12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: עומד לייסד חברה? כדאי לערוך תקנון מפורט - כידוע, מערכת היחסים בין בעלי מניות של חברה נשלטת על-ידי תקנון, כאשר חוק החברות קובע כי "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם". התקנון מהווה מסמך יסוד מכונן, המכוון את אופן הפעולה של החב
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (ורו"ח) / [email protected]    שמור מאמר למועדפים

כידוע, מערכת היחסים בין בעלי מניות של חברה נשלטת על-ידי תקנון, כאשר חוק החברות קובע כי "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם". התקנון מהווה מסמך יסוד מכונן, המכוון את אופן הפעולה של החברה ומברר את זכויות וחובות האורגנים בחברה.
התקנון, כמסמך המכונן של החברה, אינו מוגבל מבחינת תוכנו. החוק קובע באופן קוגנטי, כי על תקנון לכלול ארבעה פריטי חובה בלבד - שם החברה, מטרותיה, פרטים בדבר הון המניות הרשום ופרטים בדבר הגבלת אחריות החברה. בנוסף לכך רשאית החברה לכלול כל נושא שבעלי המניות ראו לנכון להסדירו בתקנון, העולה בקנה אחד עם חוק החברות ועם תקנת הציבור. אם לא הסדירה החברה דבר, היא כפופה לחוקים השונים החלים עליה, הן אם מדובר בחוק החברות וחובות אורגניה הקבועים שם ואם מדובר בכל דין אחר.
תקנון אינו "עוד" חוזה, כיוון ששינויו אינו כפוף לדיני החוזים בלבד, אשר מוכר כעניין מסוים לגביו קיימת גמירת דעת. החוזה הוא מסמך משפטי סטטי, שאינו משתנה עם הזמן ונועד להסדיר, בדרך-כלל, עניין כללי או ספציפי ובאופן מסוים. לאחר שעניין זה הוסדר אין ככלל עוד צורך בחוזה. לא כך האישיות המשפטית הנקראת חברה.
עולה השאלה - כיצד נבטיח את התנהלות החברה, תוך שנמנע סכסוכים ונמלא את המטרה העיקרית של כל חברה, היא מטרת השאת הרווחים? בעיה זו קיימת בעיקר (אך לא רק) בחברות בעלי מספר בעלי מניות קטן ובמיוחד בחברות בהן יש שני בעלי מניות בחלקים שווים.
מצב של שוויון בין בעלי מניות, עלול במקרים של מחלוקת להביא את ניהול החברה ל-Dead Lock, ולמעשה לשיתוק.
לפיכך, ראוי לתת את הדעת כבר בעת הקמת חברה לאפשרות היווצרות מצב שכזה ולכלול מבעוד מועד בתקנון הוראות מתאימות אשר עשויות ליתן פתרון למצבים שונים שעלולים להתעורר במהלך חיי החברה.
מנגנון "במבי" - BMBY - Buy Me Buy You
מנגנון זה נועד לאפשר הפרדות בהסכמה בין בעלי מניות בדרך של רכישת חלקו של האחר בהסכמה. מנגנון מעין זה קובע כי, בהתקיים תנאים מסויימים, בעל מניות אחד (להלן: "המציע") יהיה רשאי לפנות לבעל מניות אחר (להלן: "הניצע") במטרה לרכוש את חלקו תמורת סכום כספי מוצע. במצב דברים זה לניצע שתי אפשרויות - לקבל ההצעה ולהעביר מניותיו למציע תמורת הסכום שהוצע, או לקנות מהמציע את מניותיו בעבור סכום כסף זה.
ככלל, ההנחה היא שמנגנון זה יביא למכירת מניות החברה בשווי הריאלי שלהן, שכן ברור שהמציע יצטרך לנקוב בסכום תמורה ריאלי למניות, אחרת יחשף לסיכון שמניותיו הוא ירכשו במחיר מוזל.
משפטית, ניתן לראות את מנגנון זה כחוזה לכל דבר ועניין, אשר קל מאוד לאוכפו בכל ערכאה משפטית. מאחר והוא מהווה מנגנון חד משמעי, שעניינו הישיר טובת החברה, למבקש לבטלו צריך להיות טיעון חזק דיו, אשר יראה שהצעת המציע ו/או הסכמת או אי-הסכמת הניצע להצעה, התבססה על עילה בגינה יש לבטל החוזה.
מנגנון זכות הסירוב הראשונה
חברה המנפיקה מניות מאפשרת בדרך-כלל לבעלי מניותיה את הזכות למכור את מניותיהם ואת הזכויות הגלומות בהם לצד ג'. במצב דברים זה, לחברה עלולה "להיכנס" אישיות משפטית אשר עניינה בחברה שונה מעניין מייסדיה ו/או אשר מייסדיה אינם חפצים בכניסתה לחברה. על-מנת לשמר את מטרות היסוד, קובע המנגנון, כי בעל מניות המעונין להעביר או למכור את חלקו בחברה (להלן: "המציע") יהיה חייב להציע ראשית את חלקו לבעלי המניות בחברה.
במצב דברים זה, רק אם בעלי המניות בחברה אינם מעוניינים לרכוש את חלקו של בעל המניות, יוכל הוא לממש את רצונו ולהעביר את חלקו לאחר. אופציית הסירוב יכולה גם לכלול סייגים וכללים כשלעצמה ולכן הינה דינמית יותר ממנגנון "במבי" הנ"ל. זאת מאחר וסירוב בעלי המניות כולם יכול להתבטא לאחר מכן כהסכמה לסיכון האופף את החברה בהכנסת צד זר, בעיקר לאחר שניתנה להם האפשרות לבחון את טובת החברה.
מנגנון זה, שיתרונו הגדול הינו שמירת האינטרסים של החברה ובעלי מניותיה, הינו מנגנון שטוב לקבוע כפתרון עיקרי בתקנון החברה. משפטית אכיפת אי-ההסכמה ו/או ההסכמה לכך מתבטאת בשני מישורים, אשר נושקים למהות הכלכלית העומדת בבסיס מנגנון זה:
האחד - הרצון להעביר את חלקו של מציע יכול להתבטא כאי-שביעות רצון או ניסיון בריחה עקב מידע מוסתר. כדי שהחברה תוכל לוודא את הנסיבות, ניתן לחייב את המציע לנמק את החלטתו. כלכלית, הנמקה זו מאפשרת לחברה לעקוב אחר השתלשלות האירועים הבאה לאחר מכן. משפטית, היא משמשת ראיה לתום-ליבו המציע.
השני - אי-רצונם של בעלי המניות לקנות את חלקו של המציע מתחלקת לשתי קבוצות עניין - אם זכות הסירוב היא כללית, הרי שהסירוב לעצמו מהווה ראיה שלחברה אין כל התנגדות שיכנס צד זר ויהיו כוונותיו אשר יהיו; זכות סירוב מסויגת, למשל על-ידי נימוק הסירוב ופרישת השיקולים, תהווה ראיה לכך שבעלי המניות מילאו את חובותיהם וכי טובת החברה עמדה מול עיניהם.
על כן, הסדרה זו הינה חשובה ואף מומלצת, אלא שיש לשים לב שהגבלתה ו/או סיוגה יכול להיות עניין חשוב יותר מעצם הכללתה. בכל מקרה, יש לשים לב כי זכות זו ניתנת ומגלמת בה את המהות הכלכלית של החברה.
מנגנון המכירה הכפויה
בעל מניות אינו אלא בן אדם ובני האדם אינם חסינים ממוות או מטעויות. חלק מטעויות אלו יכולות להיות פשוטות, אך גם הרות אסון. במצב בו בעל מניות פושט רגל עקב נסיבות, שאינן קשורות דווקא לחברה, עלולות מניותיו להפוך מוקנות לכונס נכסים, שימכור את המניות למרבה במחיר ולאו דווקא לפי שיקולי החברה.
כמו כן, במקרה של פטירת בעל מניות, מועברות מניותיו על-פי דין ליורשיו, אשר יתכן ובעלי המניות הנותרים אינם מעוניינים בכניסתם לנעלי הנפטר.
במצב דברים זה, ניתן ליצור מנגנון בתקנון לפיו במקרה בו בעל המניות איבד או עומד לאבד את זכויותיו במניותיו, יהיו חליפיו מחוייבים למכור את מניותיהם, ראשית, לבעלי המניות בחברה.
בדומה למנגנון זכות הסירוב הראשונה, גם מנגנון זה אינו מחייב את החברה ו/או בעל מניה לקנות מניות אלו. אלא, שאם גובר החשש, כי החברה עלולה להינזק מהעברת מניות אלו לצד זר המרבה במחיר, יש לאפשר לה זכות זו, שעיקרה - שמירה על צביון החברה ומטרותיה.
מנגנוני הגבלת המכירה והגבלת הפנייה
בעל מניות, שהוא בדרך-כלל יזם, הינו אורגן חשוב של חברה חדשה. על-מנת לשמור על נאמנותו והתחייבותו להצלחת החברה לתקופה מסוימת, ניתן ליצור מנגנון הגבלת המכירה, אשר מגביל את בעל המניות מלמכור מניותיו לצד שלישי בתקופה זו. בנוסף, ניתן ליצור מנגנון הגבלת הפנייה, לפיו החברה, או מי מטעמה, מוגבלת מלהתקשר עם צד שלישי בקשר להשקעה בחברה לתקופה מסוימת.
הגבלת המכירה יכולה גם להיות מסויגת כך, שעל-מנת שהמכירה תותר על-ידי החברה, יש למצוא בעל תפקיד אשר יכול להיכנס בנעלי בעל המניות המבקש למכור את מניותיו ועל החברה להשתכנע, כי מכירה זו לא תזיק לה. מנגנון זה, לכן, גם יכול ליצור מצב בו החובות של בעלי המניות יקוימו, גם אם מצב זה יכלול מספר בעלי מניות בתפקיד זהה.

פתרונות אחרים
מאחר וחברה רשאית לקבוע כל דבר שתרצה בתקנונה, הרי שאין היא מוגבלת דווקא למנגנונים הנ"ל, אשר אינם מהווים אלא דוגמאות לאופן בו חברה יכולה להסדיר את ענייניה, למען הסדר הטוב, המתחיל מבפנים.
לדעתנו, מנגנונים מסוג אלו חשובים ומאפשרים, על-ידי יישומם הנכון בתקנון החברה, למנוע, ואולי אף למגר, מצב בו נוצר סכסוך בין בעלי מניות באשר לאופן ניהול החברה, אשר יביא לשיתוק החברה ולקריסתה.
דורון טיקוצקי עמיר מזרחי עורכי דין ונוטריון הינו משרד העוסק במשפט מסחרי-מיסויי.
שאלות לגבי המאמר שלחו למייל: [email protected]