12408 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מותק, דמי הניטול התנפחו
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
בעת האחרונה (25.12.24) דחה בית המשפט שתי בקשות לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת השילוח פדקס או UPS, בנושא גובה דמי הניטול (THC) הנגבים בנתב"ג (1). בית המשפט קבע כי אמנם, גובה דמי הניטול מוגבל בדין עד סכום מסוים, אך הגבלה זו רלוונטית למסופי המטען ולא לחברות הבלדרות, המעניקות שירותי ניטול נוספים.

מה היה סיפור המקרה?
בתיק הראשון, טענה המבקשת הייצוגית, כי היא בעלת עסק לתכשיטי אופנה, וייבאה לישראל חומרי גלם באמצעות שימוש בחברת פדקס ("חברת הבלדרות"). עוד טענה, כי על פי צו ששמו "צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי מסוף מטענים בנמל התעופה בן גוריון), תשנ"ח-1998", לא ניתן לגבות בנתב"ג דמי ניטול מטען העולים על 1.89 ש"ח לק"ג. המבקשת טענה, כי הבחינה שבעת קבלת החשבונות מפדקס, דמי הניטול מחושבים לא על פי משקל המשלוח בק"ג בפועל, אלא על נפח המטען/משקל לחיוב ("משקל נפחי"), באופן שמגדיל את החיובים שלא כדין, ובפועל נגבים 2.08 ש"ח לק"ג עם מינימום של 8.32 ש"ח. על כן, הגישה התובעת בקשה לאישור תביעה ייצוגית בשם כל היבואנים שחויבו באופן זה.
בתיק השני, טענה המבקשת הייצוגית, כי היא חברה לייבוא מוצרי חשמל, ושילמה לפדקס ו-UPS ("חברות הבלדרות") דמי ניטול בגובה של 2.2 ש"ח לק"ג, מעבר להגבלה הקבועה בצו.
חברות הבלדרות טענו כי בבסיס, הגורם שאחראי לשלם להן את עלויות ההובלה האווירית על כל רכיביה, הוא השולח מחו"ל, אלא אם הוסכם בין הצדדים אחרת. עוד טענו, כי הן אינן הגורם שמפעיל את מסוף המטענים בנתב"ג, אלא שהן אלו החברות ממן, סוויספורט ואוברסיז קומרס, וחברות הבלדרות הן לקוחות של מסופי המטענים. באשר לגובה דמי הניטול, טענו חברות הבלדרות כי כנותנות שירותים, גובה דמי הניטול שהן גובות, כפוף למו"מ מסחרי ולא כפוף לתעריף המקסימלי שבצו. עוד טענו, כי הן משלמות למסופי המטען את דמי הניטול כקבוע בצו, אך לאחר שהמטענים מגיעים אל חברות הבלדרות, נדרשת עוד עבודה עליהם כגון פריקת החבילות מתוך הקונטיינר, ובעבור זה זכותן לגבות כספים נוספים מעבר לדמי הניטול המקוריים, ודמי ניטול אלה מפורסמים באופן גלוי ולפני מתן השירות.

מה פסק בית המשפט?
בית המשפט החליט לתמוך בחברות הבלדרות: קבע כי צו הפיקוח, המגביל את גובה דמי הניטול לסכום מקסימלי, חל רק על מסוף המטענים שקיבל רישיון להפעלת המסוף, כלומר, ממן, סוויספורט ואוברסיז קומרס, ורק על פעולה המבוצעת בתוך אותו מסוף. הפעולות שהוגדו בצו הן: "פריקת מטוסים והעמסתם, פריקת משאיות והעמסתן, אחסנת מטענים וכל פעולה אחרת המבוצעת במסוף מטענים, והכרוכה במישרין או בעקיפין, בטיפול במטען".
בית המשפט קבע כי אמנם, חברות הבלדרות מבצעות פעולות מהסוג הזה, פעולות ניטול, אבל הן עצמן אינן "מסוף מטענים" והפעולות אינן מבוצעות במסוף המטענים אלא במתחם שלהן. על כן, קבע בית המשפט כי חברות הבלדרות רשאיות לגבות תשלום נוסף עבור הניטול שהן מבצעות, מעבר לתשלום על הניטול שגבה מסוף המטענים ואשר מוגבל בחוק.
על כן, שתי הבקשות לאישור התביעה ייצוגית נדחו, והתובעות חויבו בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח בכל תיק.

מה ניתן ללמוד מן ההחלטות?
דמי ניטול, הידועים בשמם כ- THC (terminal handling charge) הם אחד מן החיובים הנפוצים הנהוגים בהובלה, ונגבים בעד טעינה ופריקה של המכולות.
לדעתי, ההבחנה הזו שקבע בית המשפט, כי דמי ניטול שגובה מסוף מטענים בנתב"ג מוגבלים מכח החוק, בעוד ש"דמי ניטול" שגובה חברת בלדרות אינם מוגבלים, אינה נקייה מספקות.
העובדה, כי המחוקק החליט להתערב ולהגביל בחוק את דמי הניטול המקסימלים לכל ק"ג, נועדה בדיוק כדי למנוע גבייה עודפת של רכיב זה, יהא הגורם שגובה אותו, אשר יהא, ויהא המיקום שבו מבוצעים שירותי הניטול, אשר יהא. יתכן והתובעות יערערו לבית המשפט העליון, אז אולי עדיין לא מדובר בסוף פסוק.

הפניות:
(1) ת.צ. (מחוזי מרכז-לוד) 4961-02-21 רחל רוטברד נ' פדקס אקספרס אינטרנשיונל בע"מ, וכן- ת.צ. (מחוזי מרכז-לוד) 14245-02-21 אורות העמקים בע"מ ואח' נ' פדקס אקספרס אינטרנשיונל בע"מ ואח', החלטות מיום 25.12.24, כבוד השופטת הבכירה מיכל נד"ב. התובעים יוצגו ע"י משרד איתן, מהולל & שדות (התיק הראשון), או ע"י עו"ד חוסיין אבו חוסיין, רים מסארווה (התיק השני). פדקס יוצגה ע"י משרד הרצוג, פוקס נאמן ושות'. UPS יוצגה ע"י משרד מיתר (התיק השני). התובעות רשאיות לנסות לערער לבית המשפט העליון.