12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ספר גרפולוגיה סמליות בכתב היד
מאת: זמיר סיון גרפולוג   שמור מאמר למועדפים

סמליות בכתב היד

בראשית יצירת השפה היה הציור (התמונה) הדרך שבה הביעו בני אדם את עצמם, את מחשבותיהם ואולי את רצונותיהם.
ציורי קיר, לרוב במערות, הם עדות לכך שהאדם כבר פיתח שפה בימים קדומים וידע גם לתת לה ביטוי גראפי.
התפתחות נוספת היא צמצום התמונות ל- סמל שיבטא מילה:

בית אייל דג וכד'.
כל אלה הם ראשית כתב תמונתי, אך מופשט יותר שבמהותו שימוש בסמלים.
מכאן חלה התפתחות נוספת במספר צירים שהראשיים שבהם הם:
א. התפתחות הכתב הפיקטוגראפי - כזה הנהוג עדיין במזרח. אלה כתבים שגם היום מכילים מאות ואולי אלפי ציורים שבהם קיים המערך סמל, מושג, מילה, משל וכו'.
ב. באיזורינו התפתח כתב האלפבית שגם הוא תהליך התפתחותי. בראשית היו כתבים שבהם גם תמונות וגם סימני אותיות ותנועות כגוןף הכתב ההירוגליפי המצרי או סימני הברות ותמונות בכתב המיקני. בכתבים אלה עדין רבים מאד הסימנים השומרים על סימליות מוגדרת שבהם העיקרון תמונה = סמל, תמונה = פירוש קיים.
באותה התקופה נראה שידיעת הכתיבה היתה עניין למומחים ונחלת יחידים, אשר היו שייכים גם למעמד חברתי מורם שמקצועם אפשר להם כח, עוצמה ושליטה.
ג. התפתחות הכתב של היום, האלפבית הנוכחי נובע מהצורך בהעברת מידע לציבור רחב יותר. עמים נודדים כעם העברי בראשית דרכו, היו בין הזרזים העיקריים להתפתחות האלפבית, כתב שבו יש בואריאציות שונות בין 20 ל- 30 סימנים שביכולתם לתאר שפה מדוברת שלמה.
תהליך זה גרם לפישוטו של הסמל הראשוני עד שהלה איבד כמעט את ציביונו המקורי. הצורך בהבעה מהירה טשטש את הסמל עד למינימום והצורך בכתיבה מהירה טשטש את הסמל עד למינימום והצורך בכתיבה במהירות החשיבה יצר את הכתב השטפי, הבנוי על צורות היסוד קער קמר וזווית

שמהן בנויות כל האותיות בכתבים העברי, הלאטיני, הקירילי, הערבי ועוד.
האם הסמל אכן נעלם מכתב היד? האם חשיבותו פחתה?
נראה שבדרך מעניינת מאד התשובה שלילית.
בהתבוננו בכתב שנלמד בתקן מחייב ושמורים בבית הספר משננים אותו לתלמידיהם אות אות ובכוונה רבה, הרי שכבר בראשית הדרך אנו מוצאים שוני בתפיסת צורתו ע"י כל תלמיד. תמונות פנימיות מוצאות דרך להתבטא באמצעות כתב היד ואותיות מסויימות עדיין שומרות על הקשר הבסיסי הראשוני שלהן.
האות תדגים לנו היטב קשר זה.
בראשית היתה האות פיקטוגראף המציין בית. במשמעות זו ובשם זה עברה גם לשפה העברית וגם לאלפאבית הייוני ב = ביתא.
בכתבים קדומים ערבי / חבשי היא = בית.
במשך השנים איבדה את המבנה הסמלי והפכה לצורות מופשטות שאינן בהכרח מתארות בית כגון: ואפילו
אולם בכתב העברי חזרה להיות ב ובכתב שלכאורה אינה סמל ברור.
אולם כאשר אנו מחפשים באות בודדת סימליות, הרי מבטאת בדר"כ חוסר תחושת בית וביטחון ואילו מבטאת צורך חזק בבית כהגנה.
הנה כי כן חוזרת הסמליות והפעם בצורה הרבה יותר אותנטית, כביטוי אישיותי של היחיד. נראה איפוא שהסמליות בכתב היד התגברה על כל התהפוכות ולעניינו כלומדי גרפולוגיה, היא עדין חשובה ביותר להבנת אישיותו של הכותב.
המעגל של תמונה סמל המבטא עולם מושגים ורצונות- נסגר.

נראה שהתפתחות האותיות נמשכת והיא למעשה חסרת גבולות. כיוונה הוא מהסמל הכללי אל הסמל הפרטי, האישי.
עתה כשהאותיות הן סמלים מופשטים בא הדימיון של היחיד ומוצא לו דרך להתבטא באמצעותן ואכן צורת האותיות היא מימד נוסף, מאפיין נוסף במכלול השיקולים הגרפולוגים.
כאשר אנו מגיעים להבדלים אינדיבידואלים מדהים מספר הסמלים שהדימיון האנושי יוצר- אפילו הכיוונים אינם נצפים. יש המעלים סמלים מהתת מודע הפרטי שלהם הקשור בציפיות ובחלומות, יש המעלים עולם מונחים מוגדרים או סמלים אסורים. מוסיקאים מבטאים עצמם לעיתים בסמלים מועתקים, תת הכרתיים, של כלי הנגינה שלהם או תמונות תווים, טייסים - כנפי מטוס וכד'.
גם אות בודדת וגם צירוף אותיות מצטרפים לתמונות הסמלים ומופיעים לעיתים בתימה (?) ולעיתים במילה.
למעשה כל כתב יד הוא עולם סימבולי חדש.
לסיכום נוכל לומר שהתהליכים ההיסטורים לא פגמו בסימליות כתב היד. הצייר הראשון על קיר המערה, הביע את מחשבותיו ואת ציפיותיו בסמלים ואילו עתה, כשכל אדם יודע קרוא וכתוב ויכול לבטא את עצמו, עדין קיים עולם סמלים הפורץ מעבר לטקסט ובכך נותן תמונה ומימד נוסף ומשמעותי להבנת עולמו של הכותב.