12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אבני דרך - דרכים להתמודדות עם הדרך
מאת: דניאל קלוגהפט   שמור מאמר למועדפים

ב"ה

"אבני דרך..." / דניאל קלוגהפט

חז"ל מלמדים אותנו כי "מלוא כל הארץ כבודו" וש"כל דבר צועק כבוד שמים".
כל דבר, כל פרט, כל אירוע, כל מפגש, מלאים במסרים ורמזים בעבודת הבורא... לו רק נשכיל לראות.

ראיה זו מתחדדת בשעה שהאדם מנתק את עצמו מן ההמולה הממלאת את יומו ועוצר להאזין לקול הקורא אליו אישית פנימה.... קולה של הנשמה.... קולה של הבריאה.... שירת הבריאה....

יוצא האדם את ביתו, נכנס לרכבו ונוסע לדרכו.

מטרתו, מבחינתו, היא להגיע ליעד: עבודה, לימודים, קניות, משפחה, וכו'.. ושאיפתו אל יעדו.

אך מה עם הדרך המוליכה אותו אל יעדו? מה עם הדרך?

מי אמר שהדרך שבה האדם נוסע היא אכן הדרך ושהיעד שאליו האדם שואף הוא אכן יעדו?

אולי ההפך הוא הנכון?

אולי היעד הוא רק אמצעי ודרך לחוות את הדרך.... שהיא בעצם יעדו האמיתי?

נוסע האדם על כביש מהיר ועוצר ברמזור בצומת. בפני האדם עומדות אפשרויות רבות, אשר כל אחת תשפיע על המשך דרכו. היפנה ימינה? שמאלה? ישר? ואולי הדרך ליעדו היא בעצם... בפרסה?

הרמזור גם מסמל לנו 3 אנשים הבאים במגע עם האדם בדרך ליעדו:
1) מר "רמזור אדום"
2) מר "רמזור צהוב"
3) מר "רמזור ירוק".

מר "רמזור אדום" הוא אותו אדם העוצר אותנו, המעכב אותנו, המאט את קצבנו.
הוא אותו קול פנימי הלוחש באוזנו של האדם "עזוב, תעצור מלכת, הדרך ארוכה וקשה מדי".
יש והקול הוא צודק, ואכן עליך לעצור בצד ולחשב מחדש את דרכך, אך יש והקול הוא לא יותר מאשר מניעה בעבודת ה' שלך, שעל אף העיכוב הזמני, כל ריכוזו של האדם מרוכז בשנייה שיתחלף הרמזור ויאפשר לו להמשיך בדרכו אל יעדו....

מר "רמזור צהוב" הוא אותו אדם שמדרבן את האדם להתכונן לדרך, אך להיזהר ממפגעים מכיוונים נוגדים. הוא לא אומר לאדם לעצור ולא אומר לו לנסוע, אך הוא חוזר ורומז לו כי טרם הגיע אל יעדו ועוד כברת דרך לפניו...

מר "רמזור ירוק" הוא מסוכן ודו פרצופי.
מצד אחד הוא מדרבן אותך לנסוע, לא לעצור, לא להתעכב, לרוץ קדימה....
אך מצד שני, הוא לא מעודד מעצורים כלל וכלל. לעבור עוד צומת ועוד צומת, אין זמן להסתכל לצדדים, אין זמן לחשוב על הדרך... היעד!! היעד הוא העיקר ויש ליישר מבט, לאחוז חזק בהגה וללחוץ על הגז...

שלושה אנשים, רמזור אחד...

וממשיך האדם בדרכו ו"היום יפנה, השמש יבוא ויפנה"... והדרך פתאום חשכה...

אך מה בדרכו? נוסע האדם על כביש מתפתל ומסתובב. שלט "סיבוב מסוכן לפניך"...
ובהמשך תמרור, חץ, הצבוע בשחור ולבן המסמן לך כי הכביש מתעקל ימינה בצורה חדה..
אתה מסובב את ההגה וממשיך בדרכך. השלט לא הוציא מפיו הגה, אך אתה מהמפגש הרגעי איתו סובבת את ההגה שלך, ובכך יכולת להמשיך בדרכך בהצלחה.

יש אנשים שאותם פוגשים בדרך. יתכן והמפגש הוא רגעי בלבד ויתכן שהם אפילו לא הוציאו הגה מפיהם.... אך עצם המפגש איתם נתנו לך כיוון. הבנת לאן לפנות... אנשי שלטים שקטים...

ממשיך האדם בדרכו ועוקף מימינו משאית כבדה ואוטובוס עמוס נוסעים...
חשבת פעם מה הקשר ומה ההבדל ביניהם?

גם משאית וגם אוטובוס הם בעצם רכבים גדולים, רק שאחד מסיע חפצים והשני מסיע אנשים.

כך גם בני אדם. יש אנשים גדולים ויש אנשים גדולים. יש אנשים שכל שאיפתם היא להזיז דברים: לבנות מגדלים, לפתח ולייצר מכשירים, לגלות עולמות חדשים וכו'... להזיז דברים.

אך יש אנשים החפצים ושואפים להזיז אנשים: לעזור להם להגיע אל יעדם שלהם בצורה המהירה, הנוחה והטובה ביותר... להזיז אנשים.

וחושך בדרך... אך לא לגמרי... יש אורות לאורך הדרך, יש מחזירי אור בדרך... ויש גם חלקים בדרך שאינם מאירים ואינם מחזירים אור כלשהו.




שוב, שלושה סוגי אנשים:
1) אנשי "אורות"
2) אנשי "מחזירי אורות"
3) אנשים "חשוכים"

אנשי אורות מאירים לנו את דרכנו, מסבירים לנו פנים ומכוונים אותנו אל יעדנו.

אנשי מחזירי אורות אין בכוחם להאיר לנו מעצמם "אין לו מעצמו כלום", אך בכוחו להחזיר לנו אור שמגיע אליהם ממקורות אחרים. אין לו את כל התשובות אך הוא יכול לכוון אותך אל מי שיש לו. הוא מציע לאחרים את אשר קיבל מאחרים על אף שלא זה ולא זה שלו אישית... אך זה לא מפריע לאף צד, כי מי שקיבל את האור נהנה ומי שנתן את האור לא חסר.

אנשים "חשוכים" לא רק שאין להם אור מעצמם, גם אין בכוחם להאיר לאחרים את הדרך.
אנשים אלו מהווים סכנה ומכשול בדרך, היות וגם כשמאירים עליהם, האור הרבה פעמים אינו ניכר. מסכנים אנשים אלו, זה לא נהנה וזה לא נהנה... אנשים בדרך פועלים בכל כוחם וריכוזם להתרחק ממטרדים אלו העלולים לשים קץ למסעם אל יעדם, חלילה...

והנסיעה מתארכת ומתמשכת ועוצר נוסעינו לנוח ולהתרענן בתחנת דלק אשר נקרה לדרכו.

תחנת שירות. מתקרב נוסעינו א התחנה וממלא את מיכלו דלק. 95? 96? 98? סולר או בנזין? שואל המתדלק... "95 מלא בבקשה" הוא משיב. בוחר המתדלק את המשאבה הנכונה וממשיך לרכב הבא.

פשוט. אלמנטארי. טריביאלי. אך עמוק כל כך...

מה היה קורה לו חלילה המתדלק היה מתבלבל ומכניס סולר למיכל בנזין? או שמן מנוע לרדיאטור? או נוזל לניקוי שמשות למיכל של נוזל הבלמים?

החפץ לגמול חסד עם הבריות חייב לקיים לא רק "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" אלא גם "ואהבת לרעך כמוך"! לא כל מה שלא טוב לך, לא טוב לאחרים. ולא כל מה שטוב לך, טוב גם לאחרים.

לא כל שיטת לימוד או עבודה שמקדמת אותך, תקדם גם את ילדיך או תלמידיך.
בנזין או סולר? 95 אוקטן או 98? תוסף דלק צריך?

"חינוך לנער ע"פ דרכו..." תחנת שירות בצד הדרך...

וממשיך נוסעינו אל יעדו, עובר הרים ועמקים, עליות וירידות. העלייה תלולה וקשה, אך הוא ראה את הנולד והגביר מהירות בירידה כדי לנסוק אל על ביתר קלות.

ומגיע ידידנו לצלע הר וחפץ להגיע אל ההר שמולו, בדרך ליעדו... בדרך לייעודו...

אך כיצד יעבור? כיצד יגשר בין שני הרים, אשר לא יסכימו בעד כל הון לזוז ממקומם בכי הוא זה?

אך ראה זה פלא, חשב על כך אדם מימים עברו ובנה גשר, פס של כביש המסוגל לגשר אפילו בין הרים המסרבים להתפשר או לבוא לקראת האחר..

מסתבר שיש בעולמנו גם "אנשי הרים" וגם "אנשי גשרים"...

ולעת ערב, בין הערביים לאחר 120 ק"מ של דרך מגיע ידידנו אל יעדו ומכוניתו נעצרת דום. ושקט. ורגע לפני שידידנו יוצא ממכוניתו ונכנס אל ביתו, מסתכל הוא אחורה ואומר....

מה הוא אומר...? תלוי מי הנוסע.

יש האומר כי שמח הוא כי הגיע אל יעדו.
ויש אשר יאמר, "אה מה נעימה הייתה הדרך"...