12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ההוצאה הלאומית על בריאות
מאת: אברהם אלון   שמור מאמר למועדפים

ביטוח בריאות – האם העשירים יחיו והעניים ימותו?
מאת: אברהם אלון, M.B.A(*)

א. מבוא

הרפואה המודרנית האריכה את תוחלת החיים בצורה משמעותית. היא יודעת להתמודד טוב יותר עם תחלואים למיניהם, היא מאבחנת במהירות רבה יותר וברמת דיוק גבוהה יותר הופעתן או קיומן של מחלות.

יחד עם זאת, הרפואה המודרנית היא רפואה יקרה מאד. היא משתמשת באמצעים מתוחכמים לביצוע ניתוחים (כגון שימוש בקרני לייזר), היא פיתחה תרופות מצילות חיים אך מחירן גבוה מאד, עד כדי אי יכולתם של הזקוקים להן לממן את רכישתן. זוהי רפואה היודעת לבצע בדיקות מקדימות כדי למנוע מחלות או לגלותן בשלב מוקדם מאד, בו אינן מסכנות עדיין את חיי החולים. גילוי מוקדם זה כרוך אף הוא בעלות גבוהה עד גבוהה מאד.

מאז הונהג בארץ חוק ביטוח הבריאות הממלכתי, התקדמה הרפואה בכל התחומים שמנינו, ולכאורה אמור מצבנו התחום הבריאות להיות טוב יותר, אלא שהמדינה אינה מסוגלת עוד "לרדוף" אחרי ההתייקרויות של הרפואה המודרנית, והיא מוציאה מן "הסל" או אינה מכניסה לתוכו טיפולים רפואיים, ניתוחים או תרופות שמחיריהם הולכים ומזנקים כלפי מעלה ללא הפסק.

כך התפתח לו מרוץ אכזרי. מצד אחד - עומדת "הרפואה היודעת" המסוגלת לתת חיים במצבים כמעט אבודים ובכך להאריך את תוחלת החיים, ומן הצד השני – האמצעים הכספיים הכבירים הנדרשים כדי לקבל מה שהרפואה יודעת לתת, וכך נדחקות שכבות אוכלוסיה רבות לאותו אין אונים של אי יכולת לממן את בריאותם, את ריפויים ואפילו את חייהם.

אין זו נחלתה של מדינת ישראל בלבד. העולם המערבי כולו נקלע בעל כורחו לסד המכאיב המתואר כאן, כאשר משנה לשנה גדל משמעותית הפער בין מה שהרפואה יודעת לתת לבין מה שרוב האנשים יכולים להרשות לעצמם לממן.

ב. ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל ובעולם המערבי

ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בשנת 2006 ב-4% לעומת שנת 2005. כך מגלה דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עוד מגלה הדו"ח כי ההוצאה לנפש עלתה בשני אחוזים, לאחר יציבות בשנים 2005 ו- 2004. במחירים שוטפים הסתכמה ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2006 בכ-49 מיליארד שקלים, שהם 7.8% מהתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג).
ההוצאה לבריאות כוללת את ההוצאות על כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות, בתי החולים, שירותי רופאים פרטיים ורופאי שיניים, הוצאה על תרופות ומכשירים רפואיים, מחקר ומנהל ממשלתי בתחום הבריאות, והשקעה במבנים וציוד במוסדות הבריאות.
ועדיין, למרות העלייה, שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מתוך התל"ג נמוך בישראל, וזאת בהשוואה למדינות מערביות אחרות. כך למשל, שיעור ההוצאה בארצות הברית הגיע
ל- 15.3%. שיעור נמוך במיוחד נצפה בקוריאה ובפולין (כ-6%). בעוד שברוב המדינות המערביות ישנה מגמה ברורה של עליה בשיעור ההוצאה הלאומית לבריאות, בישראל
המגמה הפוכה. משנת 2001 מסתמנת מגמת ירידה בחלקה של ההוצאה הלאומית לבריאות בתל"ג, מ- 8.4% ל- 7.8% אשתקד.
בשנת 2006 הוצאות משקי הבית על תרופות ושירותים רפואיים ובהם רופאים פרטיים, מרפאות פרטיות ורופאי שיניים, מימנו 33% מההוצאה הלאומית לבריאות, לעומת 32% בשנת 2005. 26% נוספים מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2006 מומנו מגביית מס בריאות, ו- 38% מומנו מתקציב המדינה. מימון מתקציב המדינה כולל העברות לקופות החולים ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים, ומימון השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים.
בשנת 2006 סיפקו קופות החולים 34% משירותי הבריאות, כמו בשנת 2005 ו- 2004. יצרני שוק כמו רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים, סיפקו בשנה זו 50% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לנתח שלהם בשנים 2005-2004.
ג. מה חוזה לנו העתיד?

כולנו זוכרים היטב את התמונות הקשות של הפגנתם המכאיבה של חולי הסרטן (בעיקר סרטן המעי הגס) שביקשו בתחינה נואשת לאשר הכנסתה של תרופה מצילת חיים לסל התרופות. אני זוכר את קולו הרועד של אחד החולים, שטען שימיו ספורים, וגם אם תיענה הממשלה לתביעתו, יתכן שלא יזכה כבר 'ליהנות' מכך.

הם סיפרו על משפחותיהם, שמכרו כמעט את כל רכושן, כדי לממן את הטיפולים, ובעיקר את רכישתן של התרופות היקרות מפז. הם היו שטופי דמעות בעומדם ברוח הקרה (תרתי משמע) כדי להביע את זעמם, את תקוותם, את מחאתם ואת תפילתם.

אין בעצם חשיבות לשאלה כיצד הסתיים מאבקם. היה ברור לכול שאחריהם יבואו חולי ניוון השרירים והטרשת הנפוצה, ואחריהם פגועי המוח ואחריהם, מי יודע מי עוד?
הרי ברור לכולנו שאין המדינה, עם כל רצונה הטוב והבנתה, מסוגלת לעמוד בתחרות האכזרית הזו, שעוד תלך ותגבר בעתיד.

בל נשכח את הנטל הביטחוני הכבד, הגורם לנו להיות בין המדינות הראשונות בעולם בשיעור ההוצאה הלאומית לביטחון. חשוב לזכור את הנתח הנכבד שתופס החינוך בתוך התקציב הלאומי (למרות שהישגיו טעונים שיפור דחוף ומעמיק).

כל אלה מבשרים חזות קשה במכלול ההיבטים של בריאותנו הפרטית והציבורית.

חוק ביטוח הבריאות הממלכתי אמנם מקנה לכאורה ביטוח רפואי לכל תושבי המדינה, אלא שבפועל אין הדבר כך.

מאז חקיקתו החוק מותקף שוב ושוב על ידי קבוצות שונות. זאת, במיוחד לאור שורה של תיקונים שהוכנסו בחוק במסגרת חוקי ההסדרים במהלך השנים, שכרסמו באופן משמעותי בעקרונות השוויון והערבות ההדדית שעמדו בבסיס החוק. הטענות העיקריות הן:
החוק איננו מכסה את כל הטיפולים הנדרשים עבור קבוצות שונות, ובהיעדרו של מנגנון קבוע לפי החוק לעדכון הסל, עדכון הסל אינו מספק.
הסכומים הנגבים עפ"י החוק אינם מספיקים למימון מערכת הבריאות.
תשלומי ההשתתפות מכיסם של המבוטחים, ששיעורם עלה מאוד במהלך השנים, הפכו חלק גדול מן השירותים הכלולים בסל הבריאות לבלתי-נגישים, מבחינה כלכלית, לכל הזכאים להם.
הביטוחים המשלימים לפי החוק, להם זכאים רק מי שמשלמים תשלום נוסף מכיסם, ושהיקף הכיסוי שהם מעניקים התרחב מאוד במהלך השנים, יוצרים מציאות של "שני סלי בריאות בסיסיים", בניגוד לעקרון שעמד בבסיס חקיקת החוק.
כאן נכנסו לתמונה הביטוחים הפרטיים המוצעים על ידי חברות הביטוח אלא שגם הם יקרים וקהלים רבים אין ידם משגת לקנותם.
ועוד היבט חשוב אחד: הארכת תוחלת החיים גורמת לגידול עצום במספרם של הקשישים והזקנים. עקב כך מופיעות מחלות רבות שבעבר, כשאנשים מתו בגיל צעיר יותר, לא הכרנו אותן.
עדות מעניינת להתעוררות הנושא היא פנייתם של פרחי רפואה רבים לתחום הגריאטריה, שנראה כפוטנציאל רווחי, במקום פדיאטריה (רפואת ילדים) שבה יש התמעטות של מספר הילדים במשפחה המערבית (2.1 ילדים במשפחה לעומת 2.5 לפני 40 או 50 שנה).

הדבר הביא להוצאה מוגברת על טיפול רפואי ותרופתי בעיקר במדינות שאוכלוסיית הקשישים בהן היא משמעותית, עד כדי 20 או 25 אחוז אפילו!!!
עקב כל אלה נוצר מצב הולך ומחריף, שהמדינות המפותחות (ואנו ביניהן) יצטרכו להחליט בהקדם האם חשוב לטפל בקשישים, או באוכלוסיות אחרות כמו ילדים או בני נוער או חולים בגיל העמידה וזאת מתוך ההוצאה הלאומית הכוללת על בריאות.
הדבר מחזיר אותנו לכותרת שאיננה שאלה רטורית כלל. בעתיד יצטרך כל אחד לראות נכוחה את התמונה ולעשות את חשבון הנפש הבריאותי והכלכלי שלו ושל משפחתו.

(*)הכותב, אברהם אלון, בעל תואר שני במינהל עסקים במגמת שיווק ואסטרטגיה, שימש בעבר כמנהל השיווק של קבוצת "מגדל" בתחום ביטוחי החיים, הבריאות והסיעוד.
מרצה בנושא "שיווק מוצרי ביטוח" במכללה האקדמית בנתניה.