12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: העבודה היא חיינו?
מאת: דר` מירה חניק   שמור מאמר למועדפים

על זמן פרטי וזמן מקצועי

הייתה זו הפסיכואנליטיקאית מריון וודמן שאמרה:



"When doing is all we know
being is just another word
for ceasing to exist.
When being begins to flow
through dance and paint and song
joy is no longer luxury
but absolute need"



הירחון "סטטוס" ערך משאל בין מנהלים ויועצים, על נושא הזמן והעבודה:
"אם בעבר נלחמו העובדים והאיגודים על הגבלת שעות עבודה, על ביטול `סדנאות היזע` של תחילת המאה, ועל ימי מנוחה, היום נשמעים קולות רבים יותר ויותר המצדיקים ואפילו מאדירים את תופעת שעות העבודה האינסופיות.
מדברים על סיפוק והגשמה, על תחרות קשה, על שוק שמשנה פנים ללא הרף ומחייב התחדשות מתמדת ועל שינוי אופיים של הארגונים. האם באמת חייבים לעבוד כל כך הרבה? האם לא ניתן להגיע לתוצאות טובות גם בהשקעה מדודה יותר"?

המשפט הנדוש "העבודה היא חיינו", החל, בשנים האחרונות, לקבל מהות חדשה משל עצמו. העבודה הופכת יותר ויותר להיות המרכז של עיסוקנו מבחינת השעות שאנו מבלים בה, והמרכזיות שהיא תופסת בחיינו.
מצד אחד, אנו מגשימים את עצמנו במידה רבה דרך העבודה. אם בוחנים מטבע לשון שטבע פרויד, כאשר אמר כי ישנם שני תכנים מרכזיים בחיי אדם - "אהבה ועבודה" - מבינים שהעבודה תופסת מקום נכבד בנפש האדם במקביל לאהבה. אנשים רבים מפיקים מן העבודה סיפוק, הגשמה עצמית, מימוש כשרונות, למידה וצמיחה, בנוסף כמובן לפרנסה. בכך הם ממלאים צרכים רבים, מתוך סובלימציה לצרכים נוספים.

אולם, העבודה לא צריכה להיות חיינו, במובן שאנו מטילים עליה את כל משמעותם של החיים באופן שעובר את הגבול, מתוך בריחה או חוסר מודעות לצרכים האמיתיים (למשל, באהבה וזוגיות), או כשמביאים אל העבודה צרכים לא מודעים באופן שלילי (כמו תחרותיות מוגזמת, כעסים, וכד`), ואז היא יכולה להיות מרעילה.

תופעת ריבוי שעות העבודה, אינה טבעית ואינה חיונית - לא למקום העבודה ולא לעובד. היא מתפקדת כגורם הרסני ליכולתו של האדם העובד לממש ולהגשים את עצמו. בסקטור הפרטי, למשל, קיימת תופעה בלתי בריאה של שעות עבודה ללא סוף, של מעסיקים שהופכים את עובדיהם (נשים וגברים) לעבדים, ושל עובדים שמאבדים את איכות חייהם ואת שעות הפנאי.

אנשים רבים נוטים לברוח מבעיות אישיות בבית או בזוגיות אל העבודה. כבר לימדונו גדולי הפסיכולוגים, שהרבה יותר קל להיות במקום של ה-"doing" (עשייה) מאשר של ה- "being" (הוויה). כשיש איזו שהיא בעיה, אדם בורח אל העבודה כי נוח לו, ובכך הוא עונה על דרישות המעסיק לנוכחות רבת-שעות ואף מתוגמל בהתאם. וכך אנו מוצאים את עצמנו בפריסת המילניום השלישי, כששעות הפנאי שלנו מצטמצמות, ואנו עוסקים פחות ופחות בטיפוח עצמנו, ובטיפוח המשפחה, הזוגיות, היחסים הבינאישיים, ואיכות החיים שלנו יורדת.

תופעת העבודה בשעות רבות אינה תופעה חיונית או רצויה. בארגונים רבים נוצרת אוירה מלאכותית, שבה אנשים לכודים במעגל סגור של "אין ברירה", "יש הרבה עבודה", "צריך להיות במשרד מאוחר בגלל שעות העבודה של הלקוחות בחו"ל", "חייבים לעמוד בלוחות זמנים", ועוד.

תופעה זו היא הרסנית עבור גברים ונשים כאחד, אולם עבור כל קבוצה באופן שונה. לגברים קשה להתמודד מולה כי הם לכודים בתוכה ואין להם כלים לדרוש את הזמן הפנוי שלהם - במיוחד בתוך תרבות מאצ`ואיסטית שאינה מכבדת דרישות כאלה. גברים מרגישים דרוסים ומושתקים בתרבות ארגונית שבה יש תחרות מי הולך הביתה אחרון, ואין סובלנות למי שיוצא מן המשרד לפני הבוס שלו.

לנשים, מייעדת תרבות זו התנסות שונה. נשים העובדות בעולם ההיי- טק, ואשר נאלצות לצאת הבייתה בשעה 5 או 6 אחה"צ כדי להוציא את הילד מן המעון (כי הרי הבעל עוד נשאר בעבודתו מאוחר יותר מהן), נתקלות בתגובות של בוז והקנטה מן הסביבה..
אישה כזו, על פי מחקרה של לא תקודם לתפקיד בכיר, משום שהיא נתפסת במערכת כלא- משקיענית. כך שכל אישה שאינה עומדת בדרישות הזמן המוגזמות והבלתי לגיטימיות, מטואטאת מיד אל השוליים, ועתידה ממושכן למגבלותיה.

אותה תעשיית היי- טק, שנשים ראו בה את תקוותו להשתלבות מהירה וחסרת-סטריאוטיפים בעולם העבודה, בעצם פנתה נגדן והתגלתה כהרסנית בשבילן (כפי שהוכיחה ד"ר רובינשטיין במחקרה).

המעסיקים בכל התחומים, שירצו להרוויח ולשגשג בעתיד, יצטרכו לתת את הדעת לנושא חמור זה. הנטייה לרדות באנשים אינה הדרך הנכונה למעסיקים לבנות עליה את הצלחתם. הם ירוויחו בטווח הארוך יותר על ידי עידוד העובדים לאזן בין חלקי החיים, בין בית ועבודה, בין שעות העבודה ושעות הפנאי. הם ישגשגו יותר אם ישקיעו זמן ומחשבה לעידוד העובדים להשקיע בשעות הפנאי, להתפתח, ללמוד, לבלות בחיק המשפחה ולטפח את היחסים האישיים שלהם.

היום המעסיקים המתקדמים בארה"ב משלמים לעובדים ומנהלים עבור יום של התנדבות בקהילה, ומשקיעים בעיסוקים כמו יוגה, מדיטציה, והרפיות אחרות, המשפרות את הבריאות ואת תוחלת החיים ומעשירים את איכות החיים. והם אינם עושים זאת מתוך פרץ של פילנתרופיה, אלא מתוך ההבנה כי אנשים מאוזנים נותנים יותר!