12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מוסדות התכנון והבנייה והאזרח המואשם
מאת: וליד עיסאוי עו"ד   שמור מאמר למועדפים

בין החלטות השלום לעליון זכויות האזרח נשחקות

דיני תכנן ובנייה

לפני מספר חודשים נתבקשתי בתחום עבודתי כעורך דין ובעל משרד עריכת דין עצמאי לטפל בתיקים של אזרחים שפנו אלי לייצגם בבית



המשפט לאחר שהוגש נגדם כתבי אישום לפי חוק התכנון ובנייה ( עבירות ועונשיין ) עבירות אלו הן בדרך כלל על הפרת חוק התכנון



ובנייה בנייה ללא היתר וכן שימוש ללא ההיתר או באין היתר או בחוסר השלמת ההליך החוקי המתבקש לקבלת ההיתר



מטבע הדברים וועדות התכנון והבנייה הם הגוף המוסמך לאכוף חוקי התכנון והבניה על פי החוק .



לתדהמתי והפתעתי הקשה כי מי שפנה אלי בעניין הם אזרחים תמימי דעות נשבעים לי כי אינן אשמים בעבירות וכי הסיוט הזה שרודף



אותם (כתבי אישום ) לא מוצדק ואינו הגיוני ולא נסבל . בין חובתי כעורך דין לפעול בדרך הנאותה לייצג אנשים שהם לקוחות שלי



כמתבקש מחוק לשכת עורכי הדין כללי האתיקה וייצוג בנאמנות ומסירות ובין עקרון שלטון החוק שאני דוגל בו ובין זכויות האזרח



וזכותו לדעת . מצאתי הזמן כדי לערוך מחקרון על מה באמת מתרחש בבתי המשפט ובמוסדות התכנון והשפעתן על האזרח המואשם



וועדות התכנון והבנייה בעלות סמכויות רחבות בכל הקשור לתחום העבודה (תכנון ואכיפה ) ללא ספק כרשות שלטונית חייבת המדינה



לבדוק עצמה טוב בכל הליך משפטי נגד אזרח ועליה להתאפק יותר מכל צד אחר ולשקול שיקולים של סבירות מידתיות שקיפות .תום לב



הגינות ביחסיה עם האזרח ולפעול כמתחייב ממנה בשיקולים מקצועיים אחרת תואשם בהפרת אמונים וברשלנות ואי שמירה על



עקרון חובת .הזהירות בנוהלים ובהתנהגות שלטונית . עליה לדאוג לעניין הציבורי שהיא מופקדת עליו . החוק דורש מהרשות



זהירות יתר במעשיה . פסיקות לא מעטות במשפט הישראלי הואשמה המדינה באי שמירת והפרה חובה חקוקה .רשלנות . סטייה



מנורמות טוהר המידות . ושקיפות הינו עבירה ומחדל רשות שהחוק אינו יכול לסלוח . האם הוועדות הן באמת שומרות על עקרונות אלו



????? שאלה גדולה מצריכה תשובה להלן ממצאי בדיקתי



העובדות והטענות המצריכות באמת עיון ובדיקה :



בעניין השימוש ללא היתר : עבירה לפי סעיף 204 לחוק תכנון ובנייה . : הנושא מציב בפני הוועדות בעיה רצינית היום הפסיקה



סותרת עצמה בית המשפט נותן שיקול דעת חיובי בעניין העבירה דהינו שהעבירה הינה כן קיימת והצד השני דוגל באי קיום העבירה



בכלל . ונשאלת השאלה האם עניין זה אינו חשוב עד שהמדינה תקבע באופן חד משמעי בחקיקה או בפסיקה עליונית כדי לחסום אי



הבהירות והליכה למשפט בדיונים עקרים וחסכת לנו בזבזו זמן שיפוטי יקר הן לאזרח והן למערכת המשפטית .



בהעדר קו משפטי אחיד יכול האזרח להיפגע בזכותו הבסיסית למשפט הוגן וצודק כי לפי אזור העבירה ומקום בית משפט תהיה השפעה



על מהלך המשפט ותוצאותיו ובהעדר נורמות ברורות שיכול האזרח להיות בטוח וסמוך על מערכת המשפט בלי דאגות . על כן על



המדינה להוכיח שימוש חורג בעבירה זאת כדי שתוכל להרשיע לפי סעיף 145 לחוק תכנון ובנייה



כאשר התביעה מגישה כתב אישום בעבירת שימוש ללא היתר עליה להגדיר את האישום וסעיף האישום הנכון



בפלילים ולא די באיזכור ללא פירוט העובדות בסעיף האישום הרלוונטי . אחרת כתב האישום לקוי באם כתב



האישום אינו מגדיר בדיוק את עניין השימוש החורג כדרישת החוק בתוספת השלישית לחוק . אבל הוועדות



בהגשת כתבי האישום יוצאים מהנחה כי כל שימוש הוא חורג זו היא הגדרה גורפת ואינה מובנת ואין לה כל



בסיס להבחן משפטית לבתי מגורים אין שימוש חורג השימושים הטעונים היתר הם השימושים החורגים



מהיתר ומתוכנית . נשאלת השאלה האם כל שימוש הוא חורג די בכך להסתכל לחוק המגדיר העניין כדי לקבל



תשובה בהעדר שימוש חורג אשר עלי הוועדה להוכיח כי ישנו שימוש חורג כדי שתוכל להאשים ותרשיע .



בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע באין הוכחה של שימוש חורג כמתבקש מהחוק בתוספת ראשונה אין



להאשים בשימוש ללא היתר .







1.סטייה מנוהלים והפרות חובת הזהירות ורשלנות : בקשות היתרי בניה הוגשו וניתנו היתרים לאחר מכן חויבו בהריסת המבנה אשר



הוצא לו היתר על פי החלטת הוועדה . התברר בדיעבד כי הרשלנות והפרת האמונים כבשה הוועדה ואת פקידיה וחוסר המקצועיות היא



חלק ניכר במצב מביך זה היתרי בנייה ניתנו והוקמו בתי מגורים ולאחר כשלושים שנים מכריזים על השטח כציבורי ויש לפנותו מיידית ועוד דוגמות באמת בושה וחרבה להזכירו במעמד צנוע זה . הכל מוכח ומתועד במסמכים . ואין בדברינו משום ביקורת בשביל הביקורת







2.כפל אגרה .: אין חיוב בכפל אגרה בהסתמך על סעיף 218 לחוק כי חיוב כפל אגרה נגזר מהאגרה ובאם אין אגרה אין כפל אגרה לפי



הפסיקה בבית המשפט העליון. ההגיון הנעוץ בעניין הוא כי באם העבירה רק שימוש ללא היתר אין האזרח חייב לשלם אגרה על



שימוש בלבד כי אין חל אגרה על השימוש בבית המגורים שהוא שימוש רגיל לפי מטרת ההיתר הבנייה ולפי התוכנית שאושרה ועל כן



נעדר בית המשפט סמכות לחייב כפל אגרה על עבירה זאת . האגרה משולמת רק על הבנייה לפי מטרים משטח הבנייה ואין משלמים



אגרה על השימוש בלבד . מצב דברים זה מציב מבוכה בפני בתי המשפט כי אינו חד משמעי וחלוט .



3.עניין התיישנות העבירה : עבירת הבנייה הינה עבירה מסוג עוון המתיישנת תוך 5 שנים וכאשר מבצע הבניה נפטר לפני הגשת תיק



לבית המשפט אין מקום להגשת נגד יורשו כי אחריות פלילית היא אישית . ולא מועברת בירושה . כמו כן מועד ביצוע העבירה חמש



שנים ממועד הגשת כתב האישום תיקים אין ספור הוגשו בהתעלמות מוחלטת מטענת ההתיישנות : זו היא פגיעה בזכות יסוד של



החשוד המעוגנת בזכותו החוקתית להגנה . כאשר על הרשות חובת הודעה בנתונים ובעובדות עליהן הוא מואשם ולא להתנהג בצורה



שתוליך האזרח שולל . ושוחקת זכותו להגנה ומשפט צודק . האם זה לא מצריך עיון מחדש . או אחרת יתחיל האזרח לאבד אמונתו



במערכת המשפטית המנהלת את חייו .



4.גובה הקנס : הקנס בעבירות בנייה לא מאוזן ואין נורמה שמגדירה לפי קריטריונים ברורים בתי המשפט קבעו נורמה לחיוב 100 שקל



למטר אך לפעמים בתי המשפט משיקולים זרים נותנים לתיק 300 שקל למטר וזה מופרז ומוגזם ואינו יכול לעמוד במבחן הערכאות



הגבוהות . העדר קביעה ברורה לקנס על עבירות בנייה הינו מחדל חקיקתי ועל המחוקק להיות ער למצב זה .



5.תעריף האגרה חל מיום הבנייה ולא מיום החלטת בית המשפט :



לפי פרשנות סעיף 218 לחוק והפסיקה שאישרה ופירשה החוק בבית המשפט העליון . האגרה תשולם לפי תעריף החל ביום הבנייה ולא



ביום מתן פסק הדין סבורני באם הוועדות התרשלו בהקמת החוק מיום ההתיישנות אין להם להלין אלא על עצמם היה להם כל הזמן



לפעול על פי החוק . באין תאריך מדויק של יום העבירה אזי אין חיוב באגרה וכתב האישום הינו לקוי ולא יעמוד במבחן המשפטי .



6.זכות השימוע : לאזרח זכות שימוע בדין פלילי מטרתה ביצוע בדיקה מקצועית כדי להתאים העובדות כהוויתן . הליך של חקירה איסוף



ראיות ואחר כך יוחלט על עמידה לדין של החשוד עניין הגשת כתבי אישום והעמדה לדין בלי שימוש בהליך שימוע הינו לקוי ופוגע



הוועדות מאשימות ללא שימוע מצבים מבישים שנתקלו בהם הוועדות כאשר לא זוהו העובדות כל זה נוצר בהעדר שימוע לאזרחים



המואשמים . למשל הוגש כתב אישום נגד מתים , הוגשו תיקים בשטח גדול יותר ממה שנמצא בשטח בפועל . וכיוצא בזה מחדלים של



רשות שלטונית אשר מציבה אותנו בבעיה שקשה להתמודד איתה וגורמת נזקים לא צריך להקל ראש בהן .



7.כח רב מוענק לוועדות התכנון : (לדעתי העניין מצריך בדיקה ועיון מחדש) דבר אשר פוגע בזכות האזרח החלש מולם ואף מפחיד



שחוסם בפניו קבלת זכויות שמעוגנות בחוק ומוענקות על פי חוק



וועדות תכנון והבנייה יכולים לגזול מהאזרח בפעולה תכנונית את הנאתו מרכושו והיא באם לא תעשה בשיקול דעת ומקצועיות ושקיפות



תסב נזק בלתי הפיך אם יתברר כי הפעולה לקויה .



תיקים בבית המשפט לא מעטים דנו ונדונו בחיוב הוועדות ברשלנות ובסטייה מנוהלים בהוצאת היתרי בנייה שהתברר בדיעבד לא חוקי



שגרם נזק לאזרח בהריסת ביתו שבנה בלי היתר חוקי באשמת מוסדות התכנון וכן פיצוי כספי רב שולם על ידי המדינה כתוצאה



מהפעולה זאת .







7.דיני תכנון ובנייה (עבירות ועונשין) מסווג כדין פלילי : ויש להעניק לאזרח ההטבות של הוראות הדין הפלילי



8. עובדות :יש מצבים לאחרי דיונים משפטיים שולמו כספים לוועדות ללא דין במה שנקרא התעשרות ללא משפט בלי בדיקה



מחדש בנוהלי הוועדות ובתפקודה למשל האם על האזרח שישלם כעשרים אחוז מאגרת הבנייה לפני כמה שנים עליו לשלמה שנית



בחידוש בקשת ההיתר חד משמעי לא לאזרח זכות קיזוז ממה ששולם בעבר לחובה עתידית וזה מקובל ומשפטי טהור . אך הנורמות אלו



אינן מבוצעות ואין מי שיצעק עזרה . האם קשה להביא לידי איזון ושיווי משקל בין הזכות לבין החובה במדינתנו הקטנה .



האם מי שקיימים על אכיפת חוקי המקרקעין שמוצבים במוסדות המתאמים אינן יכולים להגשים מטרה ציבורית זאת והאם המבנה



התפקודי במוסד זה באמת מצריך חידוש או עיון . עלינו לבדקו מחדש לדעתנו ניצבת בפני המחוקק משימה חדשה שצריכה חשבון נפש



משפטי וישקול דעת לפי ההיגיון הבריא ושכל הישר כדי להגשים מטרת המשפט והצדק ושלטון החוק .



*על כן נשחקת זכותו של האזרח המוגש נגדו כתב אישום בעבירות תכנון ובנייה כי הועדות אינן מיישמות החלטות בית המשפט העליון



בקשר בכל שנוגע לנושא וכל פרשנות לחוק באה לרעתו ולעוקצו של הנאשם למרות שהלקונה בחוק תפורש לטובתו של האזרח כך



דוגלים אנשי המשפט והחוק . עוד סוגיות מצריכות עיון מחדש ובדיקה בתחום זה ואחר עלינו לעצרו לפני שיהיה מאוחר .



לדעתי לאזרח זכות לטעון הגנה מן הצדק כאשר ניצבים בפניו מצבים כמו המקובץ לעיל ועל בית המשפט לא להעניק הזדמנות לרשות



השלטונית החשודה לחמוק מעונשין רק בהיותה רשות . עלינו לפי דעתי לדגול בעקרון החוקיות והשוויון בין שני צדדי המטבע



על המדינה לערוך חשבון נפש ולהציב בפנינו גבולות ברורות ומובהקות בכל הקשור למה שנקרא זכות האזרח וחובת הרשות וליישמם



בפני השופט. הרשות. והאזרח . כי שלושתם הן יסוד המערכת ובלעדיהם ישרור שלטון אי הסדר ושחיקת כל הנורמות המשפט הצדק



ושוויון .





עו"ד עיסאוי וליד