12443 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הדג מסריח מהראש
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
משלוח מזון הגיע לישראל והתגלה בו נזק בשל אי שמירה על קירור. היבואן תובע את המשלח הזר שטיפל בשינוע מחו"ל לישראל. האם ידון בית המשפט בתביעה, או יקבע שהתביעה צריכה להתברר בחו"ל? על כך, בסקירה שלפנינו, לאור פסיקת בית המשפט מהעת האחרונה (1).

מה היה סיפור המקרה?
שתי מכולות של דגי קרפיון יובאו מקנדה לישראל, באמצעות משלח קנדי וחברת ספנות גרמנית. היבואן נאלץ להשמיד את המשלוח בשל אי שמירה עליו בתנאי טמפרטורה הולמים והגיש תביעה נגד חברת הספנות וחברת השילוח.
חברת הספנות הגרמנית ביקשה מבית המשפט שלא לדון בתיק בשל תניית שיפוט ייחודית לחו"ל ובקשתה התקבלה.
כעת, ביקש המשלח הקנדי את אותו הדבר, טען כי אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון נגד המשלח הקנדי. וכך נימק בתמצית המשלח את טענתו:
נטען כי ההתקשרות הייתה בין היבואן בישראל לבין הספק מקנדה, והספק מקנדה הוא ששכר את המשלח הקנדי לטפל במשלוח, על כן, אין התקשרות ישירה בין היבואן בישראל לבין המשלח בקנדה.
לחילופין, טען המשלח כי ביכולתו להסתמך על התנאים הנקובים בשטר המטען שהוא עצמו הוציא, גם אם היבואן אינו צד לו, שם נקבעה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בקנדה ועל פי הדין הקנדי. כמו כן, טען כי מירב זיקות הסכסוך הן לקנדה, משום שהמשלוח הומכל בקנדה, וכל העדים לגבי זה נמצאים שם.
היבואן ביקש מבית המשפט שלא לקבל טענות אלה, טען שהמשלח היה חייב לדעת שהמשלוח צריך להישלח בקירור של מינוס 23 מעלות, והוא חב בנזק שנגרם בשל אי ההקפדה על כך. כמו כן טען כי רוב זיקות הסכסוך הן דווקא לישראל, משום שהמשלוח הגיע לכאן וכאן בוצעה הבדיקה אודות מצבו.

מה פסק בית המשפט?
בית המשפט חידד כי עיקר טענת היבואן היא חוזית, להפרת חוזה ההובלה, אך בעצם אין התקשרות ישירה בינו לבין המשלח בקנדה (כי מי ששכר אותו הוא הספק בקנדה), ועל כן טענתו אינה חזקה.
לחילופין, הסתמך בית המשפט על סעיף 8 לפקודת הובלת טובין בים וקבע, שגם אם נניח שניתן לבסס אחריות של המשלח כאן, הרי שבמצב כזה, יש לבחון את התנאים בשטר המטען של המשלח. מאחר ובשטר המטען נקבע שכל סכסוך יידון אך ורק בקנדה ולפי הדין הקנדי, בחר בית המשפט לכבד זאת.
בית המשפט ציין שגם אם עילת התביעה כאן היא נזיקית (על פי הדין הישראלי), גם היא כפופה לשטרי המטען ובכל מקרה נראה בשלב מקדמי זה, שהעילה אינה חזקה. בית המשפט הסביר זאת כך: נראה שתפקידו של המשלח הקנדי היה לבחור חברת ספנות ראויה והוא עשה זאת. במסמכים שלו צוין במפורש שצריך לשמור על המטען בטמפרטורה מתאימה. לכן, נראה שטענת הרשלנות כלפי המשלח הקנדי היא "בשלט רחוק" בכך שלא פיקח, הרי הוא לא מטפל במשלוח באופן פיזי.
בית המשפט קבע עוד, שמירב זיקות הסכסוך הן לקנדה, משום שהמטען נשלח משם, משלח קנדי טיפל בו, ולא ניתן לקבוע שדווקא בית המשפט בישראל הוא הפורום הנכון לדון בסכסוך.
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את טענת המשלח הקנדי, עיכב את ההליך ובחר שלא לדון בו עד שיוכרע בקנדה, וחייב את היבואן בתשלום הוצאות של 6,000 ש"ח.

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?
בכל פעם שמיובא משלוח ממדינה אחת למדינה אחרת, ובדיעבד מתגלה סכסוך, מעוניין כל צד לקיים את ההתדיינות המשפטית בארצו, ולא לנדוד למדינה אחרת. מטבע הדברים, לסכסוך בינלאומי יש מספר רב של זיקות, ולכל אחת מהמדינות המעורבות.
לכן, צד שהוא יותר חזק בסכסוך, מראש מבצר את עצמו, כותב תניות שיפוט בשטרי מטען וכיו"ב, כדי להכין את עצמו ליום הדין.
בתי המשפט במשך שנים רבות עושים שימוש במבחן "מירב הזיקות" כדי לבחון באיזו מדינה ראוי יותר לדון בסכסוך, לאיזו מדינה קשור הסכסוך יותר- מדינת המוצא או מדינת היעד. כך, גם מבחינת הגורמים המעורבים, מיקום העדים הפוטנציאליים, מה כתוב בשטרי מטען ועוד.
לפחות בעיניי, כל מי שעוסק בסחר בינלאומי, צריך להיות מוכן לקיים דיון משפטי בכל נקודה על הגלובוס שאיתה הוא סוחר, ואולי רצוי לקבוע מבחנים חדשים בנושא הזה, למשל מדינה שלישית נייטרלית כברירת מחדל בכל סכסוך שכזה.

הפניות:
(1) ת.א. (שלום תל-אביב יפו) 13345-09-23 דג טעים בע"מ נ' Hapag Lloyd ואח', פסק-דין מיום 18.2.25, כבוד השופטת ד"ר מיה רויזמן-אלדור. היבואן יוצג ע"י משרד גולדפרב זליגמן. המשלח הקנדי יוצג ע"י עו"ד ממשרד Kennedys. היבואן רשאי לערער לבית המשפט המחוזי.