12401 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: המֶכֶס פועל כמו שעון שווייצרי
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
בעת האחרונה (25.11.24) קיבל בית המשפט תביעה של נוסעת נגד רשות המכס, לגבי שעון רולקס שנתפס והוחרם במסלול הירוק (1). בית המשפט הורה לרשות המכס להחזיר את השעון לנוסעת.
פסק-דין זה מהווה רוח רעננה מבית המשפט. למרות שהמכס רשאי לתפוס ולחלט, נקבע שבנסיבות המקרה זוהי סנקציה חמורה מדי והיה ניתן להסתפק בפחות מזה.

מה היה סיפור המקרה?
הנוסעת הגיעה לישראל וביקשה להביא עימה שעון רולקס בשווי של כ-35,000 ש"ח כמתנה לאמה. השעון נתפס ע"י רשות המכס על נוסע אחר. רשות המכס תפסה וחילטה את השעון ובנוסף הטילה על הנוסעת קנס מינהלי בסך של כ-6,300 ש"ח וקנס זהה על האדם שעליו נתפס השעון.
רשות המכס טענה נוסע אחר ענד את השעון על ידו, ובחפציו האחר נתפסה שקית ובה חשבונית על שם הנוסעת בגין קניית השעון יומיים קודם לכן. אותו נוסע נחקר ומסר כי הנוסעת ביקשה ממנו לענוד את השעון היקר על ידו, וכך היה.

מה פסק בית המשפט?
ראשית, חזר בית המשפט על הכלל שבדין, כי בתיקים מסוג זה, נטל ההוכחה לשכנע כי המעשה בוצע כדין, רובץ על התובע/הנוסע. במקרה זה, קבע בית המשפט כי הנוסעת נכשלה בכך, משום שלא מסרה גרסה עקבית וברורה מדוע השעון יקר הערך נענד על ידו של אדם אחר שאינו קרוב אליה, והסתפקה בטענה כי נתנה לו למדוד אותו ושכחה לבקש אותו בחזרה לפני המעבר במכס.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט, גם אם התובע נכשל בהוכחה, אין הדבר אומר בהכרח שהמוצר יוחרם, בשלב זה עובר הנטל אל רשות המכס להוכיח כוונה להערים על המכס וכו'. בעניין זה, קבע בית המשפט כי המכס הסתפק בעדות של ממונה על יחידת התפיסות בנתב"ג, ולא הביא עדויות של בודקי המכס במסלול הירוק שיעידו כיצד התנהגה הנוסעת וכו', ולכן יש מחסור בעדויות המכס בתיק זה.
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את טענת הנוסעת כי פעלה בתום לב ולא הייתה לה כוונה לבצע הברחה, בין היתר משום שהקופסה של השעון והחשבונית היו בכליו של אותו נוסע.
בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי אין מקום להחרים את השעון, זוהי סנקציה בלתי מידתית, וניתן להסתפק בסנקציה אחרת (כמו קנס).
על כן, הורה בית המשפט לרשות המכס להחזיר את השעון לנוסעת ולשלם לה אגרת תביעה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

מה ניתן ללמוד מפסק הדין?
סמכויות התפיסה והחילוט של רשות המכס, מכח סעיפים 188 ו-192 לפקודת המכס, הן סמכויות עתיקות יומין, הנובעות מפקודת המכס, שמקורה בתקופת המנדט הבריטי. בתי המשפט כבר קבעו בעבר, כי סמכויות תפיסה וחילוט המנוסחות בצורה כה רחבה- יש לפרש אותן בצמצום ככל הניתן. בין היתר, קבעו בתי המשפט כי יש לנסות להגן על זכויות האזרח, כגון זכות הקניין, הנובעת מחוקי היסוד, מפני פגיעה בדמות של תפיסה והחרמה, ולשמור זאת למקרים המתאימים.
המקרה הנוכחי מהווה רוח רעננה בנושא, כי למרות שגרסת הנוסעת על האופן שבו הכניסה את השעון לישראל עוררה תהיות רבות, ולמרות שהמכס רשאי היה לתפוס ולחלט, הפעיל בית המשפט שיקול דעת וקבע שהחילוט הוא קיצוני בנסיבות הללו.

הפניות:
(*) הכותב הוא עו"ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, היטלי סחר, רגולציה וסחר בינלאומי; המאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית; הכותב לא ייצג בתיק, אך מייצג במספר תיקים דומים העוסקים בתפיסת טובין ע"י המכס.
(1) ת"א (שלום חיפה) 48454-11-21 סקר נ' משרד האוצר/אגף מס הכנסה ומס רכוש, פסק-דין מיום 25.11.24, כבוד השופט אורי גולדקורן. הנוסעת יוצגה ע"י עו"ד חליל ביאדי. רשות המכס יוצגה ע"י פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי. רשות המכס רשאית לערער לבית המשפט המחוזי.