12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: זכותו של הבעלים למשוך כספים מהחברה - חובתו להשיבם או לשלם מס בגינם! - דיני מיסים
מאת: אלי דורון, עו"ד / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

לאחרונה, נדרש שוב בית המשפט במסגרת עמ"ה (ת"א) 171/97 אביגדור שמואל נ' פקיד שומה לשאלה אימתי יש למסות נישום על כספים שמשך מחברה שבבעלותו.

באותו עניין נמצא, כי הנישום-המערער משך למעלה מחמישה מליון שקלים מן החברה שבבעלותו במשך שש שנים רצופות.

כספים אלו סווגו תחת סעיפים שונים בדו"חות הכספיים של החברה, דוגמת "רכוש שוטף" או כיתרת חובה בכרטיס "מנהלת-בעלת מניות" וכן בכרטיס "חייבים ויתרות חובה".

פקיד השומה טען, כי יש להתייחס לכספים אלו כהכנסת עבודה לכל דבר ועניין, אשר שולמה לנישום (וממוסה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה) ולחילופין כהכנסה מדיבידנד (הממוסה לפי סעיף 2(4) לפקודה).

בית המשפט מפי כבוד השופטת ברכה אופיר-תום פיצל את הדיון לשתי השאלות שלהלן: ראשית, האם כספים אלו שנמשכו מהחברה הנם בגדר הכנסה; ושנית, אם התשובה לשאלה הראשונה הנה חיובית, מה טיבה של אותה הכנסה (הכנסת עבודה או דיבידנד).

בעקבות טענת המערער, כי כספים אלו לא נועדו לכיסו הפרטי, נדרש בית המשפט לשאלה - מהי הכנסה?

המונח "הכנסה" זכה בספרות המקצועית לשורה ארוכה של פרשנויות. הגדרה רווחת היא כי מדובר בסכום השימושים האפשריים המיועדים לצריכה פרטית ו/או להשקעה.

מכאן, קבע בית המשפט, כי טענת המערער באשר לייעוד הכספים אינה מעלה ואינה מורידה.

במסגרת דיונו בשאלה הראשונה שב והדגיש בית המשפט, כי מן המוסכמות היא שתקבול שקיבל נישום אותו הוא מחוייב להשיב (כדוגמת הלוואה) אינו נחשב כהכנסה.



בעניין זה טען המערער, כי כספים אלה נמשכו מן החברה והושקעו בחברות קשורות, וכי אף בשלב מאוחר יותר המחה את חובן כלפיו של החברות שבהן הושקעו הכספים, לחברה שממנה נמשכו ובכך למעשה כוסה חובו האישי לאותה חברה.

אלא מאי? טענה זו לא נתמכה בראיות כלל וכלל. המערער לא הציג כל מסמך, שהיה בו כדי לבסס את טענותיו, לא הציג כל בטוחה שניתנה לחברה בגין אותן המשיכות, לא הצביע על כל החזר כספים ולו חלקי ולא העיד עדים רלוונטים.

בית המשפט קבע, כי לא די בהעלאת טענות בעלמא שאינן נתמכות בראיות ובפרט כשעסקינן בעסקאות הנערכות בין צדדים קשורים. על סמך חומר הראיות (או ליתר דיוק - העדר הצגת ראיות) פסק בית המשפט, כי יש לסווג את יתרות החובה של המערער בחברה שבבעלותו כהכנסה.

אחר שבית המשפט קבע, כי המשיכות הללו הן בגדר הכנסה, דן הוא בקצרה בשאלה כיצד תסווג אותה ההכנסה - האם כהכנסת עבודה או שמא כדיבידנד. סיווג זה חשוב לנישום, שכן שיעור המס על דיבידנד הנו 25% בלבד.

בית המשפט מצא לנכון לדבוק בעמדת רשויות המס לפיה דובר בהכנסת עבודה, שכן המערער לא סיפק נימוק משכנע מדוע יש לראות בהכנסה זו דיבידנד דווקא.

היוצא מפסק הדין, הוא כי בעל חברה רשאי למשוך ממנה כספים כהלוואה אולם ככל הלוואה - חייב הוא להראות כי כספים אלו מושבים על ידו לחברה, שאם לא כן - ייחשבו משיכות אלו כהכנסה בידו, והוא יחוייב בגינה במס.


לייעוץ, שאלות או פגישה בנושא, צרו קשר במייל: [email protected]
או בטל': 04-8526693 או 03-6127446