12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: זכות השימוע - האם ניתן "לרפא" את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכת שימוע בדיעבד לאחר הגשת כתב אישום?
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (ורו"ח) / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

זכות השימוע הנה זכות יסוד המוקנית לנחקר המניחה אפשרות לנחקר לשטוח את טענותיו במלואן בטרם הגשת כתב אישום. דהיינו, הזכות לטעון בפני הרשות התובעת לפני שזו תגיש כתב אישום. זכות זו לא הייתה מעוגנת בהוראה חוקית. ברם, המשפט הישראלי הכיר בזכות השימוע כמשתייכת לכללי הצדק הטבעי natural justice במסגרת כללים של הגינות דיונית שמטרתם למנוע "קיפוח" של צד. כיום מעוגנת זכות השימוע/הטיעון בדין בסעיף 60א לחסד"פ.

על מהות זכות השימוע נאמר בפסיקת ביהמ"ש העליון על ידי כב' השופטת חיות:

"בגדר השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שהדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו. היא נמנית עם עקרונות הצדק הטבעי וקשורה בטבורה לחובת ההגינות השלטונית" (בג"צ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה תקדין עליון 2005 (3), 3043).

מימושה של אפשרות השימוע, פירושה מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום (ראה בג"צ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועמ"ש תקדין עליון 2006 (2), 3317). היקף וחובת זכות השימוע תלויים בנסיבות הקונקרטיות של העניין. לרשות יש מתחם של סבירות בישום הכללים (ראה בג"צ 4776/03 מלון רגנסי בע"מ ואח' נ' אברהם פורז שר הפנים ואח' תקדין עליון 2005 (2) 1158).

לכאורה ניתן לתקן ואף "לרפא" את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכת שימוע בדיעבד תוך תקווה שהמאשימה תתעלם מכתב האישום שהוגש ותשמע את הנאשם בנפש חפצה כאילו לא הוגש כתב אישום ובמידה ותשתכנע כי יש בטענותיו ממש תבטל את כתב האישום, זאת בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית המקובלת במשפט המנהלי ונעשה בה שימוש גם בהליכים פליליים. על פי דוקטרינה זו פגמים הנופלים בהליך מנהלי בו נוקטת רשות מינהלית אינם מביאים בהכרח לתוצאה של פסילתו מדעיקרא, יש לבנות את מידותיו של הסעד לאופי ההפרה בהתחשב בנסיבות המקרה, והדבר נתון במידה רבה לשיקול דעתו של בית המשפט.

בין השיקולים הרלוונטיים יש להעריך את חומרת ההפרה, מהות הגורם התוקף את ההחלטה המינהלית, את אופי הנזק שנגרם לאדם עקב הפגמים שנפלו בהליך, ואת הסיכוי לרפא את הפגם ולתקן את המעוות (ראה בג"צ 9461/00 אגודת המים בעמק הירדן, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות תקדין עליון 2006 (4) 3772).

משמעות הפרת זכות השימוע על רקע תורת הבטלות היחסית, שהתוצאה תיקבע על פי נסיבות המקרה, תוך בחינת האינטרס הציבורי ודרישת הצדק. כך גם הפרת חובת שימוע, אף אין היא פוסלת בהכרח החלטה מינהלית, בין היתר, אם ההפרה לא גרמה עוול, אך אין הדבר גורע מחובת הרשות לקיים את הליך השימוע (ראה בג"צ 2911/94 באקי נ' קלעג'י- מנכ"ל משרד הפנים ואח' פ"ד מח (5) 291, 302- 303).

סוגיה זו נתעוררה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בפח 1199/05 מדינת ישראל נ' פולנסקי אחיקם בפני המוטב כב' השופטת ס. רוטלוי, כב' השופטת ע. צ'רניאק וכב' השופט ד"ר ק. ורדי; שם דובר בכתב אישום אשר הוגש כנגד הנאשם ביום 19.12.05 בגין עבירות של אינוס במרמה (שישה עשר מקרים) ומעשה מגונה. על פי כתב האישום מדובר בעבירות שביצע הנאשם במתלוננת שקיבלה אצלו טיפולים בבעיות רפואיות, כאבי גב ומגרנות, במהלך החודשים 2000/ 9-11.

חומר החקירה הועבר לתביעה ביום 9.1.03. יודגש כי אך ביום 17.1.06 מונה לנאשם סניגור מהסנגוריה הציבורית, וביום 30.3.06 הוגשה תגובת הנאשם לכתב באישום בה כפר הנאשם בביצוע המעשים המיניים המיוחסים לו. בדיון תזכורת אשר נקבע בתיק ליום 20.11.06 העלתה ב"כ הנאשם את הטענה שלא קויימה חובת היידוע לפי סעיף 60 א לחסד"פ ולכן יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהכפירה ולבטל את כתב האישום כדי לאפשר לנאשם לממש את זכות השימוע בטרם הגשת כתב האישום, זכות שהוא מתכוון וחפץ לממש בלא שיהיה תלוי ועומד כנגדו כתב אישום.


התביעה לא התכחשה לכך שלא הודיעה לנאשם על קבלת חומר החקירה בעניינו כנדרש הימנה על פי סעיף 60א לחסד"פ, אך טענתה הייתה כי הפרת הסעיף במקרה דנן אינה מחייבת את ביטול כתב האישום והתרופה המתבקשת בנסיבות המקרה הינה קיום שימוע ללא ביטול כתב האישום, בכך ניתן יהיה לטעמה לרפא את הפגם ולתקנו.

בית המשפט המחוזי תל אביב- יפו פסק :

על אף שניתן ל"רפא" את הפגם באמצעות שימוע בדיעבד, אין הדבר רצוי. יש הבדל גדול בסטטוס של נחקר וחשוד לעומת סטטוס של נאשם. כמו כן, יש חשש שהמאשימה "תינעל" על עמדותיה כפי שהוצגו בכתב האישום ובחינת טענותיו של הנאשם לא תעשה באותה מידה של פתיחות, שהיתה במקרה שטרם הוגש כתב אישום וגובשה עמדת התביעה.

הפסיקה נוקטת כיום בגישה של איזון, גמישה מבעבר, המתחשבת בחובה להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו עד כדי אימוץ דוקטרינת פסלות יחסית לגבי פסלות ראיות, שהוגשו שלא כדין ו"מודל מניעה" לצורך כך, תוך הדגשת זכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן והבטחת פרוצדורה הוגנת וערובות דיוניות הולמות להגינותו של ההליך הפלילי כלפי הנאשם, תוך בחינת כל מקרה לגופו (בעניין זה ביהמ"ש הפנה לע"פ 5121/98 טוראי יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי תקדין עליון 2006 (2) 1093). כחלק מגישה זו, על בית המשפט להגן על זכות הנחקר ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו גם בשלב המהותי של עריכת שימוע לנחקר.

בין היתר קבע ביהמ"ש כי בבואו לבחון את נסיבות המקרה עליו לבחון את התנהגות הצדדים, הפגיעה שתיגרם להם או לאינטרס הציבורי ועליו לשאול האם ניתן לתקן ולרפא את הפגם שנפל, האם ייגרם לנאשם עיוות דין ותיפגע הגנתו מול הפגיעה שתיגרם לתביעה ולאינטרס הציבורי.

בפסק דין דנא ביהמ"ש מתח ביקורת קשה על אופן התעלמותה של התביעה לזכות השימוע, שכן לא מדובר במעידה חד פעמית של התביעה אלא במקרים לא מעטים שבהם לא מולאה חובת השימוע על פי סעיף 60א לחסד"פ וקבע כי "מן הראוי, שהמאשימה תפנים חובה זו ותתייחס אליה כאל זכות יסוד מהותית של נחקר, כדי למנוע הישנותם של מקרים כאלו, בטרם הגשת כתב אישום, במקום לטעון אח"כ לכך שלא ייגרם עיוות דין לנאשם בעריכת שימוע בדיעבד".ביהמ"ש סבר כי במקרה הנדון מן הראוי היה לנקוט בצעד של "נשמע ונעשה" ולא של "נעשה ונשמע", לפיכך הורה לבטל את כתב האישום לאחר חזרת הנאשם מכפירתו, כדי לאפשר לו למצות את הליך השימוע על פי חוק.