12391 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: קבילות ראיות בערעורי מס הכנסה - דיני מיסים
מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) - שי מויאל, עו"ד / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

פרק נכבד בניהול משפט מוקדש לשמיעת ראיות הצדדים. במסגרת זו נודעת חשיבות לדיני הראיות לפיהן נוהג בית המשפט.

על פי דינים אילו, לא תמיד יתאפשר להכניס לתיק בית המשפט כל ראייה (מסמך, עדות, קלטת, תמונה וכד´) שעליה מבקש בעל דין להסתמך על מנת להוכיח טענה כלשהי. ראיות מסויימות עשויות בנסיבות מסויימות להיחשב כבלתי קבילות.

משנכנסה ראייה לתיק בית המשפט ניתן לכל ראייה "משקל" משלה, ככל שמשקלה גבוה יותר, כך השפעתה על שיקולי בית המשפט בבואו להכריע ולפסוק בין טענות הצדדים, גדולה יותר. אולם יתכן כי לראייה קבילה יינתן משקל אפסי והיא לא תשפיעה על שיקולי בית המשפט (למשל כאשר בית המשפט אינו מאמין לעד המעיד בפניו).

בשנים האחרונות ניכרת בבתי המשפט מגמה של הקלה וליברליות בכל הנוגע לקבילותן של ראיות, תוך שימת הדגש דווקא על שיקולים הנוגעים למשקלן של הראיות, ולא על פסלותן האפריורית מחמת אי קבילות.
מגמה זו משתלבת במגמה כללית בבית המשפט של העדפת כללים מהותיים על פני כללים פורמאליים.

בערעורי מס הכנסה מקל בית המשפט בדיני הראיות באופן מסורתי וזאת משתי סיבות עקריות:

הראשונה, משום שעסקינן במשפט מנהלי אשר בו דיני הראיות הנם עוד פחות פורמאליים וראיות רבות שאינן ראויות להיחשב כקבילות מבחינת הדיון המשפטי, נחשבות לקבילות ולראויות כראיה מנהלית שאותה מביאה רשות מנהלית בחשבון.

הסיבה השניה הנה תקנה 10(ב) בתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978 המורה כדלקמן:
"בית המשפט יתיר הבאת ראיה עליה ביסס המשיב את שומתו או המערער את הדו"ח שהוגש על ידיו או את הטענות שהשמיע על פי סעיף 147(ג) לפקודה, גם אם ראיה כזו לא היתה קבילה בבית משפט בדיון בהליך אזרחי."


כלומר נקודת הפתיחה בערעורי מס הכנסה הנה ליברלית ומקלה יותר מאשר בדיון אזרחי "רגיל". כך למשל, בית משפט רשאי להתיר הבאת פרוטוקול עדות שנגבתה במשרדי מס הכנסה (קרי - שלא במסגרת הדיון בבית המשפט) מנישום אחד, על מנת להוכיח טענה המועלית על ידו של פקיד השומה בערעור על שומת מס של נישום אחר. זאת אף מבלי להעיד את נותן העדות ואף מבלי להעיד את עובד מס הכנסה שגבה את העדות.

זהו מצב בעייתי ביותר עבור נישומים, שכן יתכן שאם אותו נישום היה נחקר חקירה נגדית על ידי בא כוחו של הנישום שערעורו נדון בבית המשפט, היו נשמעים דברים שהיו עשויים להשפיע על תוצאות הדיון. ככלל, גם הנישום שערעורו נדון רשאי להביא ראיות שבדיון אזרחי רגיל לא היו נחשבות לקבילות.

לאחרונה ניתנה החלטה חשובה במהותה בתחום זה, בתיק המנוהל על ידי משרדנו, על ידי כבוד השופטת וסרקרוג בעמ"ה 345/02 שטרית נ´ פקיד שומה עכו:

"לעניין הזמנה להעיד את מי שמוסר הודעות אצל המשיב או ברשויות המנהליות האחרות, מקובלת עלי עמדת ב"כ המערער כי בנושא זה – גם בהנחה שיש הקלה מסויימת בנושא בתחום המנהלי – אין לגזור גזירה שווה בין הרשות לפרט, והחובה שחלה על הרשות רבה יותר.
לגופו של עניין אין אני רואה שוני בנושא זה בין הבאת ראיות בהליך רגיל לבין ניהולו של תיק בנושא מיסים – ולעניין זה לדעתי אין מקום שיהיה הבדל כזה, לפחות לא מבחינה עקרונית – במקום שניתן להזמין את נותן ההודעה לבית המשפט יש לבחור בדרך זו ולאפשר חקירתו הנגדית, אלא אם כן הגיעו הצדדים להסכמה אחרת. לפיכך אם מבקש המשיב להסתמך על התוכן של הדברים שבנספחים ... בהבדל מקבילותם, רשאי הוא להזמין את מוסרי ההודעות לבית המשפט."

בהחלטה זו נקבע למעשה, כי על אף האמור בתקנה 10(ב) לעיל יקפיד בית המשפט עם פקיד השומה בכל הנוגע להבאת ראיות "בלתי קבילות" אף יותר ממה שיקפיד לעניין זה עם הנישום. פקיד השומה הנו רשות מנהלית (קרי - רשות מרשויות המדינה), ולפיכך גם אם ראיה מסוימת הנה קבילה על פי תקנות ערעורי מס הכנסה, משקלה יהיה אפסי, אם לא תוכח באופן שיש להוכיחה בהליך אזרחי רגיל. בכך באה לידי ביטוי מגמה ראויה של הקפדה עם המדינה בסכסוך בין הפרט לרשות המנהלית.

לשאלות או ייעוץ צרו קשר במייל: [email protected]