד במסמכים המגינים עליו בדרך זו או אחרת, יוצא כי במקרים רבים קשה לקבוע במדויק מיהו באמת האחראי לנזק שנגרם.

לעתים מתברר כי הסגר המקורי באמצעותו אטם היצרן -המוכר את המכולה הוחלף בשלב בלתי ידוע, כך שלידי הרוכש מגיעה מכולה עם סגר אחר – מה שמעיד על פתיחת המכולה באיזה שהוא שלב בדרך. אם כי לא תמיד ניתן לדעת מה היה השלב המדויק בו נעשה הדבר.

הבלבול רב עוד יותר כאשר, כפי שהיה במקרה שיתואר להלן, המכולה מגיעה ליעדה הסופי עם אותו הסגר המקורי. דבר שכביכול אמור להעיד שהמכולה לא נפתחה במהלך ההובלה, אלא שבכל זאת, מתברר כי הגם שהסגר לא הוחלף, נגרם חוסר למטען.

לפיכך, במקרה של חוסר שכזה המתגלה עם פתיחת המכולה בסוף הליך ההובלה, תובע רוכש המטען את כל המעורבים הידועים לו וכל אחד מהם מגיש מצדו תביעה כלפי מוביל המשנה שלו ובפני בית המשפט ישנה "חגיגה" כאשר כל אחד מהמעורבים בשרשרת ההובלה מנסה להטיל את האחריות על האחרים.

המקרה השגרתי לכאורה, שנדון לאחרונה על ידי בית המשפט האוסטרלי – M&U IMPORTS V PARLUX, מוסיף רכיב חדש בשאלה על מי להטיל את האחריות במקרה של אובדן למטען, והוא האופן בו נסגר סגר המכולה.

באותו מקרה, רכש היבואן האוסטרלי מהיצרן האיטלקי משלוח של 10,000 מייבשי שיער ואביזרים נלווים. תנאי העיסקה היו "FOB ITALIAN PORT” -כלומר עם העמסת היצרן האיטלקי את המטען על גבי כלי השיט בנמל המוצא באיטליה, היצרן האיטלקי נחשב כמי שביצע את האספקה, הוא משוחרר מאחריותו והבעלות במטען לידי היבואן.

המטען נארז על ידי עובדי היצרן האיטלקי, שהעמיסו את הקרטונים למכולה ואטמו אותה בסגר. משם החלה שרשרת ההובלה כדלקמן:

המכולה הובלה יבשתית מחצר היצרן האיטלקי למילאנו למרכז לוגיסטי משם היא המשיכה את דרכה בהובלה על גבי מסילה. כעבור יום בדרכים הגיע המכולה לנמל המוצא באיטליה. כעבור מספר ימים הועמסה המכולה על גבי כלי השיט שהגיע כעבור חודש לנמל מלבורן באוסטרליה. שם נפרקה המכולה ואוחסנה למשך יום אחד. למחרת היום, המכולה הובלה יבשתית למרכז תובלה שם נשארה המכולה למשך סוף השבוע. עם תחילת השבוע (יום ב' בבוקר) המכולה הובלה יבשתית לשטחו של היבואן האוסטרלי – רוכש המטען.

רק אז, נפתחה המכולה והתברר ליבואן באוסטרליה כי במכולה נמצאים רק 333 קרטונים מתוך 573 קרטונים שהמטען אמור היה להכיל, וכי הוא חסר לא פחות משליש מהטובין שרכש.

היבואן תבע את היצרן האיטלקי בגין אי אספקת מלוא הסחורה שנרכשה וכן את החברה לשילוח שביצעה את ההובלה לאוסטרליה. התביעה כנגד החברה לשילוח בוצעה מכוח שטר מטען סטנדרטי שנשא תאריך התואם את הגעת המטען לנמל המוצא באיטליה וכלל את נמל ההעמסה באיטליה ואת נמל הפריקה במלבורן, אך היה חסר פרטים בדבר מקום קבלת המטען ומקום מסירת המטען.

כלפי החברה לשילוח, ניהל היבואן התדיינות והתכתשות אודות תחולתו של שטר המטען – האם אחריות החברה לשילוח לפיו כוללת גם את שלב ההובלה היבשתית או רק את ההובלה הימית. בסופו של דבר, נקבע, כי לפי שטר המטען (שמולא באופן חלקי כאמור) אחריות החברה לשילוח חלה למעשה רק על שלב ההובלה הימית ובמקרה זה בהתאם לממצאיו של בית המשפט, היא נמצאה כלא אחראית לחוסר והתביעה כנגדה נדחתה.

אל מול היצרן האיטלקי, היה התובע מצוי בקושי בלתי מבוטל. לנוכח תנאי העיסקה ולפיהם היצרן האיטלקי שוחרר מאחריותו עם העמסת המטען בנמל המוצא, הרי שעל מנת שהיבואן- הרוכש יצליח בתביעתו כנגד היצרן, היה עליו להוכיח כי בעת שהועמסה המכולה בנמל המוצא באיטליה, כבר אז היה חוסר למטען. כלומר כבר אז היבואן קיבל לידיו (בשלב ההעמסה) מטען חסר ושונה ביחס לכמות שנקבעה בעיסקת הרכישה.

הקושי שעמד בפני היבואן האוסטרלי היה בלתי מבוטל שכן הסגר שהיה על המכולה בעת שנפתחה בסוף ההובלה אצל הרוכש האוסטרלי היה זהה לסגר המקורי עמו חתם היצרן האיטלקי את המכולה. לא היו סימנים לפגיעה בסגר ולא הייתה כל אינדיקציה כי במהלך ההובלה הסגר "טופל". בית המשפט האוסטרלי, התרשם מהעדויות שנשמעו בפניו, כי סידורי הביטחון והאחסנה בשטחי האחסנה בנמל המוצא באיטליה ובנמל הפריקה באוסטרליה אינם מאפשרים לפתוח את המכולה בשלבי האחסנה השונים מבלי שמבחינים בכך. המוביל היבשתי באוסטרליה אף הוא העיד כי הוא הבחין בסגר בעת שנטל את המכולה וכי הסגר היה תקין ושלם.

בית המשפט, פנה אפוא לבחון את האפשרות כי החוסר למטען מקורו אצל היצרן והאם הוא נגרם לפני שהמכולה הגיע לנמל המוצא באיטליה. בית המשפט בחן האם החוסר למטען קשור לאופן בו הועמסה המכולה ונאטמה. מטעם היצרן, העידו הפועלים שעסקו באריזת המכולה והעידו כי הם אכן העמיסו 573 אריזות של מייבשי השיער, סגרו את דלת המכולה ואטמו אותה בסגר המקורי שכאמור היה מצוי על המכולה בסוף הליך ההובלה.

בית המשפט החליט כי הוא אינו מתכוון לקבוע כממצא עובדתי כי שני פועלים אלה משקרים ולא העמיסו כביכול את כל תכולה המטען שהוזמנה.

כיצד אפוא נגרם החוסר למטען?

הפתרון לכך נמצא בחוות הדעת של המומחה מטעם הרוכש אוסטרלי. המדובר היה במפקח ימי בעל 18 שנות ניסיון בתחום אשר העיד כי לא אחת נתקל במקרים בהם הסגר לא הותקן כראוי על ידי המשלח. במקרה כזה, כאשר הסגר אינו מותקן כראוי, כל אחד יכול לפתוח את הסגר, לפתוח את דלת המכולה, לגנוב את התכולה ולאחר מכן להחזיר את הסגר ולאטום מחדש את המכולה, מבלי שיש אינידקציה לכך שהסגר "טופל" והמכולה נפתחה.

ומהו אפוא האופן הראוי בו יש לסגור סגר של מכולה?

אותו מומחה העיד כי לסגר (שהוא למעשה רצועת מתכת) ישנם שני חלקים – חלק ארוך וחלק תחתון. צריך להשחיל את האחד בתוך השני ואז לבצע משיכה חזקה – משיכה של אדם חזק עם שתי ידיים חזקות. אם עושים זאת כראוי נשמע "קליק" חזק ואז הסגר חתום. לעומת זאת, אם המשיכה אינה חזקה, נשמע אמנם קול של "קליק", אולם זהו "קליק" חלש, שאינו מונע את האפשרות להפריד מחדש את שני חלקי הסגר ולפתוח אותו.

בית המשפט האוסטרלי אימץ עדות מומחה זו וקבע כי ככל הנראה, העובדים מטעם היצרן האיטלקי לא שיקרו בעדותם אולם הם אטמו את המכולה באופן שגוי ולא אטמו את הסגר במשיכה חזקה כנדרש. הם אמנם שמעו את רעש "קליק" אבל זה היה "קליק" חלש מה שאפשר לפתוח את המכולה ולהוציא את תכולתה.

על סמך העדויות שנשמעו בפניו, בית המשפט האוסטרלי השתכנע כי היבואן האוסטרלי הצליח להקים מאזן הסתברויות כולל ולפיו המכולה שהועמסה על נמל המוצא באיטליה, אכן לא כללה את כל הסחורה שנרכשה ולכן היצרן האיטלקי אחראי לפיצוי הרוכש האוסטרלי בגין החוסר למטען.

חשוב לשים לב לכך, כי בית המשפט האוסטרלי, כמקובל בהליכים משפטיים אזרחיים, לא קבע במדויק היכן נגרם הנזק והיכן נפרצה המכולה.

השאלה עמה התמודד בית המשפט האוסטרלי ושלגביה הוא נדרש להכריע הייתה על מי יש להחיל את הנזק בגין החוסר למטען שנרכש – האם על היצרן האיטלקי או על הרוכש האוסטרלי. לצורך השאלה מי יישא בנזקי החוסר למטען, הסתפק בית המשפט האוסטרלי ביכולתו של הרוכש להציג מאזן הסתברויות כולל כדלקמן:

בהתחשב בסידורי הביטחון באזורי האחסנה ועדויות המובילים למיניהם (מצד אחד) ובהתחשב באופן השגוי בו ייתכן ונסגר הסגר על ידי עובדי היצרן האיטלקי (מצד שני) סביר להניח (ברמת וודאות של 51% - היא הרמה הנדרשת בהליך אזרחי) כי במקום שנקבע לביצוע העיסקה – ההעמסה על גבי האוניה בנמל המוצא באיטליה, המכולה הייתה חסרה (מפני שניתן היה לפתוח אותה לאחר שנאטמה אצל היצרן האיטלקי) ולכן היצרן האיטלקי לא סיפק את מלוא הסחורה שנרכשה.

ממקרה זה ניתן ללמוד על החשיבות וההקפדה שיש להקפיד בכל אחד משלבי עיסקת מכר בינלאומי הכרוכה בהובלה. יש להקפיד על עריכת המסמכים המתאימים ולוודא כי שטר המטען ישקף בדיוק את שלבי האחריות. יש להקפיד כי מסמכי ההובלה השונים אכן תואמים את פרטי ההובלה והסגר. יש גם להקפיד כי הסגר נאטם כיאות על ידי המשלח שכן אחרת, מתברר, כי גם לאחר שלב האריזה ומה שנחשב לאטימה בסגר שנסגר, הוא עדיין חשוף לנשיאה באחריות בגין חוסר שייגרם למטען.




(המטען, גיליון 40, 30.11.06)



רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]