12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: האם זכאית נערת ליווי לתשלום שכר עבודה ופיצויים ממעסיקיה?!
מאת: אלי דורון, עו"ד- ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד- ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]

בית הדין האזורי לעבודה נדרש לאחרונה בתיק עב' (ב"ש) 4634/03 ויקטוריה מולדובנובה נ' יורי סלסר בסקי ואח' לשאלה האם יש להחיל את משפט העבודה על עיסוק הזנות ולחייב את מעסיקיה של נערת ליווי בתשלום שכר עבודה ופיצויים בגין כאב ועוגמת נפש.

התובעת עלתה לארץ ממולדביה תוך שימוש במסמכים מזוייפים במטרה להתפרנס כמעסה בישראל, כאשר הובטח לה שכר בעד עבודתה וכי תוכל לשוב לארצה בכל עת שתחפוץ. עם הגעתה לארץ, נלקח ממנה דרכונה, ורק אז התברר לתובעת לראשונה, כי עליה לעסוק בזנות. במהלך שהותה בארץ, "נמכרה" התובעת והועברה מיד ליד בין ששת הנתבעים תוך שהיא נאלצת לעבוד במכוני ליווי שונים, בגין עבודתה זו לא קבלה כלל שכר ברוב המקרים, שכן, מעסיקיה נטלו את מרבית כספי הלקוחות לכיסיהם.

עוד יצויין, כי כל הנתבעים הורשעו במסגרת הליך פלילי שנוהל כנגדם בעבירות סרסרות, שידול לזנות וכיוב', וכי התובעת אף היא נעצרה מספר פעמים על ידי המשטרה. בכתב התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, טענה התובעת כי בינה לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד-מעביד, ולפיכך, זכאית היא לקבלת שכר עבודה וכן לפיצויים בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקה.

הנתבעים הכחישו את טענות התובעת מכל וכל, לרבות התקיימותם של יחסי עבודה בינם לבין התובעת. לאחר סקירת פסיקתם של בתי המשפט השונים לעניין המבחנים השונים הקיימים לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, לרבות בעיסוק הזנות, קבע בית הדין כי בענייננו לכאורה הללו התקיימו בין התובעת לנתבעים. בפן החיובי-התובעת השתלבה בעסקם של הנתבעים אשר קבעו את המחיר עבור שירותיה, גבו את הכסף מהלקוחות וכד'.

באשר לפן השלילי-אף הוא התקיים בענייננו, שכן התובעת לא ניהלה עסק עצמאי לעיסוק בזנות, ועבדה תחת פיקוחם המתמיד והצמוד של מעסיקיה. אלא מאי, שבענייננו, אין מדובר במערכת יחסים חוזית שבוצעה תוך התקשרות הצדדים מרצון, שכן התובעת נגררה למערכת יחסים זו בכפייה ללא היכולת לסיימם בכל עת שתחפוץ. מערכת יחסים שכזו, כך לשיטת בית הדין שוללת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים.

אך בכך לא תם העניין. נקבע כי עובדת אי קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעים, אין בה בלבד בכדי לשלול מהתובעת את הזכויות הסוציאליות הבסיסיות המינימליות אשר תבעה מהנתבעים, שכן "המושג "עובד" נולד לא על מנת להעניק בהכרח זכויות רק למי שהוא במעמד של עובד "שכיר", אלא במטרה לגונן על אנשים המבצעים עבודה ואשר עקב מצבם הנחות זקוקים להגנת החברה, הבאה לידי ביטוי בפריסת מטריית חוקי המגן עליהם." במהלך השנים, עקב השינויים והתמורות שחלו בשוק העבודה, והפסיקה שהחלה בעקבותם, הורחבה פרשנות המונח "עובד" כך שמבצעי עבודה נוספים מסוגים שונים זוכים כיום לחסות תחת חוקי המגן מתחום משפט העבודה.



כך אם בעבר תנאי לקיומם של יחסי עובד-מעביד היה בדמות קיומו של חוזה עבודה בין הצדדים, הרי שכיום אין מדובר בתנאי הכרחי. "משפט העבודה המגן חל על עובדים "דה-פקטו", היינו על כל מי שעובד למעשה מבלי שתהא בינו לבין המעביד הסכמה ולו אלמנטרית שיש לראות בה חוזה עבודה ומדובר במקרים חריגים. לעתים הגדרת המושג "עובד" אינה דורשת קיום יחסי עובד ומעביד או קשר חוזי (הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי)."

מערכת היחסים שבין התובעת לנתבעים בענייננו, אין ספק כי הינה שייכת לתבניות ההעסקה השונות והגמישות, וזאת בדומה, כך לשיטת בית הדין, בעניין עבודתם של אסירים. לאחר שקבע את האמור, נפנה בית הדין לבחינת תכלית החקיקה הקיימת בקובעו כי "תכליתו של משפט העבודה הוא להבטיח לעובד זכויות מינימליות. במסגרת זכויות אלו מבקש משפט העבודה להבטיח רמת חיים יחסית מינימלית לכל עובד ולמשפחתו ולדאוג שמשכורתו תשולם כדין ובמועד . ביסודה של תכלית זו עומדת מטרה חברתית המתיישבת אף עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתכליתו להבטיח מינימום של חיים בכבוד."

עוד נקבע, כי פרשנות תכליתית זו של חוקי המגן יש להחיל אף בענייננו " שכן אין לך תכלית חברתית נעלה יותר מזו הנועדה להגן על עובדת זרה, אשר הגיעה לארץ במרמה, תוך כדי אילוץ וכפייה, כדי להעסיקה בזנות, שלא מרצונה והכל, מבלי ששולם לה שכר ראוי בגין השירותים שנתנה." יצויין, כי לאור טענת הנתבעים כי יש לראות בחוזה העבודה בין הצדדים כחוזה בטל עקב אי-חוקיותו (הגם, כאמור שעבודת הזנות כשלעצמה אינה אסורה על פי החוק בישראל), קבע בית הדין, כי אף אם התשובה לכך היתה בחיוב, לא היה בכך בכדי לשלול מהתובעת אשר נוצלה בכפייה, את זכויותיה הסוציאליות המגיעות לה על פי החוק.

בסיכומו של דבר, נקבע, כי על אף שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעים, הרי שלאור העובדה שהתובעת ביצעה עבודה, לאור תכלית החוק והמדיניות החברתית הראויה בענייננו, הרי שהתובעת זכאית לזכויות אותן תבעה, ולפיכך חוייבו הנתבעים בתשלום סך כולל של 25,850 ₪ לתובעת עבור שכר עבודתה וכן סך של 240,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת משך תקופת העסקתה על ידי הנתבעים.


רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]