12442 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מותק, דמי הניטול התנפחו- הסאגה נמשכת
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
בסוף דצמבר 2024, דחה בית המשפט בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד פדקס ו-UPS, בקשר לשיעור גביית דמי ניטול (THC). בית המשפט קבע כי גובה דמי הניטול מוגבל בדין עד סכום מסוים, אך הגבלה זו רלוונטית למסופי המטען ולא לחברות הבלדרות, המעניקות שירותי ניטול נוספים מחוץ למסוף (1).

והנה, בתחילת מרץ 2025, הגיע בית המשפט לתוצאה הפוכה וקיבל תביעה ייצוגית נגד DHL- חברת בלדרות- באותה הטענה בדיוק. בית המשפט קבע ש-DHL גבתה לכאורה דמי ניטול גבוהים, בניגוד לחוק, בשל ביצוע פעולות ניטול בתוך מסוף המטענים (2).

מה היה סיפור המקרה?
התובעת הזמינה פריטים מחו"ל, וכאשר אלה הגיעו לישראל, חויבה ע"י DHL- חברת בלדרות, בדמי ניטול ומיון בסך של 2.69 ש"ח לק"ג. התובעת טענה כי על פי החוק- "צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי מסוף מטענים בנמל התעופה בן גוריון), תשנ"ח-1998", תקרת דמי הניטול היא 1.89 ש"ח לק"ג ולכן הייתה גבייה ביתר.
די אייץ' אל העלתה טענות רבות נגד התביעה, ביניהן כי החוק המגביל את דמי הניטול חל רק על מסופי מטענים שקיבלו רישיון בנתב"ג, הכוונה לממן, סוויספורט ואוברסיז קומרס, וחברות הבלדרות כמו DHL הן לקוחות של מסופי המטענים והחוק לא חל עליהן. DHL טענה כי אמנם ביצעה שירותי ניטול בתוך מחסן ממן באמצעות מכונה ממיינת, אך זה נבע מעומס חסר תקדים שנוצר בהגעת חבילות לישראל, וגבתה בעד כך תוספת של 80 אג' לק"ג (ההפרש בין 2.69 ש"ח ל-1.89 ש"ח), אך המכונה הביאה לייעול של 20% במהירות התהליך. בשנת 2022, בכל מקרה, עברה DHL למחסן עצמאי משלה והחל ממועד זה שירותי הניטול מבוצעים אצלה. DHL טענה עוד כי התובעים היו צריכים לתבוע את ממן ולא אותה. בנוסף, טענה DHL שמי שהזמין את שירותיה הוא הספק בחו"ל ולא היבואן, מקבל החבילה בישראל. בנוסף, טענה DHL שלא ביצעה חיוב כזה בכל המשלוחים אלא רק בכאלה שערכם עולה על 75$, One piece, ושהוזמנו בתנאי מכר DDU, ובסך הכל ב-4% מכל המשלוחים.

מה פסק בית המשפט?
בשונה מן ההחלטה שניתנה בדצמבר 2024, שם נדחתה בקשת האישור כייצוגית נגד פדקס ו-UPS, כאן החליט בית המשפט לקבל את הבקשה הייצוגית נגד DHL, ולא התרשם מטענותיה על הכנסת המכונה למיון מהיר וייעול התהליך. בית המשפט חידד את ההבדל בין שני המקרים: אמנם בשני המקרים חברות הבלדרות ביצעו פעולות ניטול, אך כאן- DHL ביצעה זאת בתוך מחסן ממן, מחסן שקיבל רישיון ע"פ דין בנתב"ג, באמצעות מכונה ממיינת (בעוד במקרה של פדקס ו-UPS הן ביצעו את הניטול מחוץ לממן, במחסן משלהן, והוכח שביצעו פעולות ניטול נוספות). בית המשפט מצא עוד כי DHL גבתה דמי ניטול וגם דמי מיון, ושני הסכומים ביחד אמורים היו להיות כפופים להגבלה המקסימלית שבחוק- לא יותר מ-1.89 ש"ח לק"ג.
יחד עם זאת, בית המשפט דחה עילה מסוימת של התובעים: התובעים טענו כי DHL שילמה לממן דמי ניטול נמוכים מאלה שקבועים בחוק, ויש להשיב לתובעים את ההפרש בין מה שהם שילמו לבין מה ש-DHL שילמה לממן, אך טענה זו נדחתה. בית המשפט קבע שזוהי התנהלות עסקית שאינה קשורה לתובעים.
בסופו של דבר, כאן דווקא קיבל בית המשפט את הבקשה הייצוגית נגד DHL בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בקשר לגביית דמי ניטול בסכום העולה על המותר בחוק, וחייב אותה בתשלום הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.

מה ניתן ללמוד מן ההחלטות?
דמי ניטול, הידועים בשמם כ- THC (terminal handling charge) הם אחד מן החיובים הנפוצים הנהוגים בהובלה, ונגבים בעד טעינה ופריקה של המכולות.
גם במקרה שנפסק בדצמבר 2024 בקשר לפדקס ו-UPS, וגם במקרה הנוכחי ממרץ 2025 לגבי DHL, קבע בית המשפט באופן דומה, שחברות הבלדרות ביצעו פעולות ניטול מהסוג שמוגדר בחוק (פריקת מטוסים והעמסתם, פריקת משאיות והעמסתן, אחסנת מטענים וכל פעולה אחרת המבוצעת במסוף מטענים, והכרוכה במישרין או בעקיפין, בטיפול במטען).
לדעתי, לא סביר שהשאלה אם הגבייה חוקית או לא, תוכרע על בסיס ממצא יחיד- היכן בוצע הניטול, בתוך המחסן המורשה או מחוצה לו.
העובדה, כי המחוקק החליט להתערב ולהגביל בחוק את דמי הניטול המקסימלים לכל ק"ג, נועדה בדיוק כדי למנוע גבייה עודפת של רכיב זה. וזאת, בלי קשר לשאלה מי הגורם שגובה אותו, והיכן מבוצע הניטול.
באופן כללי, כולנו יודעים שאדם שהזמין חבילה מחו"ל ונזקק לשירותי בלדרות, אינו שולט על זהות הבלדר, זהות המחסן, או מיקום הניטול. על כן, בא המחוקק ובאופן פטרנליסטי מעוניין להגן מפני גבייה עודפת.

הפניות:
(1) ת.צ. (מחוזי מרכז-לוד) 4961-02-21 רחל רוטברד נ' פדקס אקספרס אינטרנשיונל בע"מ, וכן- ת.צ. (מחוזי מרכז-לוד) 14245-02-21 אורות העמקים בע"מ ואח' נ' פדקס אקספרס אינטרנשיונל בע"מ ואח', החלטות מיום 25.12.24.
(2) ת.צ. (מחוזי מרכז-לוד) 7317-02-21 מונא מסארוה ואח' נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ, החלטה מיום 9.3.25, כבוד השופטת הבכירה מיכל נד"ב. התובעות יוצגו ע"י עו"ד חוסיין אבו חוסיין. די אייץ' אל יוצגה ע"י עו"ד חגית בלייברג ויעל גת שרעבי. הצדדים רשאים לבקש לערער לבית המשפט העליון.