12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מכס ישן נושן
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
לפני מספר ימים, דחה בית משפט השלום בחיפה בקשה של רשות המכס, לדחות על הסף תביעת יבואן רכב ביבוא אישי, מחמת התיישנות. רשות המכס טענה להתיישנות התביעה לפי סעיף 154 לפקודת המכס, הקובע תקופת התיישנות קצרה של שלושה חודשים מיום התשלום, אך בית המשפט קבע כי כאשר הסכסוך מתגלה לאחר השחרור מן המכס, אין תחולה לסעיף התיישנות זה (1).

• מה היה סיפור המקרה?
התובע ייבא בשנת 2016 רכב מרצדס ביבוא אישי והצהיר כי ערך הרכב הוא 67,000 אירו. הצהרת הערך התקבלה על ידי המכס, המסים שולמו על בסיס הצהרת התובע והרכב שוחרר לידיו.
בעקבות חקירה שהתבצעה ע"י המכס, הוחלט בחודש אפריל 2020 כי הערך שהוצהר היה כוזב, והערך הנכון של הרכב היה 92,500 אירו. עקב כך, הוצאה לתובע הודעת חיוב (גרעון). התובע שילם את הודעת החיוב בחודש ספטמבר 2020, והגיש באוקטובר 2021 תביעה לבית המשפט להשבת הכספים.
רשות המכס הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
רשות המכס טענה כי על פי סעיף 154 לפקודת המכס, כאשר משולמים מסי יבוא, חלה התיישנות של שלושה חודשים להגשת התביעה. מאחר והתביעה הוגשה לאחר שנה וחודש מיום התשלום, טענה כי התביעה התיישנה ואין לדון בה.

• מה פסק בית המשפט?
בית המשפט דחה את טענות רשות המכס וקבע כי בנסיבות ענייננו, אין תחולה לסעיף 154 לפקודת המכס. סעיף זה קובע:
"154. (א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס..
(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו".
בית המשפט ערך אבחנה בין מקרה בו המחלוקת לגבי תשלום המס מתגלה בעת השחרור מן המכס, או לפני השחרור מן המכס, לבין מקרה בו המחלוקת מתגלה בדיעבד, לאחר השחרור מן המכס.
בית המשפט קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס, על ההתיישנות הקצרה שבו, חל רק במקרה הראשון, כלומר כאשר מתגלה סכסוך לגבי מסי היבוא, לפני או בזמן השחרור מן המכס.
לגבי המקרה השני, בו הסכסוך מתגלה בדיעבד, ויוצאת הודעת חיוב (גרעון), קבע בית המשפט כי במצב זה, אין התיישנות של שלושה חודשים ואין תחולה לסעיף זה.
מאחר ובמקרה דנן, בשנת 2016 שילם התובע את מסי היבוא על פי הצהרתו, שהתקבלה במכס, ובשנת 2020 ביקש המכס תוספת מסי יבוא, קבע בית המשפט, כי המחלוקת התגלתה רק בשנת 2020, על כן מדובר במקרה מהסוג השני, ואין תחולה לסעיף 154 לפקודת המכס ולהתיישנות שבו, בנסיבות דנן.
בשולי הדברים, ציין בית המשפט כי גם הדרישה שבסעיף 154(ג) לפקודת המכס, לפיה על בעל הטובין לציין כי התשלום מבוצע "אגב מחאה", היא דרישה טכנית ולא מהותית,, כאשר הדבר החשוב הוא האם המחלוקת ידועה או לא, ולא אופן הרישום.
על כן, בקשת רשות המכס לדחות את התביעה על הסף- נדחתה, והמדינה חויבה גם בהוצאות משפט של 1,000 ש"ח.

• מה ניתן ללמוד מן ההחלטה?
סעיף 154 לפקודת המכס, הקובע התיישנות של שלושה חודשים בלבד להגשת תביעות נגד רשות המכס, כאשר התשלום מבוצע "אגב מחאה", הוא סעיף חריג בדיני המסים.
מדובר בתקופת התיישנות קצרה מאד, שאינה מעודדת התדיינות והידברות עם רשות המכס, אלא היא לכאורה מעודדת הגשת תביעות משפטיות גם במקרים שניתן אולי להסדיר מחוץ לכותלי בית המשפט.
בין היתר, בשל כך התפתח מנהג ולפיו יבואנים פונים לרשות המכס בבקשות להארכות מועדים, במהלך ניהול התדיינות ובטרם פנייה לבתי המשפט.
פקודת המכס, באופן כללי, היא פקודה שמקורה בתקופת המנדט הבריטי. ועל אף תיקונים ושינויים שנעשו בה, סעיפים רבים ממנה הם בני כ-100 שנים ויותר, ומשעשע לקרוא אותם בימינו בשנת 2022. בעניין זה ראו את מאמרנו הקודם: "מזל טוב לפקודת המכס, עד מאה ועשרים" (2).
ברבות השנים, נשמעו ביקורות רבות בפסיקת בתי המשפט על סעיף זה. בין היתר, בשנת 2007 העיר בית המשפט העליון (3):
"יתכן.. שאף סוגיית תקופת שלושת החודשים המנויה בסעיף מעלה שאלה מעין זו. דומני כי יש טעם בטענת המבקשת, כי התקופה הקצרה המנויה בסעיף אינה מעודדת, בלשון המעטה, הידברות ישירה בין רשות המכס ליבואן המעוניין להשיג על אופן הסיווג בו נוקטת הרשות..".
ובשנת 2009 העיר בית משפט השלום (4):
"..תקופת ההתישנות של 3 חודשים שבסעיף 154 לפקודת המכס המנדטורית, היא הוראה דרקונית. איננו חיים "במדינת דרקוניה" אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית.. טוב יעשה המחוקק אם ישקול מחדש את התקופה הקבועה בחוק לשם מתן אפשרות לכלל האזרחים למצות את זכויותיהן אל מול הרשות וזאת בטרם יאלצו לפנות לערכאות, בכדי למנוע התיישנות תביעתם".
חרף הביקורות השונות, המחוקק לא ראה לנכון לתקן או לשנות סעיף זה עד היום, ועל כן, בתי המשפט נאלצים, במקרים מסוימים, לדחות תביעות במסי יבוא מחמת התיישנות קצרה זו.
המקרה הנוכחי שהוכרע בימים אלה צריך לעודד את ציבור היבואנים. המקרה מוכיח כי בית המשפט אינו נוקט ביד קלה כאשר הוא מתבקש לדחות תביעה על הסף, אלא מפרש בצמצום את סעיף 154 לפקודת המכס, וקובע כי הוא לא יחול בכל מצב הנוגע למחלוקת בגין תשלום מסי יבוא.

הפניות:
(*) הכותב עובד במחלקת מיסוי עקיף במשרד קסלמן וקסלמן, והוא עו"ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, היטלי סחר, רגולציה וסחר בינלאומי; המאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית;
(1) תאד"מ (שלום חיפה) 12896-10-21 מדינת ישראל נ' אברהם סלע, החלטה מיום 23.3.22, כבוד השופטת סיגלית גץ-אופיר; שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה; ההחלטה כפופה לאפשרות שהמדינה תגיש בקשת רשות ערעור בגין ההחלטה.
(2) "מזל טוב לפקודת המכס, עד מאה ועשרים" - https://www.articles.co.il/article/185502/

(3) רע"א 10316/06 גרנט מרכז האבטחה הישראלי למיגון חיצוני נ' מדינת ישראל רשות המיסים, אגף המכס ומע"מ (4.11.07);
(4) ת.א. (שלום ת"א) 11986/08 סניטק מוצרי נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ (12.1.09); התיק הסתיים בפשרה בערעור בשנת 2011, בע"א (מחוזי ת"א) 30120-03-10.