12408 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: לא כל הנוצץ, זהב הוא
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
בעת האחרונה (9.1.25) דחה בית המשפט תביעה להשבת תפוס - זהב שנתפס במכס נתב"ג (1).
הסוגיה העיקרית שנידונה הייתה, מיהו הבעלים של הזהב, האם האדם שעליו נתפס בשדה התעופה, או שמא חברה בחו"ל שטענה שמכרה אותו, אך העסקה טרם הושלמה והבעלות נותרה אצלה.

מה היה סיפור המקרה?
התובעת היא חברה טורקית העוסקת בייצור ושיווק של זהב. בשנת 2019, יצא אזרח ישראלי בטיסה לטורקיה, וחזר לישראל ביום למחרת, כשבאמתחתו תכשיטי זהב במשקל כולל של כ-22 ק"ג ששווים כ-800,000$. הנוסע עבר במסלול הירוק, אך בית המכס תפס והחרים את תכשיטי הזהב והודיע על הכוונה לחלט אותם לבעלות המדינה.
רק בשנת 2021, הגישה החברה הטורקית את התביעה לבית המשפט, וטענה בה, היא הבעלים של הזהב ולא הנוסע שהיה בנתב"ג. לאחר מחיקת התביעה וערעור בבית המשפט העליון, התיר בית המשפט העליון לחברה הטורקית להעלות טענותיה כאילו לא היה איחור.
לגופו של עניין, טענה החברה הטורקית כי מסרה את הזהב לנוסע בעסקת קונסיגנציה (מִשְׁגּוֹר) מבלי ששילם לה תמורה או העמיד ערבות, על מנת שזה ימכור את הזהב בישראל ורק אז תועבר לה תמורת המכירה. על כן, טענה כי במועד התפיסה ע"י מכס נתב"ג, החברה הטורקית היא הבעלים מכוח "תניית שימור בעלות", עד להשלמת העסקה ויש לה זכות תביעה בבית המשפט כ"בעלים".

מה פסק בית המשפט?
בית המשפט קבע כי בטרם ידון בשאלת חוקיות החילוט, יש להכריע בשאלה מקדמית, והיא- האם החברה הטורקית הוכיחה כי היא בעלת הזהב, ויש לה מעמד בהליך משפטי זה, כתובעת.
הסיפור שהוצג בפני בית המשפט הוא שהזהב נמסר לנוסע לאחר שחתם על הסכם ועל ערבות בטורקיה, אך לא מסר שום בטוחה ממשית למקרה והזהב ייגנב/ייעלם וכו'. הטורקים העידו כי סמכו על הנוסע וקיבלו עליו המלצות ולכן נהגו כך. בית המשפט מצא סיפור זה כמוזר מאד, בוודאי בסחורה כה יקרה ובין צדדים שביצעו עסקה ביניהם בפעם הראשונה בחיים. בית המשפט העיר עוד, כי לא הוגשו ראיות על הקשר שנוצר בין הצדדים לפני התפיסה (כמו התכתבויות וכו'). כמו כן, העובדה שהחברה הטורקית נזכרה להגיש תביעה שנתיים אחרי התפיסה, גרמה לבית המשפט לתהות כיצד החברה ויתרה על הזהב אם הוא באמת שייך לה, ולא תהתה לאן הוא נעלם במשך זמן כה רב. גם הנוסע עצמו לא טען במשך שנה וחצי שהסחורה אינה שלו, ונזכר לעשות זאת רק בשלב מאוחר.
בכליו של הנוסע נתפסו מסמכים ע"ש חברות טורקיות אחרות או עסקאות עם דובאי, והנוסע טען שמדובר בניסיונות שלו לבצע עסקאות שלא צלחו או במסמכים שניתנו בטעות. המסמכים הנוגעים לזהב זה, הוגשו רק בשלב מאוחר יותר כשנה וחצי לאחר התפיסה, ובית המשפט ראה בכך כעניין חשוד ומעורר ספקות לגבי אמיתות המסמכים.
בית המכס הגיש חוות-דעת שמאית ביחס לערך ומשקל הזהב, והתובעת ביקשה לאחר דיון בבית המשפט, להתיר לה להביא שמאות נגדית, אך בית המשפט דחה זאת מחמת איחור בהגשת הבקשה.
משקלול כל הנסיבות, קבע בית המשפט, כי החברה הטורקית נכשלה בטענה כי מדובר בעסקת קונסיגנציה בה הזהב עדיין שייך לה, דחה את התביעה וחייב אותה בהוצאות משפט של 30,000 ש"ח.

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?
סעיף 1 לפקודת המכס מגדיר מיהו "בעלים" של טובין, לצרכים שונים, כגון גביית מיסים וכיו"ב. מדובר בהגדרה מאד רחבה, הכוללת יבואן, יצואן, סוכן, וכל מי שיש לו זכות בטובין, וכו'.
במקרה הנוכחי, למרות הגדרה רחבה זו, נכשלה החברה הטורקית בטענה כי היא הבעלים של הזהב וכי יש לה זכות תביעה בבית המשפט.
כשמדובר בפריט כה יקר שעולה מאות אלפי דולרים ובעסקה הראשונה שבוצעה בין הצדדים, ציפה בית המשפט כי יוגשו יותר מסמכים וראיות המוכיחים את הקשר של החברה הטורקית לזהב, ויובאו יותר עדים. מאחר ובגרסה שהוצגה בבית המשפט התגלו הרבה "חורים", לא היה מנוס מדחיית התביעה.
יש לציין כי מדובר רק בשלב הראשון: גם אם התובעת הטורקית הייתה עוברת את המשוכה, להוכיח את בעלותה, אז היה נדרש בית המשפט לדון בשאלה המהותית- האם ההחרמה כאן הייתה כדין, או שמדובר בסנקציה חמורה מדי והיה ניתן להסתפק בקנס או משהו אחר. במקרה בו מדובר בזהב במשקל 22 ק"ג שעלותו 800,000$ שלא הוצהר בכניסה בנתב"ג, יש להניח שלתובעת היו קשיים רבים להצליח לשכנע את בית המשפט כי ההחרמה היא סנקציה חמורה מדי כאן.

הפניות:
(1) ת.א. (מחוזי מרכז-לוד) 5788-07-21 Masgold Kuyumculuk נ' מדינת ישראל ואח', פסק-דין מיום 9.1.25, כב' השופטת שרון גלר. התובעת יוצגה ע"י עו"ד אחמד מסרי. רשות המכס יוצגה ע"י עו"ד שירה פרלא מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי). התובעת רשאית לערער לבית המשפט העליון.