12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: חיים של שפע
מאת: שי טובלי   שמור מאמר למועדפים

כשאנו חושבים על "שפע", מה עולה בנו? - אנו עשויים לומר ששפע הוא מצב של רווחה כלכלית, מצב שבו יש עושר ,שפע של דברים ,שפע של מספרים בבנק, או שאני עשוי לדחות את זה מכל וכל ולומר ששפע הוא מצב של שפע פנימי שבו יש נדיבות ועושר פנימיים, מצב של היעדר דלות רוחנית. כך או כך אנו מקשרים שפע עם ההיפך מדלות חומרית או מדלות רוחנית . אנו אומרים "אני רוצה לחיות בשפע", "אני רוצה למשוך אלי שפע", אך לרוב כל הרצונות האלה אינם מגובים על ידי פעולה אמיתית. אנו בעיקר ממתינים. יושבים בצד הדרך. אבל אם יש משהו אמיתי בחיים, הוא הפעולה.

נסו לרגע להתבונן על חייכם, ולבודד מהם רק את רצף הפעולות. הורידו משם את כל מה שאי פעם חשבתם על היעוד וההגשמה שלכם, את כל התוכניות והרעיונות היצירתיים שמעולם לא מומשו, את כל הרומנטיקה והאידיאליזם, ובדקו מה נשאר. כשאתם נשארים עם השלד הערום של הפעולות, סביר להניח שתגלו שלא באמת פעלתם הרבה. שלא היו הרבה פעולות ממשיות בתוך העולם החומרי שיכלו להוביל באיזושהי דרך לחיים שמתקשרים עם יצירתיות אמיתית . בדרך כלל נגלה שהיו לנו בעיקר מחשבות על פעולות - סוג של אידיאליזם. אידיאליזם, משמעו שאני כל הזמן חושב על מה שאני רוצה שיקרה, וכמה נהדר אם זה היה קורה. אך עד כמה באמת פעלנו?

מצד שני, אולי נגלה שהיינו מאד פעלתנים, מכיוון שאנשים רבים פועלים באופן אובססיבי מבוקר ועד ערב. אך פעלתנות היא פשוט להציף את החיים שלי בפעולות סרק, בהסחות דעת, כדי שלא אצטרך להיכנס פנימה. התמכרות לפעולה, כדי להימנע מהחוויה הסובייקטיבית. לכן השאלה כאן היא עד כמה פעלתי בצורה כזו שהיצירתיות באה לידי ביטוי.
פעולה היא נקודת האמצע המושלמת שבה אידיאליזם ופרגמטיזם (מעשיות) נפגשים ומתחברים. אידיאליזם הוא הרעיונות שלנו לגבי מה שאמור להיות. משם נובע הדחף היצירתי שלנו. בעוד שמעשיות, היא התפיסה שכל מה שחשוב הוא להיות מקורקע ולהגיב לסיטואציות כמו שהן. נקודת האמצע שביניהם היא הפעולה, שממזגת בתוכה חמישים אחוז אידיאליזם וחמישים אחוז עבודה עם המציאות כמו שהיא. אם אני מאבד את האיזון, אני הופך לאדם פעלתן מידי או לאדם אידיאליסט מידי. בשני המצבים אני מחמיץ משהו מהאמת של החיים.
כאן אנו חוזרים אל הנקודה של שפע, מכיוון שהשפע מתחיל להופיע במקום שבו אני חופשי באמת לפעול בתוך החיים. להיות חופשי בתוך החיים, פירושו להיות מסוגל לעשות פעולות אמיתיות, חסרות פחד, מעורבות לחלוטין, ספונטאניות לחלוטין ולא מנטאליות.

לעומת זאת, חיים של דלות הם ההרגשה שמעט מאוד אפשרי. ההרגשה שאנו כבולים מבחינה פנימית בשלשלאות ויכולים מעט מאד לנוע. ואז, גם כשעולה דחף יצירתי ואני מנסה לנוע לעברו, אני לא יכול לזוז, מפני שאני כבול. אם אני יושב וחושב על הגשמה, זה אומר שאני חי בדלות, שאני מרגיש שאין לי מרחב פעולה בתוך החיים. אז אני עשוי להרגיש שהחיים מסוכנים או מאכזבים, ולפתח ציניות ביחס לחיים ולסיכוי לפעול בתוכם.

הנקודה הקריטית היא שיש בנו ציניות לא רק ביחס לדחף היצירתי, אלא ביחס לעצמנו.

אנחנו לא מאמינים שאנחנו ממש יכולים לפעול פעולה החלטית, ברורה ופשוטה. פעולה ישירה, ספונטנית וחסרת פחד שנובעת מתוך חופש. פשוט לפעול, מבלי להטיל כל הזמן ספקות ביחס לפעולה, לחשוב מה המשמעויות שלה, אם היא מתקשרת עם ההגשמה והיעוד שלנו, אם התוצאות שלה יניבו את מה שאני רוצה וכן הלאה. עולם המחשבה שאופף כל פעולה הוא חיים של דלות. מדוע אנחנו חושבים כל כך הרבה לפני כל פעולה, אחרי כל פעולה ותוך כדי הפעולה? מדוע החיים שלנו הפכו להיות אפופים במחשבות ודלים בפעולות? כאשר יש בחיינו יותר מחשבות מאשר פעולות, המשמעות היא שדיכאנו וחנקנו את החיים.
אנו לא משתמשים נכון במחשבה שלנו. הכוח של המחשבה הוא כוח של פעולה. כולנו התנסינו בפעולה שקרתה מתוך מחשבה, אך מבלי שחשבנו.

צורת המחשבה הנוכחית היא לא יותר מפחד, ולכן אנחנו כל הזמן חושבים. בהתחלה, באמצע ובסוף של כל פעולה, אם בכלל אפשר לקרוא לזה פעולה. כך המחשבה הופכת להיות מרכז החיים שלנו, והפעולות הן רק תוצאות רחוקות. לב ההוויה שלנו הוא מחשבה, ואי שם בשוליים ישנן התוצאות שלה שהן פעולות.

באופן הזה איבדנו מגע עם האנרגיה של פעולה. איבדנו את התחושה הממשית של פעולה ישירה. הכוונה כאן אינה לפעולה האינסטינקטיבית של חיה. היא דומה לה במובן הזה שהיא ישירה ובלתי אמצעית, אך עם זאת, היא גם כוללת מחשבה מודעת. בפעולה כזו ישנו מימד של שיקול דעת, אבל הוא אינו שיקול הדעת שאנו מכירים כהתלבטות. למה צריך להתלבט? פועלים! יתכן שנגלה מתוך הפעולה שזו אינה הפעולה המתאימה, אך נגלה זאת מתוך המימד של התנסות ישירה, חיה, בלתי אמצעית, לא מפוחדת וספונטאנית.

אם כן, חיים של דלות הם חיים של מחשבה שמגבילה את הפעולות שלנו וגורמת לנו לחוש ולהאמין שמעט מאוד אפשרי בחיים. כל עוד אנו פועלים מתוך תהליך של עיבוד מנטאלי, אנו מגבילים את הסיטואציה בהתאם לרעיונות והנחות מוקדמות שיש לנו. הרבה מאוד ממה שיניע את הפעולה שלנו הוא פחד. פחד לעשות את הדבר הלא נכון, פחד להיכשל, פחד שתוצאות הפעולה לא יהיו כרצוננו.

לעומת זאת, איכות התודעה של המאסטר אינה עובדת בצורה הרגילה מכיוון שהוא אינו מונחה פחד ודלות . פעולה שנובעת מתוך שפע, היא פעולה חסרת פחד, חסרת תנאים, חסרת מגבלה וחסרת תהליך מנטאלי. זוהי פעולה ישירה וספונטאנית, שקורית כאשר אני רפוי ודרוך בעת ובעונה אחת. אם אני רפוי מספיק, יש לי מרחב, ואם אני ערני מספיק, הסיכוי שאפספס הוא נמוך מאוד. אך כדי להשיג את המצב הזה, עלי לסלק קודם כל את המצב האחר. לראות בבהירות שהחיים שלי הם חיים של המון מחשבה ומעט פעולות.

אז סלקו את אורח החיים המנטאלי, והתחילו לחיות ממש. אם תנקטו בפעולה אחת אמיצה, ישירה, בעקבותיה תידרש עוד פעולה אמיצה. החיים יתחילו לראות בכם שותפים פעילים ולא צופים מנטאליים. נסו לפעול בלי מחשבה, פעולות מדויקות וישירות, מבלי לתכנן את התוצאות. אם הפעולות שלכם יהיו "קטסטרופאליות", ואת זה אתם תלמדו מתוך הפעולה, פשוט נקטו בפעולה נוספת. נסו לתרגל במשך שבוע בלבד תנועה ורצף, ותתחילו לחוש איך החיים שלכם הופכים לרצף ולא למקטעים נפרדים של מחשבות ופעולות. כאשר יש כל כך הרבה מחשבות לפני ואחרי פעולה, אנו מאבדים מגע עם התחושה של פעולה טהורה. את התחושה של השתתפות בתנועה של החיים.

זהו האיזון שחסר בתרבות הרוחנית של היום. רוחניות שמושכת אותנו רק אל החוויה הפנימית, עלולה להיות מאד הרסנית. גם אם מורים רוחניים מבטיחים לנו ש"הפעולה תקרה מעצמה", בפועל זה לא קורה. בפועל, אנשים מהתרבות הרוחנית הם לרוב האנשים הפאסיביים ביותר, הנתמכים ביותר על ידי הוריהם, המבולבלים ביותר בחייהם ושסובלים מסטגנציה חריפה.

ה"כאן ועכשיו" של התרבות הרוחנית הוא הכאן ועכשיו של נוכחות טהורה. אך ישנו גם כאן ועכשיו של פעולה טהורה. נוכחות טהורה היא משהו מאד ערטילאי שמתייחס לחצי הסובייקטיבי, הפנימי. אך הבית האמיתי שלנו אינו הבית הפנימי, כפי שהוא גם לא הבית החיצוני. הבית האמיתי שלנו הוא בדיוק באמצע. פעולה טהורה היא נקודת המפגש המושלמת של הפנימי והחיצוני, ולכן היא גם המקום בו החיים מופיעים דרכנו ובנו.

שי טובלי