12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הימורים באינטרנט
מאת: דפנה קמרט   שמור מאמר למועדפים

חובה להסדיר את ההימורים באינטרנט:

יצר ההימור טבוע בכל בני האדם וכנראה יש בו אלמנט תורשתי. מי לא זוכר את עצמו כילד פותר דילמות או מקבל הכרעות על "זוג או פרד"? איזו ילדה לא תלשה עלי כותרת והתלבטה אם הוא "אוהב או לא אוהב?"

השאלה שלפנינו איננה אם אנו מסכימים מוסרית עם הימורים אם לאו. השאלה היא כיצד להתייחס לתופעה שאין באפשרותנו למנוע אף אם היינו רוצים לעשות כן. כל מערכת משפטית הגיונית משלימה עם העובדה שיש תופעות שאינה יכולה להכחידן ואין טעם להילחם בהן. הנחת היסוד היא שאף שמדובר בהתנהגות חברתית שלילית, אי אפשר למגרה. לא רק זאת, אלא שהטלת איסור עליה לא רק שלא יפתור את הבעיה אלא יחמירה.

אפילו ההלכה היהודית שנוקשותה היא מן המפורסמות מכירה בעובדה זו. לעיתים היא מתייחסת ל"יצר הרע" כדבר שאין ממנו מנוס. במקום להילחם בו היא מוצאת הסדר הלכתי המתיר את הרע אך מנסה לשלוט בו ולהגבילו כמידת האפשר. כך למשל הותר להמליך מלך בישראל, אך רצוי להסדיר את מעמדו ולהגביל את כוחו (ספורנו, דברים יז, יד(. כך גם הותר לקחת נשים שבויות במלחמה בעל כורחן (עניין "יפת תואר", דברים כא י-יד), ועוד תופעות רבות אחרות.

בארץ, ההימורים אינם חוקיים. חוק העונשין קובע, (בכפוף לחריגים) שארגון הימורים והשתתפות בהם כמהמר מהווה עבירה פלילית. החריגים הם מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים שמפרסמים את עצמם תחת כל עץ רענן ומנסים להגדיל את מספר המהמרים באמצעותם. עם זאת, כדין כל מונופול, הם מתנגדים לשחקנים אחרים בשוק.

אלא שלדעתנו אין בעידן האינטרנט אפשרות מעשית לאסור השתתפות באתרי ההימורים הרבים הקיימים. אותם אתרי הימורים יושבים במדינות בהן ההימורים חוקיים, מגלגלים הון ונותנים אחוזים למדינה המארחת. אכיפת ההימורים הבלתי חוקיים קשה וכמעט בלתי אפשרית. קשה להגיע לאנשים שמהמרים בביתם דרך המחשב הפרטי, והדבר לא פרקטי. גם הטלת אחריות על בעלי האתרים נתקלת בקשיים כיוון שהם מפעילים את האתר ממקום חוקי. במידה ונדרוש מספקי השירות לחסום גישה לתכני הימורים, יש סכנה לקשיי גישה באתרים לגיטימיים. מעבר לכל אלו, משטרת ישראל איננה מצליחה למנוע הימורים באולמות משחקים במרכז הארץ, אזי מדוע שנסבור שתצליח למונעם בעולם האינטרנט?

הכישלון של ארה"ב במאבקה נגד ההימורים באינטרנט מוכח. ארה"ב נמצאת במאבק ארוך כנגד הלגיטימציה להימורים באינטרנט וחוקקה באוקטובר 2006 את חוק "Unlawful Internet Gambling Enforcement Act". החוק מצווה על חברות אשראי לזהות ולחסום העברות כספים שהם מזהים שמועברים לחברות אתרי הימורים באינטרנט, והוא מלא גזירות כרימון. ההצלחה כמעט לא קיימת. מומחים כלכלנים ומשפטנים חוזים שהחוק יכנס לדפי ההיסטוריה כניסיון עקר להשתלט על היקף הכספים שמתגלגל בתעשיית ההימורים המקוונים. החוק דומה לחוקים נגד אלכוהול ב"תקופת היובש" שלא הצליחו למנוע את תעשיית האלכוהול. אנליסטים כלכלנים טוענים, שכיוון שהתעשייה מגלגלת נכון ל – 2008 כ – 15 מיליארד דולר בשנה, ורק ממשיכה במגמת העלייה כמו שאחוז המשתתפים האמריקאים גדל בהתמדה, ברור מאליו שלחברות ההימורים יש מוטיבציה עצומה לעקוף כל חקיקה שכזו. היסטוריה של כל מודל כלכלי מוכיחה, שהרצון לעשות כסף, תמיד גובר על הרצון למנוע כסף. אם יש ביקוש, יש גם היצע.

ארה"ב נמצאת לבדה במאבק זה. חמישים וחמש מדינות הפכו את ההימורים באינטרנט לחוקיים. בינהן אוסטרליה, בריטניה, האיחוד האירופאי, ועוד. ההימורים במדינות אלו מוסדרים, חוקיים, וממוסים.

משום מה בישראל, החליטו ללכת לפי המודל האמריקאי. הצעת חוק העונשין (תיקון) (משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס"ז – 2007, שאושרה בקריאה טרומית, תטיל בין היתר, את האחריות על חברות האשראי בגין התשלום והשתתפות במשחקים אסורים, לרבות משחקים באתרי אינטרנט. אנחנו רואים את הבעיות שארה"ב נקלעת אליהן, ומשום מה לא פונים לאפיק השני, הלגיטימי, שכבר הוכיח את עצמו כדרך הנכונה ללכת בה. המודל הבריטי הוכיח את עצמו כמודל הנכון והראוי ביותר ללכת בו. בריטניה היא המדינה היחידה שבה גם הממשלה מתערבת בהסדרת תעשיית ההימורים הוירטואלים, והיא החליטה להטיל את האחריות למניעת הסכנות על הגוף המפעיל – אתרי ההימורים עצמם, בעלי הכיס העמוק, שיעשו הכל כדי שיתנו להם להמשיך לפעול – גם אם זה להקשות על משתמשים בכניסה לאתר ע"י דרישת מסמכים מזהים, טכנולוגיה מתקדמת שתוכל לזהות מהמרים כפייתיים, הגבלת סכומי ההימור ועוד. כך, נחסמת גישה להימורי קטינים, וסכנת המהמרים הכפייתיים נמצאת בבקרה.

למתנגדים שיעלו את שאלת המוסריות, ואת הירידה במוסר לעבודה, אענה שמטבע הדברים, השאלה מהן המטרות המועילות בהן ראוי לאדם להעסיק את עצמו השתנו מעת לעת, ומחברה לחברה. החברה הליברלית שאנו חיים בה כיום מתאפיינת בכך שאין אנו מכתיבים לפרט כיצד ואיך ראוי לו לנצל את זמנו וממונו. עפ"י האידאל הליברלי, ספק אם לפי טיעון זה ראוי שהחברה תאסור על עיסוק בהימורים על מנת לחייב את הפרט להשקיע משאביו בעיסוקים מועילים יותר. יש לשאול עד כמה, ובאילו נסיבות, ניתן וראוי לחברה להגביל עיסוק הפוגע בתפיסות מוסריות וראויות. בימינו, השאיפה להתעשרות מהירה, לא רק שאיננה מילת גנאי, אלא שהינה אף תמצית התקוות והשאיפות של מיטב הנוער. לטוב ולרע, הטיעון כי דווקא האיסור על הימורים בחוק מיועד לחזק את עקרונות המוסר הללו, תלוש מהמציאות. בנוסף, קשה לקבל ברצינות את הטענה שהגנת מוסר העבודה עומדת לנגד עיני המדינה בהטלת איסור על הימורים שעה שהיא עצמה פוגעת בעקרונות אלה ע"י מפעלי ההימורים החוקיים.

ומעבר לכל אלו, האיסור על הימורים רק יגרום לנזקים יותר חמורים. שוב, בהימורים ממוסדים יש לנו שליטה על המהמרים, וניתן לנסות לצמצם את הנזקים. בהימורים לא ממוסדים, הנזק לציבור גדול הרבה יותר.

לדעתי, אין בנושא ההימורים של האינטרנט שאלה של "כן או לא", אלא "איך ומתי". עדיף להסדיר ולתת גם לתופעה שעלולה להיות שלילית לגיטימציה ולהגבילה בצורה שתוכל להיות מבוקרת כראוי. יש לקבל את העובדה שזהו עידן האינטרנט, ולהעתיק אלינו את המודל שמתמודד עם התופעה בצורה הטובה ביותר – המודל הבריטי. נרצה או לא נרצה, זהו הכיוון שאליו העתיד הולך ועלינו להשלים עם כך.