12391 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סוגת המשל: מתוך המבוא לספרו של ראובן וימר: משלי זן, אוסף של 65 משלים ומעשיות בעיבוד פיוטי, במשקל ובחריזה, הראשון בסדרת ארבעה ספרי משלים
מאת: אלי גיא   שמור מאמר למועדפים

המשל כחיים, החיים כמשל, מאת אלי גיא

המשל הוא סיפור קטן, בדרך כלל משעשע, שנועד להתפרש מתוך ההקבלה בין התוכן שלו עצמו ובין נסיבות חייו של המאזין/הקורא. אמנם בכל סיפור יש משהו מן המשל, שהרי שכיח שהקורא מהרהר בהשלכות שיש לתובנות שהוא מפיק מהטקסט, אבל בתור סוגה ספציפית, כל טעמו של המשל הוא שמצטיירת בו בבואת עולמו של המאזין/הקורא.
משלים סופרו ונכתבו מקדמת דנא בכל התרבויות. במסורת היהודית מופיעים כבר במקרא כמה משלים, שהמפורסמים בהם הם משלי יותם, שמשון ונתן הנביא, ובהם ראוי לכלול גם את חלומותיו של יוסף ואת החלומות שפתר לשרי המשקאות והאופים (חבריו לבית האסורים) ואחר כך לפרעה עצמו. במדרש התלמודי פזורים סיפורי "משל למה הדבר דומה" (האוסף הקנוני של הסיפורים האלה הוא ספר האגדה, שליקטו וערכו ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי). ימי הביניים היו תקופת שגשוג של סוגת המשלים, ואוסף "משלי שועלים" של בן סירא מוכר לנו גם היום. (ספר משלי התנכ"י, למרות שמו, אינו ספר של משלים במשמעות המושג כיום, אלא אוסף של אמרות ופתגמים.)
אסופות משלים הן סוגה שנציגיה הבולטים הם משלי הג'טאקה העתיקים מהודו, שנכתבו בסנסקריט ומשמשים לתיאור ציורי של אישיותו של בודהה; משלי החיות של איסופוס, שקודם העלאתם בכתב, הועברו בעל פה מדור לדור לאורך מאות בשנים; ובמאות מאוחרות יותר, אוסף המשלים הגדול של לה-פונטיין, הצרפתי בן המאה השבע-עשרה, ואסופת המשלים של קרילוב, שחי כ-150 שנים אחריו.
ליקוט לאסופות ושכתוב של משלים שלא נכתבו בסוגה זו רווחים בתקופתנו עתירת הכתיבה האלקטרונית. בקטגוריה זו ניתן לכלול את מעשיות הזן שמבחר מהן מובא בכרך הנוכחי כאוסף של משלים: מעשיות קצרות אלו נכתבו על בסיס מסורת הסיפורים שבעל פה בדומה לסיפורים האלגוריים של המספרים הנודדים סביב מדורת השבט, ויותר בקרבתנו, סיפורי החסידות היהודית (שרבים מהם לוקטו בספרו של הפילוסוף מרטין בובר "אור הגנוז").
***

המשל מציג את המציאות מאחורי מסכה של סמל, מוצא בה פנים נסתרות ורבדים מכוסים, ואולי אומר דברים שאי אפשר לאמרם בגלוי בלי לחרוג מה"פוליטיקלי-קורקט" בנסיבות זמנם. אבל המאזין הנבון אמור להבין את הרמז לנמשל הספציפי: כשיוסף מספר לאחיו על האלומות בשדה ועל השמש והירח והכוכבים בשמים שמשתחווים לו, אין האחים טועים במשמעות החלום, וסיפוריו של יוסף כמעט עולים לו בחייו.
פעמים רבות המשל מסתיים בנמשל דידקטי או בשורת עוקץ, בפתרון מקורי, בפרשנות מפתיעה, בהיפוך תפקידים או גורלות, בתוצאה לא צפויה. מתוך כך ניתן להבין את קרבתו מצד אחד לבדיחה, ומצד אחר -- לטכניקת ה"מסגור מחדש" (reframing), המשמשת בטיפול ובחשיבה יצירתית: איזה יהודי לא יבין כשיאמרו לו: "זוכר את הבדיחה על העז?" כדי להזכיר לו שגם בבית דל וצפוף של משפחה עם תריסר ילדים יש מקום לעוד עז, ולכשתוציא את העז, כמה ירווח אפילו בבית שחווים אותו כמקום שאין להוסיף בו אפילו סיכה.
פשר המשל יכול אוניברסלי -- כזה שמקורו בהבחנותיו של הממשיל על החיים, ובייחוד על האדם כחיה חברתית בכלל ועל השלולית המקומית שבה הוא חי בפרט. נציגים קלסיים למשלים כאלה הם משלי החיות (ולדוגמה, משלי איסופוס, לה-פונטיין וקרילוב), העשירים בתובנות על דמויות והתנהגויות, על טיפוסים ועל יחסים אופייניים, והמסירים את המסך מעל סיטואציות שכיחות בלגלוג -- ואולי גם בחמלה. הרי אופיו של האדם לא השתנה מאז סופר המשל הראשון: התאוות והשיגיונות, תאוות הבצע, הכוח והשלטון, הן של מלכים הן של פשוטי אדם, התמימות והרשעות, הטיפשות והערמומיות -- כל אלו משמשים לממשיל המשלים חומר ביד היוצר.
לחלופין, המשל יכול להיות ממוקד בזמן ובמקום ותפור לפי מידות האדם או הסיטואציה הספציפיים: מורה הזן הממשיך ליצוק תה לספל של אורחו גם אחרי שהספל עולה על גדותיו ממשיל לתלמידו משל פרטי על מצב תודעתו, העולה על גדותיה מעומס דעות. כאלה הם המשלים המפורסמים שבמקרא: נתן הנביא ממשיל לדוד המלך את משל כבשת הרש ("ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה...") כתוכחה אישית על התנהגותו של המלך במקרה בת שבע; גם חידותיו של שמשון בנויות כמשלים מבוססי-נסיבות; בין האישי לאוניברסלי ניתן למקם את משלי הנביאים המאוחרים (לדוגמה "כרם היה לידידי בקרן בן שמן..." של ישעיהו, או משל העצמות היבשות של יחזקאל), שהנמשל שלהם הוא עם ישראל.
***
המשל הוא סיפור על מישהו, היכן-שהוא, מתישהו -- והוא גם סיפור על כולנו, בכל מקום, בכל זמן. מתוך כך הוא מוליך את המאזין/הקורא למקום לא-רלוונטי לכאורה, ושם, כשמודעותו היום-יומית רדומה קצת, כשהוא רחוק מעצמו, ממקומו ומזמנו, הוא יכול לרדת לשורש ידיעתו המלאה, להתחבר לתודעה האוניברסלית שלו עצמו. ממקום זה הוא מבטא את דעותיו, מביע את עמדתו ומנסח את שיפוטו המוסרי בלי לסייגם באינטרס של נסיבות חייו המידיות. ואז צריך מישהו לומר לו, כפי שאמר נתן הנביא למלך דויד: "אתה האיש!" -- ואם הוא חכם, נבון ומהיר תפיסה, הוא יתעורר ויאמר לעצמו: "אני האיש!"
ואז, מכיוון שהגיב למשל מעומק תודעתו שלו עצמו -- המאזין/הקורא כבר לא יוכל לערער על התובנה שהבליחה, על ההארה שהואר בה. הרי הוא עצמו שפט את השחקנים, לגלג עליהם או חש כלפיהם סלידה או כעס, חמלה או חיבה. רגע חוויית הסינתזה בין רובדי התוכן של המשל ובין משמעויותיו בעולמו של המאזין הוא רגע של הארה, ולכן סוגת המשל שימושית כל כך בנתיב החיפוש אחר עירור התודעה בכלל ובזן-בודהיזם בפרט.
--------------------------------------------
{גיא, אלי, מבוא למשלי זן, בתוך ראובן וימר, משלי זן, תל אביב: הוצאת דורון ספרים 2008}