12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ושמחת בחגיך...למה לשמוח ואיך?
מאת: צפורה בראבי   שמור מאמר למועדפים

בס"ד

"ושמחת בחגיך..."

והנה מגיע חג הסוכות ואנו מצווים מן התורה לשמוח. אנו מצווים לעזוב את ביתנו הנוח, הנעים, הממוזג והמטופח, עם כל מכשירי החשמל החדישים ומשוכללים, העושים את חיינו לכה נוחים, לצאת אל הסוכה מעץ ובדים שבנינו, לשבת בה, לאכול ולישון בדירת ארעי זאת ואפילו לשמוח. למה?

בשלושה מקומות אנו מוצאים ציווי על שמחת החג הזה:

בספר דברים טז,יד נאמר: "ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך ועבדך.."
בספר דברים טז, טו נאמר: "והיית אך שמח".
בספר ויקרא כג, מ נאמר: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".

חג הסוכות הוא חג מלא רוחניות. בחג זה אנו מצווים להתנתק מכל הדברים הגשמיים שחשבנו שמביאים שמחה לחיינו, מכל הנוחות שבנינו לעצמנו כל השנים כדי "ליהנות מהחיים": מהמזגן, מהכורסא המתכווננת, מהבטחון שמעניקים הקירות ודלת הפלדלת שלנו. אנו מצווים לצאת החוצה לאוויר הפתוח וה"לא מוגן" לבנות לנו את סוכה פשוטה מעץ ובדים, לקשט אותה בקישוטי נייר נוצצים כילדים, לחיות שם שבוע ימים ולחוש שמחים ומוגנים. כלום יש מצב המחזק את הרוח ואת הנפש יותר מחוויה זאת?

שהרי שמחה אינה מגיעה מהאוצרות שצברנו, אינה מגיעה מהרכוש שעמלנו עליו. כבר ראינו שאין קשר קבוע בין אדם שמח לבין הישגיו בחיים. חג הסוכות בא ללמד אותנו על כך. אנחנו יכולים לשמוח רק כי צווינו על כך. נוכל ללמד עצמנו לשמוח כשצריך. ובסוכות צריך, כפי שהוזכר למעלה.

ולמה אנו מצווים לשבת בסוכה? "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"(ויקרא כג, מב).

כשבא משה אל בני ישראל כדי להודיעם שההצלה קרבה, כשבא להוציאם לחופשי נאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו,ט). איך יכול להיות שאדם הנמצא בשבי, בעבדות, לא יקשיב למי שבא להצילו? ומסביר הרמב"ן: מהדוחק שהיו נוגשים בהם המצרים לא היו מסוגלים לשמוע כלום ולא לחשוב אפילו. עד כדי כך היו נתונים בקשיים עד שרוחם היתה כבולה ומסוגרת.

והנה יצאו בני ישראל, אולי לא ידעו עדיין לשמוח. הם הרי היו שקועים בקשיים שלהם, בהרגלים ישנים של עבדות, בהליכה הארוכה במדבר כשהם מוקפים אויבים, לא רגילים לחופש. ה' מושיבם בסוכות ומצווה אותם לקיים מצוה זאת בכל שנה וגם מצווה אותם לשמוח!

כי אדם המסוגל להתנתק מן הגשמיות לזמן מה ולשנות את אורח חייו (לפי ההלכה, כמובן) ולשמוח. אין ספק שזהו אדם חופשי. חופשי בגופו ובודאי שחופשי ברוחו.

זהו נצחון הרוח על החומר!

"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" אמר רבי נחמן מברסלב. ובודאי שזה נכון וטוב לגוף ולנפש. אך האם יכול אדם להכריח עצמו לשמוח כשליבו מלא דאגה? כשהוא שקוע בעניינים שונים ומשונים שמסיחים את דעתו? אבל הוא חייב להתאמץ. הוא חייב להניח לרוח להתגבר על החומר – ולשמוח.

ולמי שקשה סתם כך לשמוח, מציע רבי נחמן מברסלב:

אם אינך חש בשמחה – העמד פנים.
אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח.
והשמחה האמיתית...בא תבוא.

הרגל עצמך לזמר ניגון. זה יתן לך חיים חדשים, זה ימלא אותך שמחה....