12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מאפייני סוגת המשל, מתוך המבוא לספרו של ראובן וימר "משלי לדינו"
מאת: אלי גיא   שמור מאמר למועדפים

מתוך: אלי גיא - משלי לדינו כמשַקפי תרבות
[...]

מילון אבן-שושן מציע שלוש משמעויות למונח „משל“: (1) סיפור אלגורי קצר, סיפור דמיוני או שיר שיש בו מוסר השכל, מעשה בדוי העשוי לשמש דוגמה לאחרים; (2) דיבור חכמה קצר, פתגם, מימרה שאפשר להשתמש בה לעניינים ולמצבים שונים; (3) דיבור מליצי קצוב ושקול, חזון פיוטי.

כל המשמעויות האלה (שיכולות גם להיות כרוכות זו בזו) עשויות לשמש לענייננו כאן, אולם הניסיון לאפיין את את מושג המשל מהיבט צורת הטקסט מכניס אותנו לסבך: המשל יכול להיות אמירה קטנה, ישירה ופסקנית (דוגמת „תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות“; משלי יח, כג), או מכתם מטאפורי („היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?“ ירמיהו יג, כג); לחלופין הוא יכול להיות סיפור קצר, או לאו דווקא קצר, שמשמעותו מטאפורית והוא משרת מטרה דידקטית (כמו „משל המערה“ של אפלטון, בספרו המדינה) – אך גם ספר פרוזה דוגמת חוות החיות של ג'ורג' אורוול הריהו משל. ואפילו מותר לנו להחשיב למשל סיפור שלא כוּון מלכתחילה להיות משל, ולדוגמה, גם דיווח עיתונאי, ובייחוד אם הוא פיקנטי, יכול להתפרש כמשל: באחרונה פורסם בתקשורת סיפור על אדם שנפל מקומה 47, ולא רק שלא נהרג אלא הוא השתקם עד שחזר ללכת על רגליו בכוחות עצמו; והנמשל המתבקש – אם כזאת אירע לאותו אדם, צא ולמד מה כוחו של האדם להשתקם מאסון... לעולם אין לדעת!
[...]
למשל יכולה להיות משמעות אוניברסלית, כמו במשלי החיות של לה-פונטיין וקרילוב, או הוא יכול להיות סיפור שניסחוהו ספציפית לסיטואציה אישית (כמו משל כבשת הרש שהמשיל הנביא נתן לדוד המלך אחרי מקרה בת שבע; שמואל ב, יב), והמאזין האינטליגנטי אמור להבין את הרמז לנמשל הספציפי. במשל „התיקון“ שבספר הראשון בסדרה הנוכחית, משלי זן, מסופר על אחד קל דעת שנהג ברכוש המשפחה בפזרנות הוללת. קרובי המשפחה קראו לדודו של הצעיר, נזיר הזן רָיוֹקן, לרסן אותו. במקום להטיף לאחיינו מוסר הוא הגיע לביתו, התארח אצלו במשך יום ולילה, עשה מדיטציה כל אותו לילה, ובבוקר ביקש מאחיינו לסייע לו לשרוך את נעלי הקש שלו. האחיין מילא את הבקשה בחפץ לב, וריוקן אמר לו רק זאת:

[...] „אַתָּה רוֹאֶה? הָאָדָם מִזְדַּקֵּן וְנֶחְלָשׁ קְצָת בְּכָל יוֹם.
שְׁמֹר עַל עַצְמְךָ הֵיטֵב!“, הוֹסִיף בְּחֹם...
וְהָלַךְ בְּלֹא לוֹמַר מִלָּה אַחַת עַל הַזּוֹנָה
וְלֹא עַל קְרוֹבָיו שֶׁל הָאַחְיָן, שֶׁבָּאוּ בִּתְלוּנָה.
אֲבָל מֵרֶגַע זֶה וָאֵילָךְ הִרְצִין לְגַמְרֵי הָאַחְיָן,
וְהִסְתַּיְּמָה לַחֲלוּטִין – הוֹלְלוּתוֹ שֶׁל הַבַּלְיָן.

המשל מפרש את המציאות במעטה של סמל, מוצא בה פנים נסתרות ורבדים מכוסים, ואולי אומר דברים שאי אפשר לאמרם בגלוי בגבולות השיח המקובל בנסיבות זמנו, אך לפעמים אין די במסכה כדי להגן על המחבר מפני טענה נגד חיבוריו. כך התעכבה התקבלותו של ז'אן דה לה-פונטיין לאקדמיה הצרפתית עד אחרי שמלאו לו שישים, שכן המלך הנאור לואי ה-14 חשב שמעשיותיו „בלתי-מוסריות“ (מר יותר היה גורלו של ממשיל משלי החיות היווני איסופוס, שמסופר שהוא שילם בחייו אחרי שעורר את כעסם של כוהני האורקל בדלפי על דברי ביקורת שהטיח בהם).

בקשת רחבה כזאת של משמעויותיו של המונח ניתן אפוא למצוא כמה סוגי טקסטים, ובהם מכתמים ופתגמים, בדיחות ומעשיות, אגדות וסיפורים. לכן בזיהויו או בהגדרתו של המשל קל יותר להצביע לאו דווקא על ה„טקסט“ עצמו, אלא על האירוע המשולב של יצירתו של טקסט, דרכי הגשתו לקהל, ההאזנה או הקריאה, ויותר מכול – הפרספקטיבה הפרשנית של קריאתו, בין שהיא מודעת ובין שהיא אינטואיטיבית: בסופו של דבר, הטקסט הופך למשל רק מתוך שהוא מתפרש כלקח רלוונטי לחייו של הקורא. במובן זה שני מאפייניו הבולטים של המשל (בין בכתיבתו או בקריאתו) הם, ראשית, המשמעות המושלכת מהסיטואציה המקורית על מציאות חייו של הקורא והבנתו בפשרו הכפול (כלומר ההשלכה של „הרובד הראשוני“של המשל על ה„רובד המשני“ שלו), ושנית, הלקח התמציתי שהקורא יכול לאמץ לעצמו כמורה דרך לחייו („מוסר ההשכל“ של המשל).
[...]